פסק-דין בתיק א 3172/00

פתח דבר

1.         עסקינן בבקשתו של התובע, מר תמיר ויצמן (להלן: " ויצמן"), לחייב את הנתבע, מר בן ציון כהן (להלן: " כהן"), לשלם לו פיצויים בסך 1,040,376ש"ח בגין נזקים שגרם לו, כך לטענתו, משך שנים רבות בהן ניהל תביעות והליכי סרק משפטיים נגד ויצמן ונגד אחרים בקשר עם קרקע שהיתה בבעלותו של כהן בעבר ונרכשה על ידי ויצמן בשנת 1991.

רקע עובדתי

2.         כהן היה עד לשנת 1985 בעלים של הקרקע נשוא הסכסוך בין הצדדים, הידועה כמחצית חלקה 116 בגוש 556 בגן יבנה (להלן: " הקרקע"; ראו סעיף 2 לתצהירו). במהלך הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו נגד כהן בשנת 1985 לפרעון חוב שחב לאדם אחר (תיק הוצל"פ 01-52882-84-3) מונה ביום 12/11/85 עו"ד דן בן נר (להלן: " עו"ד בן נר") ככונס נכסים על זכויותיו של כהן בקרקע (ראו כתב המינוי, נספח ב לתצהירו של ויצמן האב).

עו"ד בן נר הקציב לכהן תקופה בת שישה חודשים לצורך פרעון החוב כאמור בטרם יחל בהליכי מימוש הקרקע, אך כהן לא שילם אף חלק מהחוב במשך כל התקופה ומשכך עו"ד בן נר קבע מועד למכירה פומבית של הקרקע. ביום המכירה הפומבית הוגשו לעו"ד בן נר מספר הצעות לרכישת הקרקע, ביניהן הצעתו של מר הרי אלטר (להלן: " אלטר"), מבעליה של חברת הבנייה אלטר שמחוני חברה לבנין בע"מ, אשר היתה בעלים של הקרקע הסמוכה המהווה את יתרת חלקה 116 (ראו סעיפים 1-2 לתצהירו של אלטר). אלא שכהן ביקש מעו"ד בן נר לדחות את המכירה הפומבית וליתן לו ארכה נוספת לפרעון החוב. כנגד מתן ארכה כמבוקש, ביום 2/9/86 חתם כהן על כתב הוראות לעו"ד בן נר שבו נקבע כי במקרה שכהן לא יעמוד בהתחייבותו לפרוע את החוב עד ליום 1/11/86 ימכור עו"ד בן נר את זכויותיו בקרקע לצד ג' בסכום שלא יפחת מ-34,000$ (ראו נספח ב לתצהירו של כהן). לצורך מילוי הוראות אלה חתם כהן אף על יפוי כח בלתי חוזר לעו"ד בן נר למכור או לשעבד את הקרקע (להלן: " יפוי הכח", נספח ג לתצהירו של כהן). (ראו עדותו של עו"ד בן נר, עמ' 118 לפרוטוקול, ש' 11-16, ובעמ' 119, ש' 5-17; וכן עדותו של כהן, עמ' 73 לפרוטוקול, ש' 5-8, ובש' 23 עד עמ' 74, ש' 3).

3.         משכהן לא פרע את החוב גם בתקופת הארכה הנוספת, ועל פי כתב ההוראות, ביום 31/12/86 מכר עו"ד בן נר את הקרקע לבני הזוג שלום וחיה לחוביץ' אשר היו ידידיו משך שנים רבות, תמורת 35,000$ (להלן: " עסקת המכר"; ראו עדותו של עו"ד בן נר, עמ' 105 לפרוטוקול, ש' 12-15, ובעמ' 106, ש' 5-9), וביום 8/1/87 נרשמה לטובתם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין על זכויותיהם בקרקע. זמן קצר לאחר מכן נפטר שלום לחוביץ', והותיר את הקרקע בבעלותה של חיה לחוביץ' (להלן: " לחוביץ'").

ודוק: הקרקע לא נמכרה על ידי עו"ד בן נר בכובעו ככונס נכסיו של כהן, קרי במכירה פומבית ובאישור ראש ההוצאה לפועל, אלא בכובעו כבא כוחו של כהן ועל פי יפוי הכח שנתן כהן בידיו כאמור למכור את הקרקע עבורו. זאת, אף על פי שמבחינה טכנית לא ביטל עו"ד בן נר את מינויו ככונס הנכסים של כהן בלשכת ההוצאה לפועל טרם שביצע את עסקת המכר (ראו עדותו של עו"ד בן נר, עמ' 106 לפרוטוקול, ש' 14-23).

4.         כהן טוען כי דבר עסקת המכר עם לחוביץ' נתברר לו באקראי ורק כשנה לאחר שהעסקה בוצעה. לשיטתו, עסקת המכר הינה למעשה קנוניה במסגרתה ביקש עו"ד בן נר לרכוש את הקרקע מכהן בנזיד עדשים על מנת שיוכל למכור אותה תמורת סכום גבוה באופן ניכר, כאשר בני הזוג לחוביץ' שימשו בידיו כ"כאנשי קש" לצורך ביצוע זממו (ראו סעיף 4 לתצהיר כהן).

משכך, ובמשך 16 השנים הבאות, ביקש כהן לבטל עסקה זו בכל דרך אפשרית.נסיונותיו הרבים לבטל את העסקה כאמור, מפאת חשיבותם לתובענה דנן, יפורטו להלן בהרחבה.

5.         בשנת 1988 הגיש כהן תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו נגד לחוביץ' ועו"ד בן נר (ת.א. 1984/88), בה ביקש להוכיח את דבר קיומה של הקנוניה שרקח לכאורה עו"ד בן נר ולבטל את עסקת המכר (ראו כתב התביעה, נספח ג לתצהירו של ויצמן האב).

            ביום 8/10/91, במהלך התנהלותה של תובענה זו, חתמו לחוביץ' וויצמן - התובע דכאן - על הסכם לפיו לחוביץ' מכרה את הקרקע לויצמן תמורת 90,000$ (להלן: " הסכם המכר"; נספח א לתצהירו של ויצמן האב). לצורך חתימת הסכם זה יוצגה לחוביץ' על ידי עו"ד אודי גולן (להלן: " עו"ד גולן"), בעוד שויצמן מצידו בחר שלא ליטול ייעוץ משפטי (ראו עדותו של עו"ד גולן, עמ' 83 לפרוטוקול, ש' 11-17).

            אף על פי ששמו של ויצמן מתנוסס על גבי הסכם המכר, הרי שבמועד חתימת ההסכם ויצמן לא היה אלא נער צעיר במהלך שירותו הצבאי, חסר ניסיון כלשהו בעסקי הנדל"ן. אביו, מר מני ויצמן (להלן ולעיל: " ויצמן האב"), אשר נהג במהלך שנות ה-90 להשקיע את כספו בנדל"ן, הוא שיזם את העסקה, ניהל את המשא ומתן לרכישת הקרקע, ואף חתם בנוסף לויצמן על הסכם המכר ולמעשה שימש "הרוח החיה" מאחורי עסקה זו (ראו סעיפים 1-2 לתצהירו של ויצמן האב; וכן עדותו של עו"ד גולן, עמ' 84 לפרוטוקול, ש' 2-4, ועמ' 86 לפרוטוקול, ש' 4-8). משכך, תצהיר עדות ראשית המגולל את העובדות שביסוד התביעה ניתן רק על ידי ויצמן האב, וויצמן עצמו (התובע) לא זומן למתן עדות בפני בית המשפט.

6.         במהלך המשא ומתן לקראת הסכם המכר הובהר לויצמן האב כי הבעלים הרשום של הקרקע, הוא כהן, מתכחש לעסקת המכר ללחוביץ' כאמור וכי המחלוקת בינו לבין לחוביץ' נמצאת בבירור משפטי (ראו עדותה של לחוביץ', עמ' 54 לפרוטוקול, ש' 12-14; וכן עדותו של עו"ד גולן, עמ' 84 לפרוטוקול, ש' 17-20). עובדה זו אף צויינה במבוא להסכם המכר כדלקמן:

" והואיל והבעלים הרשום בן ציון כהן אשר ממנו רכשה המוכרת את זכויותיה חולק על זכויותיה של המוכרת במגרש ובהקשר זה מתנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב."

            כמו כן, בגוף הסכם המכר צויין כי:

" הקונה מאשר כי הוסבר לו היטב והבין כי זכויותיה של המוכרת טרם נרשמו על שמה וכי מתקיימים הליכים משפטיים בין בן-ציון כהן והמוכרת וכי הליכים אלו מטבעם עלולים להימשך זמן רב ולמרות כל זאת הסכים לעסקה וחתם עליה."

            ויצמן האב טוען כי ניאות להתקשר בעסקה זו מכיוון שהובטח לו על ידי לחוביץ' כי לא קיימת סכנה ממשית לבעלותו של ויצמן בקרקע: טענותיו של כהן בקשר לבעלותו שלו בקרקע הן טענות סרק ולכן סיכויי הצלחת תביעתו נגד לחוביץ' ועו"ד בן נר אפסיים, והליכים אלה ממילא צפויים להסתיים בתוך מספר חודשים (ראו סעיף 5 לתצהירו של ויצמן האב). כמו כן, בסעיף 5ה להסכם המכר נקבע כי במידה שבית המשפט בכל זאת יקבע כי לחוביץ' חסרת זכויות בקרקע אזי ההסכם יתבטל ולחוביץ' תשיב לויצמן את כספי התמורה ששילם לה עבור הקרקע. לחוביץ' אף העמידה לויצמן ערבות בנקאית אשר הבטיחה את השבתם של כספים אלה (ראו עדותה של לחוביץ', עמ' 57 לפרוטוקול, ש' 7-13; סעיף 7 לתצהירו של ויצמן האב; וכן עדותו של עו"ד גולן, עמ' 88 לפרוטוקול, ש' 8-13).  

7.         ואמנם, לאחר ארבע שנות התדיינות משפטית הגיעה תובענתו של כהן אל קיצה: כהן, אשר קיבל את עצת פרקליטיו, ביקש את מחיקת התובענה עקב הקשיים הניכרים בהם נתקל בהוכחת טענותיו (ראו סעיף 17 לתצהירו). בית המשפט (כב' השופט צ' מ' הכהן) קיבל את בקשתו תוך שפסק לחובתו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 50,000ש"ח (ראו החלטת השופט הכהן, נספח ד לתצהירו של ויצמן האב), וכך נימק את החלטתו:

"אין צורך לפרט את הזמן הרב שהושקע בדיונים בתיק זה, הלא הדברים רשומים בפרוטוקול. צודק ב"כ הנתבע מס' 2 (עו"ד בן נר- ע.ב.) בטענותיו הנ"ל שכתוצאה מהצעדים שנקט התובע (כהן- ע.ב.) נגרמו טרדות רבות הן לב"כ הצדדים והן לביהמ"ש. בסופו של דבר הבין התובע, כפי שב"כ מצהיר היום, שראוי לו למשוך את ידו מהתביעה ולא להמשיך בה, ומשום כך הוא ביקש למחוק את התביעה. אולם מן הראוי הוא לפסוק הוצאות לב"כ המתדיינים בגין תביעה זו שהוגשה לראשונה בשנת 88 והתנהלו בה דיונים לא מעטים."