פסק-דין בתיק א 31713/03

בפניי שתי תביעות אשר אוחדו.

  האחת - תביעה שהוגשה בת.א 31713/03, בסדר דין מקוצר, על סך 18,770 ש"ח, שתבעו חברת ביטוח- "מנורה חברה לביטוח בע"מ- ת"א" (להלן: " מנורה") ו "קש סוכנויות לביטוח בע"מ"- שהינה סוכנות לביטוח המשמשת כחתם של מנורה (להלן: " סוכנות קש"), (שתיהן ביחד יקראו להלן: " התובעות" או " חב' הביטוח") את הנתבע מר עובדיה סמי (להלן: " מר עובדיה" או " הנתבע"), בגין אי תשלום פרמיה עבור פוליסות ביטוח (להלן: " התביעה הראשונה"). 

השנייה-   תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, בסך 7,400 ש"ח, שהוגשה ע"י מר עובדיה, כנגד "דורון ענק הביטוח סוכנות לביטוח 2000 בע"מ (להלן: " הנתבעת" או " סוכנות דורון"), בת.א 38059/04, בגין הפרש בין הצעת ביטוח שהציעה לו הנתבעת לבין חיובו בפועל (להלן: " התביעה השנייה").

רקע

ביום 14/5/2003, הוגשה התביעה הראשונה, בסדר דין מקוצר, כנגד מר עובדיה, בגין אי תשלום מלא של שתי פוליסות שרכש מהתובעות למשאית ולנגרר:

א.      פוליסה מס' 7934008034020, למשאית תוצרת "סקניה", מ.ר 8262500, שתוקפה היה מיום 24/2/02 - 31/01/03 (להלן: " פוליסת המשאית"- נספח ב' לכתב תביעת התובעות).

ב.      פוליסה מס' 79340049028, לנגרר מתוצרת נצר סרני, מ.ר 7979301, שתוקפה היה מיום 4/3/02-31/12/02 (להלן: " פוליסת הנגרר"- נספח ג' לכתב תביעת התובעות).  (המשאית והנגרר יקראו להלן: " כלי הרכב").

(פוליסת המשאית ופוליסת הנגרר יקראו ביחד להלן: "הפוליסה").

הצעת הביטוח, על פיה התחייב הנתבע לבטח את הרכב, צורפה לכתב התביעה (להלן: " ההצעה" נספח א' לכתב התביעה).

על פי ההצעה, התחייב הנתבע לשלם בגין שתי הפוליסות סך של 22,130 ש"ח (21,042 ש"ח בגין המשאית +1,088 ש"ח בגין הנגרר) ועל פי הוראת קבע אשר נחתמה ע"י מר עובדיה, ביום 10.5.2001, נגבו רק חלק קטן  מתשלומי הפרמיה.

מתוך הפרמיה, לה התחייב הנתבע לשלם עבור פוליסת המשאית, הצליחו התובעות לגבות מחשבונו,  סך של 5,261 ש"ח בלבד, ובמסגרת הסדר דיוני, אליו הגיעו הצדדים במהלך הדיון בפניי- ביום 13.1.2004, שילם מר עובדיה סך של 6,224 ש"ח בשמונה תשלומים, וסה"כ נותר חייב הנתבע  לתובעות, סכום של 13,256 ש"ח.

בהתייחס ליתרה, טען עובדיה, כי סכום פרמיית הביטוח בהתאם לטענת התובעות, אינו מצוי בהצעה, לא מאושר ו/או חתום על ידו וכי האירועים הקשורים להצעה ולעריכת הפוליסה שונים לחלוטין.  לגרסתו  בתחילת שנת 2002, הוא ביקש לבטח את כלי הרכב, אצל דורון ענק הביטוח, שם טיפלה בו אחראית המשרד, הגב' מאיה (להלן: " הגב' מאיה").

ההצעה אשר ניתנה לו ע"י מאיה הייתה: סך של 10,400 ש"ח לביטוח המשאית, וסך של 1,088 ש"ח לביטוח הנגרר, סה"כ 11,488 ש"ח בגין שני כלי הרכב אשר ישולמו ב- 8 תשלומים שווים.

הצעה זו, הייתה נמוכה מהצעות אחרות שקיבל, על כן חתם, ביום 24.2.2002, על ההצעה, בה לא ציינה מאיה בכתב, את עלות הפרמיה.

עוד לגרסתו, הבטיחה לו הגב' מאיה, כי תשלח אליו בתוך שבועיים הצעה מסודרת אשר תכלול את תקופת הביטוח, עלות הפרמיה, מספר התשלומים המוסכם ואמצעי התשלום.

בפועל, הגיעה לידיו הפוליסה כעבור 4 חודשים - בחודש 06/02, כאשר עד לאותו מועד לא נגבה ממנו אף תשלום.

בפוליסה, כאמור ננקב- סך של 22,130 ש"ח בגין שתי הפוליסות, סכום הגבוה בהרבה מהסכום עליו סיכם עם הגב' מאיה, וכאשר רצה לברר את פשר ההפרש עם הגב' מאיה, הובטח לו כי העניין יטופל.

כעבור 8 חודשים, ביום 10.11.2002, גבתה חב' הביטוח מחשבונו סך של 5,568 ש"ח בתשלום אחד וזאת, על אף שצוין בהצעה:

"הצעת הביטוח כפופה לתנאי מתלה, שאשלם בתוך 30 יום מהגשת ההצעה לפחות את תשלום הפרמיה הראשונה. אם לא אעשה כן, תבוטל הפוליסה אוטומטית בתום המועד ולא תהיה בתוקף", (להלן: " התנאי המתלה").

עקב כך, בוטלה הוראת הקבע ע"י הנתבע ולטענתו, בשיחה שהתנהלה עם הגב' מאיה, הסכים לשלם סך של 5,988 ש"ח - סכום היתרה שהוסכם מלכתחילה שתשולם על ידו.