פסק-דין בתיק א 31625/03

א.        רקע

            התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 11.4.03. אין חולק בין הצדדים בדבר עצם התרחשות התאונה וכן בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי. כמו כן, ובהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה מיום 9.3.05, מוסכם על הצדדים כי נזקו של התובע יעמוד על הסך שך 81,276 ש"ח בניכוי 9,180 ש"ח דמי פגיעה בהיות התאונה תאונת עבודה. עם זאת, נותרה מחלוקת בשאלה אחת ויחידה והיא האם יש לנכות מהפיצוי המגיע לתובע ניכוי רעיוני בגין 7.5% נכות שנקבעו לתובע על ידי מומחה בית המשפט, פרופ' סלע משה, מקום בו המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אליו פנה התובע בתביעה, לא זיכה אותו באחוזי נכות כלשהם וקבע נכותו בגין התאונה בשעור 0%, וזאת לאחר קביעת פרופ' סלעי ומבלי שהתובע הציג בפני המל"ל חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

ב.         טיעוני התובע

            התובע בסיכומיו, מציין, כי פנה למל"ל וזה קבע נכותו בשיעור 0%.  כמו כן הוא מיוזמתו, ללא יעוץ משפטי, הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית. בשלב זה התייעץ לאחר שנאמר לו כי ממילא זכותו לערער בשאלת חוק בלבד ולפיכך החליט לזנוח את ערעורו, לכן לטעמו אין לנכות ניכוי רעיוני שכן אין עליו חובה למצות זכויותיו במל"ל. את הפניה למל"ל עשה עוד טרם קיבל חוות דעת של פרופ' סלעי.

            התובע לא המציא חוות דעת מומחה בית המשפט למל"ל מאחר ולא ידע כי ניתן לצרף מסמכים נוספים לועדה לאחר שכבר הגיש אליה תביעתו. התובע לכן פעל בתום לב ומיצה זכויותיו עד לשלב הערעור (צ"ל ערר א.ב.).

ג.         טיעוני הנתבעים

            לטענת הנתבעים, התובע הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי ביום 27.6.04 בעוד פרופ' סלעי קבע נכותו מטעם בית המשפט ביום 27.5.04, היינו פנה למל"ל לאחר שידע שיעור נכותו לפי מומחה בית המשפט, ולא מסר למל"ל בשום שלב חוות דעת של פרופ' סלעי.

לאחר  שהמל"ל קבע 0% הגיש התובע ערר אליו צירף את חוות הדעת של פרופ' סלעי, אך זמן קצר  קודם הדיון בערר משך את עררו. לפיכך טענו הנתבעים, כי התובע הפר חובתו לנהוג במל"ל בסבירות ובתום לב ולפיכך יש לנכות את המענק.

ד.         דיון

השאלה הנשאלת בתכלית הקיצור, הינה האם לאור התנהלות התובע יש לראותו כמי שפעל בתום לב וסבירות למיצוי זכויותיו במל"ל, שאז לא ינוכה ניכוי רעיוני אם לאו.

למען עשות סדר בעובדות אומר כך:

א.        התובע פנה לראשונה בתביעה למל"ל ביום 25.5.03.

ב.         ביום 27.6.04 פנה התובע בתביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות מעבודה, פרופ' סלעי נתן חוות דעתו ביום 27.5.04.

ג.         ועדת הערר קבעה ביום 30.8.04 כי נכותו הינה בשיעור 0% ובגין כך הגיש ביום 9.9.04 ערר.

ד.         בתאריך 6.1.05 נשלח לתובע זימון לועדה הרפואית לעררים ובתאריך 9.1.05     הסיר התובע את הערר.

ה.        הן בהודעה על פגיעה בעבודה, והן בתביעה לקבוע דרגת נכות מעבודה, צויין במפורש כי ב"כ דהיום, עוה"ד רזניק, הינו בא כוחו.

ה.        ההלכה והחלתה

על פי ההלכה הפסוקה, בנסיבות כגון דא, על בית המשפט לבחון האם פנה התובע למוסד  לביטוח לאומי וביקש למצות זכויותיו בתום לב ובסבירות (ר' לענין זה ע"א 727/87 יצחק שור נ' דניאל בן הרוש, פ"ד מד(3) 142 וכן ת"א (חיפה) 531/95 נורית אפט נ' מיכלי כרמל בע"מ, תק-מח 98(2) 3679).

החסרת מידע מהמוסד לביטוח לאומי, ולענייננו אי העברת חוות דעת מומחה בית המשפט, אינה מהווה מיצוי זכויות בתום לב ובסבירות (ר' ענין אפט לעיל), בכך למעשה יש כדי למנוע מהמל"ל אינפורמציה חיונית לקביעתו הסופית, ולפיכך אין מנוס מקביעה, כי התובע לא נהג בתום לב  ובסבירות ויש להורות לכן כי יש לבצע ניכוי רעיוני מסכום הפיצויים על פי נכות בשיעור 7.5% כפי קביעת מומחה בית המשפט  וכך הנני מורה.

הניכוי יבוצע על פי חוות דעת אקטוארית שתמציא  הנתבעת 1 על פי שכרו של התובע כפי שהסכימו לגביו הצדדים בהסכמתם על גובה הפיצוי הנאות.