פסק-דין בתיק א 31612/03

1.      הנתבעת הינה חברת בנייה אשר התכוונה לבנות על המגרשים הנמצאים בין רח' האר"י לרחוב פתח תקווה בנתניה פרויקט מגורים מפואר הכולל 5 בניינים בני 19-20 קומות (כ-570 יח"ד), חניונים תת קרקעיים, פארק ציבורי ועוד בשם  "נופי חן" (להלן " הפרוייקט").

2.      בשנת 1996 התירה התב"ע שחלה על המקרקעין בפרויקט בנייה של 219 יחידות דיור בלבד.

3.      החל משנת 1997 פעלה הנתבעת אצל עיריית נתניה, להשגת אישור בנייה לפרויקט.

4.      בשנת 1998 אישרה ועדת המשנה לתכנון ובנייה עיריית נתניה שינויים בתכנית, לאחר שדרישותיה מהנתבעת, התמלאו, לכאורה. בשלהי 1998 הועברה התכנית לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.

5.      הנתבעת החלה בבניית הבניין הראשון בפרויקט, ובשיווקו.

6.      התובעים הינם זוג צעיר אשר רכשו, ביום 7/9/1999 דירה בת 3.5 חדרים בקומה החמישית בבניין הראשון.

7.      בהסכם המכר נקבע התאריך 30.6.2000 כמועד מסירת החזקה בדירה לתובעים. עוד נקבע כי איחור של עד שלשה חודשים בהשלמת הדירה או במסירת החזקה לא יהווה הפרה מצד הנתבעת את ההסכם. לעניין מועד מסירת החזקה הוסכם גם כי " תקופת הבנייה ניתנת להארכה ע"י החברה, מפאת כל גורם שאין לחזותו מראש, שאין אפשרות למנעו או שלחברה אין שליטה עליו כגון הוראת כל דין, מצב מלחמה, גיוס כללי, שביתה, מעשה זדון, ממחסור בחומרי בנייה ופועלי בניין ושעל אף מאמציה הסבירים לא היה בידה למסור את הדירה במועד בעטיים. בקרות אחד או יותר מהמקרים המנויים לעיל, החברה תהיה זכאית לאחר במסירת החזקה, תקופת זמן מקבילה לתקופת העיכוב או המניעה ולתקופה שהיא תוצאה הכרחית של העיכוב או המניעה".

8.      הפיצוי, על פי ההסכם, לכל חודש של איחור, מעבר לעיל, נקבע ל-350 $ לחודש.

9.      הדירה נמסרה לתובעים ביום 27/3/01, אך התובעים קיבלו מהנתבעת פיצוי בגין 6 חודשי איחור בלבד.

10. חרף ניסיונותיה ופניותיה, לא קיבלה הנתבעת היתר להקמת הפרויקט וגם הבניין הראשון צומצם במספר קומותיו ויחידות הדיור שבו. יתר על כן, בעת שנמסרה חזקה בדירה לתובעים, טרם ניתן לבניין בו מצויה הדירה טופס 4 (אישור חיבור לחשמל), והנתבעת, אשר הבינה כי לא תקבל אישור זה כל עוד לא הסתיימו הפיתוח הסביבתי, בניית החניון התת קרקעי, וכל עוד לא יינתן האישור להקמת הפרויקט בכללותו, החליטה לאכלס את הבניין טרם קבלת האישור לחיבור לחשמל. עקב כך לא נדרשו הדיירים, לרבות התובעים, לשלם עבור צריכת החשמל עד לקבלת הטופס ב16/2/05.

11. בשנת 2003 הגישו התובעים את תביעתם כנגד הנתבעת. בשל תניית שיפוט בהסכם הוגשה התובענה לירושלים. בהסכמת הצדדים ובאישורו של בית המשפט הועבר בירורה לבית משפט זה, בתל אביב.

12. בכתב התביעה, נטענו כנגד הנתבעת טענות לאיחור במסירה, לליקויי בנייה בדירה, לירידת ערך הדירה עקב אי רישום זכויותיהם של התובעים בה  בלשכת רישום המקרקעין, ולפיצוי בגין הפרת ההסכם בשיעור של 10% מהתמורה בסך 57,700 ש"ח. עוד נטען כי התובעים הקדימו תשלומים ולפיכך הינם זכאים להפרשי הצמדה וריבית בסכום של 47,969 ש"ח. כן נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש אשר הועמד על די התובעים על הסכום של 30,000 ש"ח.

13. הנתבעת לא הכחישה את העובדה כי מתוך פרוספקט, בו הובטח לתובעים פרויקט בנייה מפואר, מומש ונבנה בניין אחד בלבד, אלא שלהגנתה הפנתה את חיצי ביקורתה ואכזבתה כלפי עיריית נתניה, שחרף המאמצים הממושכים, ההבטחות, האישורים המוקדמים וכיוצ"ב, טרם עמדה בהבטחותיה לאישורו של הפרויקט כולו. מסיבותיה, לא הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד עיריית נתניה וועדות התכנון והבניה שלה. במהלך הדיונים הודיעה אמנם כי הינה מתכוונת להגיש תביעה כוללת בגין אי מתן ההיתר, אולם אם הוגשה תביעה כזו, לא הובא הדבר לידיעתי.

14. ביום 9/12/03 התייצבו ב"כ הצדדים בבית המשפט והודיע ב"כ הנתבעת כי מרשתו מסכימה לתקן את דירת התובעים, אולם איננה מקבלת את כל הנטען בחוות הדעת שהוכנה על ידי מהנדס מטעמם. הנתבעת התחייבה לבצע את התיקונים כפי שתמצא לנכון.

15. התובעים הסכימו להצעה. ב 16/3/04 דיווחו הצדדים כי הנתבעת החלה אומנם בביצוע עבודות התיקון אולם לא סיימה אותן. יתר על כן, בגין הרטיבות ממנה סבלה הדירה, קם צורך בתיקון דירת השכנים. משניתנה התחיבות הנתבעת לסיים את העבודות תוך 30 יום, ניתנה גם הסכמתם של התובעים.

16.  לאחר שעבודות התיקון שביצעה הנתבעת לא סיפקו את התובעים, הוגשה על ידם חוות דעת שמאית, לעניין ירידת ערך דירתם. בחוות הדעת שנערכה על ידי השמאי, מר גוזלן דוד, בחן השמאי את ליקויי הבניה המביאים לפחיתת ערך בדירה והעמיד שיעורם על סכום של 10,000ש"ח. כן בחן השמאי תוצאות  היעדרה של חניה מסודרת שהובטחה, ולא ניתנה, עקב הבעיות בבניית הפרויקט, אי קבלת טופס 4 ותעודת גמר לבניין, ואמד אותם בשווי של 12% ממחיר הדירה ובסה"כ 91,547 ש"ח.

17. הנתבעת התנגדה לצירופה של חוות דעת זו וטענה להרחבת חזית. ואכן, חלק מהטענות שנטענו על ידי השמאי  ושבגינן קבע כי התובעים זכאים לפיצוי כספי, לא הופיעו בכתב התביעה.  בעקבות ההתנגדות נדרשו התובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה אך לא עשו כן. לפיכך, בבואי לפסוק את הפיצוי המגיע לתובעים בתביעתם, אתייחס רק לטענות שעוגנו בכתב תביעתם.

18. מטעם בית המשפט מונה המומחה מר שמואל רוזנברג אשר קבע כי עלויות תיקון הליקויים בדירה עומדת על סכום שבין 3,000 ל 5,000 ש"ח, ירידת ערך ליקויי בנייה בסך 5,000 ש"ח, ופיצוי בסכום של 2,250 ש"ח בגין כל שנה של אי שימוש בחניה שלא הועמדה לרשות התובעים.

19. הצדדים, אשר הגישו תצהירי עדות מפורטים, הסכימו לוותר על חקירת המצהירים והמומחים השונים ולהסתפק בהגשת סיכומים, כשהם שומרים לעצמם את מכלול הטענות העולות מכתבי בי-דין.