פסק-דין בתיק א 31497/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב אשר הוגשו לאחר דיון הוכחות שהתקיים במעמד הצדדים, במסגרת תביעה בסדר דין מהיר על-סך 50,000 ש"ח שהגיש התובע נגד הנתבעים.

בכתב התביעה נטען כי החל מחודש נובמבר 1996 או בסמוך לכך, ניהלו התובע והנתבע 2  במשותף ובחלקים שווים, מרפאת שיניים ברחוב יחזקאל קזז 12 באור יהודה, ואשר ידועה בשם "ליידי שן" (להלן: " המרפאה"). בהמשך נטען כי לקראת סוף שנת 2005, סוכם שהנתבעים ירכשו את חלקו של התובע במרפאה תמורת סך של 25,951 ש"ח, בתוספת תשלום חובות המרפאה לגורמים השונים עד להעברת המרפאה לידיהם ביום 1/1/06. לטענת התובע, בהתאם להסכם בין הצדדים הוציא לנתבעים חשבונית על הסך המוסכם של 25,951 ש"ח, והנתבעים אף שילמו חלק מהמע"מ בגין חשבונית זו בסך של 3,195 ש"ח, אך נמנעו מלשלם לתובע את מלוא סכום החשבונית. עוד נטען כי משלא בוצע התשלום אשר נועד בעיקרו לכסות את יתרת החובה של המרפאה בחשבון הבנק ממנו התנהלה, החל הבנק לנקוט בהליכים כלפי התובע בדרישה להעמיד את יתרת החובה בחשבון לפירעון מיידי, ובלית ברירה נאלץ התובע ליטול הלוואה מטעם הבנק על-מנת לכסות את יתרת החוב, והתחייב בתשלום ריבית בסך 7,101 ש"ח. כמו-כן טען התובע כי נאלץ לשאת בתשלום של 3,821 ש"ח בגין חוב אשראי של המרפאה, וכן סך של 11,880 ש"ח בגין חוב ארנונה לעיריית אור יהודה. בנוסף נטען כי ככל הנראה ביום 24/4/06, העבירו הנתבעים את הזכויות במכשיר ה"כספיט" ששוויו כ- 2,223 ש"ח על שמם ללא רשות התובע, ללא הסכמתו, ללא ידיעתו ותוך זיוף חתימתו, והתובע אף הגיש תלונה במשטרה בעניין זה.

בכתב ההגנה נטען כי ככל שפעל הנתבע 2 מול התובע, היה זה מכוח תפקידו כנציג הנתבעת 1 אשר סיפקה שירותים למרפאה, וגם אם יוכח ניהול יחד עם הנתבעת 1 במשותף, אין כל טענה או טעם להטלת אחריות כלשהי על הנתבע 2 באופן אישי. עוד נטען כי הנתבעת 1 רכשה את ציוד המרפאה ולקוחותיה כנגד תשלום מוסכם בסך של 41,565 ש"ח בלבד ללא תוספות כלשהן, אשר מתוכו סך של 22,180 ש"ח + מע"מ שולם כנגד חשבונית בגין הציוד, והיתרה בסך 15,614 ש"ח שולמה על דרך כיסוי חלק מחובותיו של התובע, כמפורט בכתב ההגנה. לטענת הנתבעים, החשבונית אליה מתייחס התובע בכתב התביעה הוצאה ביוזמת התובע לפי ייעוץ כלכלי ומיסויי שקיבל, ועל-פי הוראת התובע שולמה לו החשבונית במלואה במזומן, והסך של 3,195 ש"ח שולם ישירות לרשויות המע"מ. הנתבעים הכחישו את טענותיו של התובע באשר לסכומים אותם נאלץ להוציא עקב אי תשלום התמורה במועד לטענתו. בהמשך נטען כי העברת הזכויות במכשיר ה"כספיט" נעשה לדרישתו המפורשת של התובע, בהסכמתו, ידיעתו ואישורו, במסגרת חובתו להעביר את המרפאה על כל נכסיה לנתבעת 1. טענה נוספת שהעלו הנתבעים הינה כי עם תחילת הפעלת המרפאה, נתגלו נושים שונים אשר התלוננו כי התובע חייב להם כספים - דבר אשר פגע במרפאה ואילץ את הנתבעת 1 לשלם חובות של התובע. עוד נטען כי נתגלו גם לקוחות לא מרוצים אשר קיבלו שירות ועבודה לא טובים, והנתבעת נאלצה לטפל גם בהם ולבצע עבודות חוזרות ללא תשלום. לבסוף נטען כי רוב הציוד במרפאה תוחזק ברמה נמוכה, אם בכלל, ובחלקו הגדול נדרש לתיקונים ושיפוצים או החלפה על-מנת להביאו למצב שמיש, ולשרת בצורה נאותה את לקוחות המרפאה.    

לאחר דיון קדם המשפט הגיש הנתבע 2 תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם הנתבעת 1, בו חזר על הטענות שנטענו במסגרת כתב ההגנה.   

התובע הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית בו חזר על הטענות שנטענו בכתב התביעה. כמו-כן הכחיש התובע חלק מטענותיהם של הנתבעים בכתב ההגנה. בין היתר הוכחש כי הנתבעים שילמו לתובע סך של 22,180 ש"ח במזומן. כמו-כן הוכחש כי לאחר העברת המרפאה לידי הנתבע נתגלו חובות לנושים של התובע. 

התובע צירף לתצהירו הנ"ל 3 תצהירי עדות ראשית נוספים לתמיכה בטענתו כי הנתבע 2 שימש כשותף במרפאה. כל שלושת המצהירים (שמעון דהן, שוטה אילן ופטרוני יבנוב) טענו כי התובע הציג עצמו כשותפו של הנתבע 2. בתצהירו של מר שמעון דהן הוצהר בנוסף כי אימו היתה מטופלת של המרפאה, ובשלב מסוים אמר הנתבע 2 שרכש את חלקו של התובע, ודרש ממר דהן לשלם לו סך של 3,600 ש"ח עבור השלמת טיפולי התותבות של האם. מר פטרוני יבנוב הצהיר כי נתן שירותי רפואת שיניים למרפאה, וכי כל הכספים שהגיעו לו עד ליום 31/12/05 שולמו במלואם.  עוד הצהיר מר יבנוב כי למיטב זכרונו, התשלום בגין חשבונית מספר 1261 על-סך 3,041 ש"ח ניתן לו עבור טיפול שיניים למטופלי המרפאה שבוצעו במהלך חודש ינואר 2006.

במהלך הדיון נחקר הנתבע 2 על תצהירו והעיד כי לפני ינואר 2006 לא היתה לו מעורבות עסקית במרפאה, אך הוא סיפק לה שירותי מעבדה באמצעות הנתבעת 1 תמורת תשלום וכנגד חשבוניות. בהמשך העיד כי בדצמבר 2005 התובע בדק ומצא שהוא חייב סך של 41,565 ש"ח בגין הוצאות המרפאה, והנתבע 2 הסכים בשם הנתבעת 1 לרכוש את המרפאה בתמורה לסכום זה בלבד ולא מעבר לכך. בהמשך העיד הנתבע 2 כי חתם בשם התובע, לפי בקשתו ודרישתו, על טופס העברת הבעלות במכשיר ה"כספיט". במהלך חקירתו החוזרת הבהיר הנתבע 2 כי ייפוי הכוח שקיבל מהתובע לצורך הטיפול בענייני המרפאה לפני ינואר 2006, כלל אך ורק זכויות לקבלת מידע והפקדת כספים, ולא זכויות להוצאת כספים. כמו-כן העיד כי ההחלטה על ביצוע חלק מהתשלום במזומן והיתרה ישירות לספקים, נעשה על-פי המלצת רואה החשבון של המרפאה. לבסוף העיד הנתבע 2 כי לא הוצג בבנק או בפני ספקים כשותף במרפאה, וכי חתם כערב על הסכם השכירות כחבר קרוב של התובע ומשום שידע כי ירוויח מהמקום.

בהמשך נחקר ד"ר פטרוני יבנוב על תצהירו, והעיד כי אין באפשרותו לפרט עבור אילו מטופלים שולם לו הסך של 3,041 ש"ח, כיוון שכרטיסי המטופלים נמצאים במרפאה. כמו-כן העיד כי אינו זוכר בוודאות האם ויתר על התשלום בגין חודש ינואר 2006. 

מר רונן וידאל, אשר זומן לדיון לבקשת התובע, נחקר בחקירה ראשית והעיד כי שימש כיועץ מס של המרפאה. לטענתו, לא היתה שותפות בין התובע לבין הנתבע 2, והנתבעת 1 סיפקה למרפאה שירותי מעבדה בלבד. מר וידאל הכחיש את טענתו של ב"כ התובע כי הנתבע 2 היה נוכח בפגישות הנוגעות להנהלת החשבונות של המרפאה, והעיד כי הפגישות התקיימו בנוכחות התובע בלבד. בהמשך העיד כי מתוך הסכום של 25,000 ש"ח אותו התחייבה הנתבעת 1 לשלם, שולם המע"מ ישירות בשיק של החברה, והנתבע 2 טען כי היתרה בסך של כ- 22,000 ש"ח שולמה במזומן מכספו הפרטי. בהמשך לשאלת ב"כ התובע העיד מר וידאל כי עקרונית יש לרשום את ההוצאה הנ"ל של 22,000 ש"ח בספרי הנתבעת 1, אך נכון ליום הדיון היא נשארה פתוחה, כאשר הספרים של 2006 עדיין לא נסגרו. לבסוף העיד מר וידאל כי זכור לו שסוכם על תשלום של כ- 40,000 ש"ח עבור המרפאה, מתוכם הוצאה חשבונית על-סך 25,000 ש"ח בגין מלאי וציוד, כאשר הצדדים המשיכו את תהליך המכירה ביניהם לאחר מכן מבלי ליידע אותו מה בדיוק סוכם. במסגרת חקירתו הנגדית העיד מר וידאל, בין היתר, כי הנהלת החשבונות של המרפאה נוהלה באופן חד צדדי, כך שהוציאה חשבונות רק כאשר קיבלה כסף. במהלך החקירה החוזרת ובהמשך לשאלת בית המשפט, העיד מר וידאל כי לפי מה שראה בפגישה בין התובע לנתבע 2, לא היתה התחייבות לשלם סכומים כלשהם מעבר לסכום שנכתב בנספח א' לתצהיר שהוגש מטעם הנתבעים. כמו-כן העיד כי איננו יודע האם היה על הנתבעת 1 לשלם בדיוק לפי המסמך, וטען שחלוקת התשלומים נקבעה בשלב מאוחר יותר.

מר דהן נחקר על תצהירו, והעיד כי התובע לא הכיר לו אנשים במרפאה. כמו-כן העיד כי הטיפול שקיבלה אימו ושלא היה מרוצה ממנו נעשה במהלך שנת 2005.

התובע נחקר על תצהירו בחקירה נגדית והעיד כי היה שותף במרפאה יחד עם הנתבע כעשר שנים, בעוד הנתבעת 2 סיפקה למרפאה שירותי מעבדה בלבד. כאשר נשאל התובע מדוע לא צירף לתצהירו רשימה של הציוד שהיה במרפאה, השיב כי ניתן להיכנס לאינטרנט ולבדוק לגבי כל פריט. התובע טען כי האסמכתא להכנסות הצפויות של המרפאה היא נספח א', וזה היה הצפי לאוקטובר-נובמבר. התובע טען בתחילה כי התשלום עבור הציוד והמלאי של המרפאה לא כלל את מכשיר ה"כספיט", אך בהמשך העיד כי התשלום כלל הכל, והתביעה על המכשיר באה על החוצפה שבזיוף החתימה.

לקראת סופו של הדיון התיר בית המשפט לב"כ התובע להגיש את החשבונית המקורית על-סך 25,951 ש"ח שצורפה כנספח ט' לתצהיר התובע. בהקשר לחשבונית הנ"ל העיד התובע כי הוציא אותה בדצמבר 2005, כאשר סוכם עם הנתבע 2 שהיא תישאר בידי התובע עד לסגירת כל התחייבויותיו. עוד העיד התובע כי מערכת הנהלת החשבונות לא היתה מאפשרת לו, מבחינה טכנית, להוציא חשבונית כזו בסמוך למועד הדיון, וטען כי הוא יכול להמציא חוות דעת של מומחה מחשבים בנידון. 

לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב, לרבות סיכומי תשובה.

דיון

התובע טען כי מכר את המרפאה לנתבעים תמורת סך של 25,951 ש"ח בתוספת תשלום חובות המרפאה לגורמים השונים עד ליום 1/1/06. מחד, לא הוצג בפני בית המשפט הסכם בכתב החתום על ידי הצדדים ומעגן באופן מפורש את זכויותיהם וחובותיהם, כאשר הנטל להוכיח את תנאי הרכישה מוטל על התובע. מאידך, קיימת הודאה של הנתבע 2 לפיה הסכימה הנתבעת 1 לשלם לתובע תמורת המרפאה סך של 41,565 ש"ח, וסכום זה אף מעוגן ברישום שנערך בכתב ידו של התובע וצורף כנספח א' לתצהירי הצדדים.

בנוגע לקיומה של שותפות בין התובע לבין הנתבע 2 לפני ביצוע המכירה, הנני קובע כי יש לקבל בעניין זה את גרסתם של הנתבעים. התובע הגיש 3 תצהירים לתמיכה בטענתו לגבי השותפות, אך אחד המצהירים (שוטה אילן) לא התייצב ולא נחקר על תצהירו, ואילו המצהירים האחרים העידו כי התובע הציג את הנתבע 2 כשותף, אך לא הצהירו מידיעה אישית על סיכום משפטי או כספי בין הצדדים בכל הנוגע לניהול המרפאה. יתרה מזאת, התובע הודה שהזכויות וההתחייבויות במרפאה היו רשומות על שמו בפועל (סעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית), וכן לא נסתר או הוכחש שחשבון הבנק של המרפאה נפתח על שם התובע, וכי הוא בלבד היה רשאי להוציא כספים מהחשבון, בעוד לנתבע 2 ניתן ייפוי כוח שאפשר לו אך ורק לקבל מידע ולהפקיד כספים (עמוד 8 פסקה 3 לפרוטוקול). גרסה זו נתמכה גם על-ידי מר וידאל, אשר העיד כי התובע היה רשום כעוסק מורשה במרפאה כאשר הנתבעת 1 סיפקה לה שירותי מעבדה בלבד, וכן הכחיש שהנתבע 2 היה מעורב בהגשת הדוחות הכספיים של המרפאה (עמוד 10 פסקאות 2 ו-3 לפרוטוקול).

כמו-כן נראה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו בדבר המוניטין של המרפאה, שווי הציוד שהיה בה ומצבה הכספי - כאשר כל אלה לא פורטו כנדרש ואף לא הוצגו ראיות בנידון, לרבות דוחות כספיים של המרפאה.

יחד עם זאת, יאמר במאמר מוסגר כי אינני סבור ששאלת השותפות בין הצדדים ושאלת מצבה של המרפאה לפני הרכישה הינן חיוניות לצורך הכרעה בסכסוך נשוא התובענה, אשר נסב בעיקרו סביב מחיר הרכישה וביצוע התשלום עבורה בפועל.

בעניין מחיר הרכישה, הנני קובע לאחר עיון בממצאים שבפני, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על-מנת להוכיח שהיה על הנתבעים או מי מהם לשלם בנוסף לסך של 25,951 ש"ח, גם את כל חובות המרפאה עד ליום 1/1/06 ללא הגבלת סכום. ראשית, התובע לא הציג ראיות פוזיטיביות שדי בהן על-מנת להוכיח טענתו זו, בעוד על-פי גרסתו של הנתבע 2 אשר לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית, מחיר הרכישה כולו עמד על סך של 41,565 ש"ח, כאשר סוכם כי סך של 25,951 ש"ח מהסכום הכולל ישולם כנגד הוצאת חשבונית על ציוד ומלאי, ויתרת החוב תשולם בדרך של כיסוי חובות. שנית, גרסתם הנ"ל של הנתבעים נתמכה בעדותו של מר רונן וידאל אשר זומן מטעם התובע, אך בסופו של דבר העיד כי סוכם בין הצדדים על מחיר כולל של כ- 40,000 ש"ח (עמוד 12 פסקה 3 לפרוטוקול). כמו-כן הבהיר מר וידאל בהמשך לשאלת בית המשפט, כי לפי מה שראה בפגישה, לא הייתה התחייבות לשלם לתובע סכומים כלשהם מעבר לאלה המפורטים בנספח א' (עמוד 13 פסקה 5 לפרוטוקול).

מנגד, הנתבע הודה כי הסכים לשלם סך של 41,565 ש"ח תמורת רכישת המרפאה, ומכאן שעליו היה הנטל להוכיח כי סכום זה אכן שולם בפועל. הנתבע טען כי מתוך הסכום הנ"ל שילם סך של 22,180 ש"ח + מע"מ כנגד חשבונית בגין הציוד, אך לא פירט מתי, היכן ובאילו נסיבות בוצע התשלום, וכן לא צירף די ראיות לתמיכה בטענתו. אכן הוצג ספח של שיק על סך 3,195 ש"ח אשר שולם לכאורה לרשויות המע"מ, ואף מר וידאל אישר כי הנתבעת 1 שילמה את המע"מ בשיק (עמוד 10 פסקה 6 לפרוטוקול). עם זאת, נראה על-פניו כי סכום המע"מ לא שולם במלואו, הואיל ועל-פי החשבונית שהוצאה לנתבעת 1, עמד סכום המע"מ על 3,770 ש"ח (לפי שיעור של 17%, אם כי נראה שאחוז המע"מ ביום ביצוע הרכישה היה 16.5%, דהיינו 3,660 ש"ח). מעבר לכך, התובע חזר והכחיש כי שולם לו במזומן הסכום העיקרי המופיע בחשבונית בסך של 22,180 ש"ח, והנתבעים לא טרחו להגיש לבית המשפט קבלה או כל ראיה אחרת על ביצוע התשלום כגון תדפיסי חשבון בנק המעידים על משיכת הכסף מחשבונו של הנתבע 2, צילום שיק וכד'. כמו-כן לא הוגש תצהיר של בעל המניות הנוסף בנתבעת 1, שהינו ככל הנראה אביו של הנתבע 2, על-מנת להעיד על ביצוע התשלום. מר וידאל העיד אף הוא כי הנתבע 2 אמנם טען בפניו ששילם את הסכום במזומן, אך הוצאה זו לא נרשמה בספריה ובדוחותיה של הנתבעת 1, ואין בידיו מסמכים המעידים על העברת הכספים בפועל (פסקה אחרונה בעמוד 10 ופסקה ראשונה בעמוד 11 לפרוטוקול).