פסק-דין בתיק א 31497/04

בפני תביעה כספית בסך 7,880 ש"ח, ותביעה שכנגד בסך 22,919 ש"ח.

בפסק דיני זה:   התובעת והנתבעת שכנגד, להלן "הדסית" .

                        הנתבעת והתובעת שכנגד, להלן " בית אגמי".

א.        רקע ועובדות

הצדדים הן חברות העוסקות בייבוא ושיווק רהיטים ובית אגמי עוסקת גם בייצורם.

החל מחודש דצמבר 1997 ועד לחודש ספטמבר 2000, נהלו הצדדים יחסים עסקיים של רכישת ומכירת רהיטים האחת מהשנייה.

ב.         טענות הדסית

1.         ההתקשרות האחרונה בין הצדדים הייתה בתאריך 19.9.00, כאשר חובה של בית אגמי נכון לאותו יום היה 6,383 ש"ח, בהתאם למסמכי הנהלת החשבונות של הדסית.

למרות דרישות הדסית בכתב, לא שלמה בית אגמי את חובה.

2.         לטענת הדסית, כי בית אגמי, בכתב התביעה שכנגד, אשר הוגש מטעמה, הציגה רק חלק מכרטסת החשבונות שלה ולא צירפה כל אסמכתא לדרישת החוב.

עוד טוענת הדסית, כי היא פנתה בכתב לבית אגמי בדרישה לתשלום החוב, אך בית אגמי, עולם לא פנתה אליה בדרישה, לתשלום החוב הנטען על ידה.

ג.         טענות בית אגמי

1.         בית אגמי מכחישה את חובה להדסית וטוענת, כי נכון ליום 18.10.00 נותרה הדסית חייבת לה סך 22,919 ש"ח, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של בית אגמי.

לטענתה, דרישותיה מהדסית לשלם את חובה לא נענו.

2.         לטענת בית אגמי, הדסית הגישה את התביעה במטרה שלא לשלם את חובה.

ד.         דיון

השאלה העובדתית, בה חלוקים הצדדים הינה, האם בית אגמי נותרה חייבת להדסית  סך 7,880 ש"ח, במסגרת היחסים העסקיים שהתנהלו ביניהם, או שהדסית נותרה חייבת לבית אגמי, סך 22,919 ש"ח.

1.         מנהל הדסית בניהו הדס, הצהיר בפני, כי בית אגמי צירפה כרטסת הנהלת חשבונות חלקית בלבד לגבי פעילותה העסקית, המייחסת לפעילות זו רק החל מיום 1.1.00, כאשר הצדדים החלו בקשריהם העסקיים כבר בחודש דצמבר 1997, ולא השלימה את הצגת מסמכיה המלאים, למרות דרישות חוזרות ונשנות.