פסק-דין בתיק א 31393/04

א)         כללי וטענות הצדדים

1.         זו תביעה שתחילתה תביעת התובעת לתשלום סך 20,267.06 ש"ח, שהנו יתרת חוב            לטענת התובעת, בגין תמורת דירה שמכרה לנתבעת, ולא כוסתה ע"י הנתבעת,           והמשכה תביעה נגדית מטעם הנתבעת ע"ס 117,896 ש"ח ובגין איחור במסירת             הדירה, ליקויי בנייה, תיקונים מיידים שבוצעו ע"י התובעת, הפסד שכ"ד בזמן   התיקונים, ועלות חוות דעת המומחה מטעמה.

2.         התובעת טוענת כי יתרת החוב הנתבעת מקורה בריבית מוסכמת, בגין פיגור בתשלומים במועד החוזי, וטוענת כי מועד המסירה התאחר עקב הפיגור בתשלום, וכן מסיבות של שביתות ועיצומים הפוטרות מפיצוי. כן נטען שהנתבעת סירבה לאפשר תיקון הליקויים בהם הכירה הנתבעת וחפצה לתקן. כן נטען שעקב ויתור התובעת על יתרת חוב הפיגורים עובר למועד מסירת הדירה, הסכימה הנתבעת למיצוי טענות ותביעות, זולת ביצוע תיקוני בדק, המתחייבים מן החוזה.

3.         הנתבעת טוענת שעפ"י בקשתה והסכמת התובעת הועמדה יתרת חוב הפיגורים על         סך 10,000 ש"ח, שכוסה על ידה במועד גמר התשלומים ומסירת הדירה, וכי לא       הסכימה לשום מניעות ביחס לדרישות או תביעות לעניין הדירה. כן טוענת שאין      כל הסבר הגיוני רציני לאיחור במסירה מעבר ל-3 חודשים, שהוסכמו בחוזה,      ושטענות הנתבעת כי לא אופשר לה לתקן הליקויים הנן מן השפה לחוץ, ומבלי    שבפועל הייתה כוונה אמיתית לבצע את התיקונים הנחוצים.

ב)         דיון והכרעה

4.         כמומחה מטעם ביהמ"ש לעניין ליקויי הבנייה מונה המהנדס מר א.שנהב, שקבע בחוות דעתו את מהות עלות התיקונים הנחוצים לדעתו, ולמועד ביקורו לסך 11,110 ש"ח (כאשר העלות לנתבעת נמוכה ב-25%, שאין בליקויים ירידת ערך משתיירת לאחר התיקון, וכי משכך ביצוע התיקונים מוערך ב-9 ימים, בהם דירת התובעים ראויה למגורים.

            הצדדים לא חלקו על קביעות חוות דעת זו, ולא ביקשו לחקור את המומחה. יצוין          כי המומחה מטעם הנתבעת מהדס ביקורת מבנים, העריך את עלות תיקון    הליקויים ב-96,571 ש"ח והערכת המומחה מטעם ביהמ"ש כאמור, נמוכה במידה ניכרת מהערכת התובעת, אם כי המומחה ציין שניכר שבוצעו בטרם ביקר במקום,          עבודות טיח, צבע ואיטום, ולדברי בעלה של הנתבעת, כפי שאכן טוען זה בעדותו.   העידו בפני מנהל התובעת מר זלינגר, הנתבעת ובעלה. הצדדים התייחסו כל אחד          מנקודת השקפתו לסוגיות שבמחלוקת שצוינו לעיל.

5.         לאחר עיון בחומר שבתיק, ושמיעת הצדדים וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט    לקבל את שתי התביעות בחלקן, וכדלקמן : -

לגבי התביעה המקורית, לא שוכנעתי כי היה סיכום מחייב ולפיו כנגד תשלום 10,000 ש"ח בגין פיגורים עובר למסירת הדירה, לא תהיינה טענות לנתבעת, ולמעט לעניין בדק בית, ו/או לתובעת לגבי יתרת הפיגורים. מכל מקום ברור שעה שהנתבעת תובעת נזקים שונים, והתובעת את יתרת הפיגורים, שיש להכריע בעניין עפ"י מצב הדברים לאותם מחלוקות, ולא עפ"י סיכום נטען לעניין מניעות ו/או פירעון שלא הוכח.

6.         לגבי התביעה המקורית, שוכנעתי כי הנתבעת פיגרה בביצוע התשלומים, וכמפורט בטבלה שבסעיף 1 לסיכומי התובעת, ולפחות עד התשלום השביעי שבמקום ב-12/02 שולם ב-4/03. מאותו מועד אין לחייב בפיגור נוסף, שכן הדירה נמסרה באיחור, ומעבר לאיחור החוזי המותר שעד סוף 5/03, אכן התשלום האחרון הוקדם ברובו ע"י הנתבעת בכחודש, במטרה לאזן פיגורים קודמים, שבהם אף היא מודה, אך אין בהם למחוק את אותם פיגורים.

הגם שקיים חוב פיגורים לטעמי ושלא סולק, שיעורו עפ"י עדות וראיות התובעת לא ברור, ולא השכילה לשכנע לגבי נכונות החישוב והסכום המצוין בנספח לתביעתה, ולמעשה העד מטעמה אישר שלא בקיא בחשבון ולא ערך אותו, ואף לא היה לו הסבר לשני חיובים המופיעים בו ע"ס 11,038 ש"ח ו-1,500 ש"ח. מכאן שיש לקבל את תביעת התובעת לעניין פיגורי תשלום עד לסך 7,629 ש"ח בלבד, ולאחר הפחתת הסכומים לעיל.

7.         לגבי תביעות הנתבעת, לדעתי זכאית לפיצוי בגין חודש וחצי איחור במסירה. יש             להתחשב בכך שלמעשה הייתה יתרת חוב פיגורים שלא שולמה, עת קיבלה את   הדירה. מאידך התובעת חרף אותו חוב מסרה את הדירה (יתכן ועקב סברתה             באותה עת לעניין הסכמה להעדר תביעות), סברה שקבעתי לעיל שלא גובשה      להסכם מחייב. מכל מקום אובייקטיבית חל איחור של כמעט 6 חודשים במסירה    ומעבר למועד החוזי, ואף למועד הדחוי ב-3 חודשים, ושלגביו אין זכות לפיצוי,     סה"כ בראש זה זכאית התובעת לסך 4,050 ש"ח.

            לגבי ליקויי הבניה, נקבע לתובעת הסכום שפסק המומחה בסך 11,110 ש"ח, וללא             הפחתות. לא ראיתי מקום לקבוע שיש לשלול מן התובעת פיצוי בגין הנזקים          שמצא המומחה, וכן אין לחייבם בערך עלות לקבלן - התובע, שכן לא ראיתי         שנעשה ע"י התובע מאמץ כן ומספק לרצות הנתבעת, ולבצע תיקונים נדרשים    בדירה על ידו.

בגין עבודות דחופות שבוצעו ע"י הנתבעת באמצעות בעלה ובין מועד המסירה, למועד חוות הדעת, אני פוסק, על דרך האומדנא, לתובעת סך של 5,000 ש"ח. שוכנעתי שהיה צורך בעבודות אלו בחלקן, ואף בוצעו כעולה מחוות דעת המומחה. לגבי שיעורן לא ראיתי אסמכתא מספקת לסכום הנתבע כולו, ונקבע לפיכך כאמור לעיל.

            התביעה בגין הפסד שכ"ד בזמן התיקון, ובגין עלות חוות דעת מומחה מטעם     הנתבעת נדחית, וזאת נוכח חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש בעניין, לפיה הדירה   ראויה למגורים בזמן התיקונים, וכן הפער העצום, שבין מומחה התובעת למומחה           ביהמ"ש, עליו בסופו של דבר לא חלקו הצדדים.

ג)         סוף דבר

8.         נוכח כל האמור אני פסוק כדלקמן : -

            הנתבעת תשלם לתובעת סך 7,629 ש"ח בגין פיגורים בצירוף ריבית כאמור לעיל    בסעיף 5 לכתב התביעה ומיום 1/9/04, ועד ליום התשלום בפועל.

            התובעת תשלם לנתבעת סך 4,050 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 1/7/03, סך            11,110 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 3/7/05, סך 5,000 ש"ח צמוד ונושא ריבית         כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

אין צו להוצאות, שכן אומנם בערכים נומינליים סכומי התביעה הנגדית שהתקבלו עולים על התביעה המקורית, ואולם התביעה הנגדית הוגשה על סך כולל של 117,896 ש"ח, והתקבלה רק בחלקה הקטן, (ועיקר הדברים אמורים, ביחס לסכומים, ובגין הליקויים שמצא המומחה מטעם הנתבעת).

המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים .

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ו (5 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.