פסק-דין בתיק א 31391/05

1. תחילתו של הליך זה שלפני בתביעה בסדר דין מקוצר, ע"ס 35,594 ש"ח, אשר הוגשה ביום 2 יוני 2005. התובעת - צעצועי שירן בע"מ (להלן: "התובעת") תבעה את הדר צעצועים בע"מ (להלן: "הנתבעת-1"), בגין יתרת חוב, כמפורט בספרי התובעת מחודשים אוקטובר 2004 עד אפריל 2005. הנתבעת-1 מסרה לתובעת, במועדים שונים, 9 המחאות לתשלום החוב אולם ההמחאות לא כובדו.

2. בבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 19 יולי 2005, נתבקש צירופו של אלי טל, כנתבע (להלן: "הנתבע"), היות שהתברר לתובעת כי לא ניתן לבצע מסירה לנתבעת-1, כיוון שזו אינה פעילה מחודש ספטמבר 2004. בקשה זו התקבלה על ידי כב' הרשמת כוכבה לוי ביום 27 יולי 2005.

בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש בסדר דין מהיר נטען על ידי התובעת, בסעיף 7 לכתב התביעה, כי הנתבע, פעל בשם החברה שהיתה "חדלת פירעון בזמן הווצרות החוב ו/או בסמוך לאחריו. המדובר בחברה שהוקמה בחודש 06/03, חדלה מכל פעילות בחודש 09/04, הנתבע רכש בשם החברה סחורה מהתובעת בחודשים 08/04 ו- 09/04 והחברה הפסיקה לשלם לתובעת מחודש 10/04 (!!)".

יתרה מכך נטען כי "סך הרכישות בחודש 09/04, כשהחברה היתה למעשה כבר חדלת פירעון, עמד על כ- 20,000 ש"ח ... ובכך העלה את רף הסיכון לדרגה בלתי סבירה בהתחשב במצב החברה דאז. יתרה מכך, הנתבע, אשר היה מעורב בניהול החברה ידע או היה עליו לדעת כי כבר בחודש 10/04 היה חשבונה של החברה מוגבל בבנק ישראל עד ליום 24.10.05."

עוד נטען כי בסמוך לתקופת היווצרות החוב, מכר הנתבע את תכולת החנות לעסק חדש בשם "אונגל צעצועים". לשם כך רכש הנתבע "כמות מסחרית" של צעצועים.

3. בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבע ביום 4 דצמבר 2005, הוכחשו כל הטענות שנטענו בכתב התביעה. הנתבע טען כי לא רכש סחורה באופן אישי מהתובעת וכי מעולם לא התחייב לפרוע באופן אישי את חובותיה של הנתבעת-1. עוד נטען כי הנתבע והנתבעת-1, רכשו מהתובעת סחורה בהיקף של למעלה מ- 200 אלף ש"ח והנתבע שילם את מלוא חובו לתובעת.

הנתבע טען כי הנתבעת-1 החזירה חלק מהסחורה לתובעת אולם לא זוכתה בגין כך. כמו-כן, נטען כי חלק מהמוצרים שנמכרו לנתבעת-1 היו פגומים ובלתי שמישים ויש לזכות הנתבעת-1 בגינם.

עוד נטען כי במועד משיכת ההמחאות הנתבעת-1 היתה פעילה וסולבנטית ויכלה לפרוע את התחייבויותיה. לטענתו, בסעיף 13 ד' לכתב ההגנה, פעילות החברה נקטעה רק בחודש נובמבר 2004, לאחר שהבנק " סגר את האשראי לחברה באופן מפתיע וללא כל התראה".

כמו-כן, טען הנתבע כי לא עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, וכי ניהל את החברה לטובתה, בתם לב ובמיומנות.

הנתבע טען עוד בסעיף 21 לכתב ההגנה כי קישר בין התובעת לבין חב' ג'ימס ריצ'רדסון. (להלן :"ריצ'רדסון") בגין הקשר הנ"ל, התחייבה התובעת לשלם לו סך של 5% בצירוף מע"מ מכלל העסקאות שבוצעו או יבוצעו ביניהם. הנתבע העריך את היקף העסקאות שנעשו בין השתיים בסך של 250,000 ש"ח בשנה. מכאן שהינו זכאי לתבוע ו/או לקזז מכל חוב, אם יפסק לחובתו סך של 12,500 ש"ח בשנה.

4. ב- 8 בפברואר 2006 ,ניתן צו גילוי מסמכים הדדי עד ליום 28 פברואר 2006. וכן צו להגשת תצהירי עדות ראשית עד ליום 31 מרץ 2006.

ב- 29 במרץ 2006 הוגשה על ידי התובעת בקשה למתן צו גילוי מסמכים כנגד הנתבעים.

לטענת התובעת דרישה לגילוי ועיון במסמכי הנתבעים לא נענתה עד למועד הגשת הבקשה.

בית המשפט התבקש לחייב את הנתבעים להעביר לעיון התובעת:

א.      דו"חות כספיים מבוקרים ומאזני בוחן של הנתבעת-1 לשנים 2003 ו- 2004, לרבות דו"חות מע"מ ומס הכנסה.

ב.      דפי חשבונות הבנק לאותה תקופה.

ג.        כל חילופי המכתבים בין הבנקים לנתבעת-1 בתקופה הרלבנטית.

כמו-כן, נתבקש ביהמ"ש להורות לנתבע להשיב לשאלון.

בתגובת הנתבעים נטען כי התובעת עצמה נמנעה מלהגיש תצהיר גילוי מסמכים. זאת ועוד, נטען כי המועד להגשת תצהירי עדות ראשית חלף ומשלא הוגשו התצהירים יש לדחות את התביעה.