פסק-דין בתיק א 31325/03

רקע עובדתי

1.         התובע , הינו ב נ ק תאגיד בנקאי המנהל את עסקיו בישראל (להלן:" הבנק "), ").

• והנתבע , הינו נער צעיר שנימנה עם לקוחותיו של הבנק וניהל בתקופה הרלבנטית חשבון עו"ש באחד מסניפיו.

2.         ביום 06.10.02 הופקד ו   בטעות בחשבונו של הנתבע , ארבעה צ'קים בסך של 28,073 ש"ח , ב א ר ב ע ה צ'קים (להלן:" הפיקדון") , וזאת באמצעות מעטפת שירות, אשר על גביה , צוין בטעות מספר חשבונו של הנתבע לצורך זיכוי החשבון.

             הנתבע היה בעת ההפקדה כאמור, נער "עלם חמודות,טוב לשמים וטוב לבריות" (כלשון ב"כ הנתבע בסעיף 2 לבקשת הרשות להגן שהגיש ), למד בישיבה תורנית ומטבע הדברים לא עבד באותה עת, ואף לא עבד בתקופה בה נוהל הדיון בפני.

            בדיעבד, התברר, כי הפיקדון אשר הופקד בחשבונו של הנתבע יועד לחשבון עו"ש של  בית אבות "אחוזת הדרים", ורק  עקב שיבוש במספר החשבון, שנכתב על גבי מעטפת השירות, הופקד הכסף בחשבונו של הנתבע, במקום בחשבון הנכון.

3.         בעקבות ההפקדה האמורה נוצרה בחשבונו של הנתבע, יתרת זכות גבוהה יחסית ועל כן, נציג מטעם הבנק התקשר לנתבע וייעץ לו לסגור את סכום ההפקדה בתוכנית פיקדון אטרקטיבית , .

• והנתבע שמע בעצתו ועשה כן.

4.         לטענת הנתבע, ביום 30.10.02, קיבל הוא שיחת טלפון מאישה אלמונית (להלן:" אלמונית") אשר טענה בפניו, כי בטעות הופקד לחשבונו כסף השייך לה , ולפיכך, היא מבקשת להיפגש א י ת ו עימו, כ ד י על מנת שישיב לה את כספה.

            יש לציין, כי את השיחה האמורה, קיבל הנתבע למספר הפלאפון האישי שלו, אשר לטענתו, את מספרו קיבלה האלמונית מהבנק.

            לטענת הנתבע, בשיחת הטלפון האמורה נקבע כ י , ה ו א והאלמונית ששוחחה עימו בין השניים (הנתבע והאלמונית), כי הם יפגשו בסניף הבנק על מנת ולסדר את הטעות שבוצעה.  אולם, בעוד ה ו א הנתבע ממתין ל ה לאלמונית, יחד עם חברו מר שי ויספיש (להלן:" מר ויספיש"), התקשרה זו האחרונה שוב ומסרה, כי היא תאחר מעט, ודחקה ב ו בנתבע ל ה וצ יא למשוך ב י נ ת י י ם את עד לבואה , את הכסף ששיך לה, בטרם ייסגר הבנק.

בהתאם לבקשת האלמונית משך הנתבע מחשבונו את הסכום שהתאפשר למשיכה בסך של 10,000 ש"ח ולאור העובדה, כי סניף הבנק נסגר, בטרם הגיעה היא למקום המפגש, נפגשו הם מחוץ לסניף הבנק ושם השיב לה הנתבע חלק  מכספה, מבלי שלקח מהאלמונית את פרטיה המזהים או אישור , כי מסר לידיה את הסכום האמור במזומן.

  5.        לאחר השתלשלות אירועים זו, חזר הנתבע לביתו ונתבשר על ידי אימו, כי חיפשו אותו מסניף הבנק.

למחרת, ביום 31.10.02, סר הנתבע אל הבנק, אך בבנק נאמר לו, לטענתו, כי כלל לא חיפשו אותו, וכי למעשה, בבנק כלל לא היו מודעים לעובדה, כי הכסף אשר מצוי בחשבונו בטעות מקורו.

            במעמד זה, סיפר הנתבע לפקיד הבנק על המקרה עם האלמונית ורק אז, לטענתו , התבררה לראשונה לבנק הטעות שבוצעה בחשבונו (ראה סעיפים 17, 18 לתצהיר הבקשה לרשות להתגונן).

6.         לאחר שהסב הנתבע את תשומת לב הבנק, להפקדת הכספים השגויה, משך הבנק את יתרת הפיקדון האמורה מחשבונו של הנתבע, וזיכה את החשבון הנכון (בית האבות "אחוזת הדרים"), במלוא סכום הפיקדון, דהיינו בסכום של 28,073 ש"ח , ש"ח.

            נוכח העובדה, כי בחשבון הנתבע, לאחר המשיכה שבוצעה על ידו (10,000ש"ח) נותרה יתרת זכות שטרם נמשכה בסך של 18,073 ש"ח והבנק זיכה את החשבון הנכון במלוא סכום ה פ י ק ד ו ן ההפקדה (דהיינו , סך של 28,073 ש"ח) נוצרה בחשבון העו"ש של הנתבע יתרת חובה ב סך ש ל 11,069 ש"ח ב ח ש ב ו ן העו"ש של הנתבע, בגינה הגיש נגדו הבנק תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת החובה .   בסך של 11,069 ש"ח.

הנתבע הגיש בקשת רשות להגן (להלן: "הבר"ל") ולאחר דיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, בכפוף להפקדת 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט (להלן:" ההחלטה ברשות להגן").