פסק-דין בתיק א 31297/99

1.         תמצית העובדות וגדר המחלוקת

1.1        במועדים הרלוונטיים לתיק דנא היה התובע מס' 1 (להלן: "התובע") הבעלים של רכב יוקרתי ונדיר מסוג מרצדס, שנת ייצור 1988, דגם CE300  (להלן: "הרכב") אותו רכש בחודש מאי 1998 מאחד בשם שגיא אליאב. הרכב נרשם אמנם על שמו של התובע 2 משום שעל פי הנטען היה התובע באותה עת בסכסוך אישות עם אשתו, וביקש להימנע מרישום הרכב על שמו. אין חולקין כי התובע היה בפועל בעליו הבלעדי של הרכב. 

            הרכב בוטח החל מיום 01.09.98 אצל הנתבעת בביטוח מקיף על שם שני התובעים. 

1.2        ביום 08.10.98 לפנות בוקר, שעה שהרכב היה נהוג בידי חברו של התובע, יעקב עזרא (להלן: "עזרא"), בכביש חיפה-תל אביב הישן, עלה הרכב באש כתוצאה משריפה שפרצה באזור המנוע. האש כילתה את חלקו הקדמי של הרכב, אשר הוכר כאבדן כללי.

1.3        בעקבות האירוע, פנה התובע אל הנתבעת לקבלת התגמולים המגיעים לו בהתאם לפוליסה אולם דרישתו נדחתה. הנתבעת טענה תחילה, כי ביטוח הרכב לא נכנס לתוקפו במועד השריפה. מאוחר יותר, חזרה בה מטענתה זו, לדבריה בשל קושי בהוכחתה, לאחר שמוזגה עם אריה חברה ישראלית לביטוח ועובדיה פוטרו. הנתבעת הוסיפה כי משלא הצליחה לקבל שיתוף פעולה עם העובדים שפוטרו, לא נותר לה אלא לסגת מטיעוניה לעניין זה. 

1.4        ביום 03.02.02 המציאה ב"כ הנתבעת הודעה לפיה חוזרת בה הנתבעת מטענתה לגבי העדר כיסוי ביטוחי, וכך גם הצהירה לפרוטוקול הדיון מיום 27.05.02 (עמ' 7 שורה 2). בישיבה מיום 20.05.03 הצהירה ב"כ הנתבעת בנוסף כי לא תטען כל טענה הנוגעת להחרגות שבפוליסה (עמ' 39 שורה 13 לפרוטוקול).

1.5        מפי הנתבעת הועלו שתי טענות עיקריות, אשר הביאו אותה לדחות הדרישה לתשלום תגמולי הביטוח. האחת עניינה הוכחת התרחשות האירוע הביטוחי, לרבות הפן השלילי שבו, היינו כי לא מדובר במעשה הצתה מכוון וכי ידו של התובע אינה במעל. הטענה השניה נוגעת לשוויו הנכון והאמיתי של הרכב במועד האירוע.

            נוכח סירובה של הנתבעת לשלם תגמולי הביטוח כאמור, הוגשה התביעה המונחת, בגדר התיק דנא, בפניי.

2.         תמצית טענות הצדדים

2.1        בתצהיר עדותו הראשית (ת/2), סיפר התובע כי הרכב נשרף בעת שהיה נהוג בידי חברו, יעקב עזרא. לדבריו, ביום 07.10.98 פנה אליו בשעות הערב חברו שמעון זרי (להלן: "זרי") ושאל אותו אם יסכים להשאיל את הרכב לעזרא, הואיל ורכבו במוסך. התובע הסכים, והרכב שהיה כבר אצל זרי, נמסר ישירות לעזרא. עוד הוסיף התובע כי ביום 08.10.98 לפנות בוקר התקשר אליו עזרא והודיעו כי הרכב נשרף לגמרי, לא הרחק ממושב גבע. 

            נהג הרכב, עזרא, סיפר בתצהירו (ת/5) כי עובר לשריפה נסע ברכב לכיוון ביתו במושב מגדים. בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, כשהיה בקטע הכביש בין מושב צרופה לגבע כרמל, החל הרכב מקרטע והוא חש כי הוא עומד להכבות. לדבריו, כאשר עצר, כבה הרכב  ולאחר שניסה להתניעו מחדש מספר פעמים ללא הצלחה, פתח את מכסה המנוע. להפתעתו, גילה כי פרצה אש ובשל חששו כי הרכב יתפוצץ, ברח ועמד במרחק הימנו. עזרא סיפר עוד כי התקשר מייד למשטרה ולמכבה אש אשר הגיעו למקום רק לאחר שהרכב נשרף כליל.

2.2        הנתבעת אשר טענה כי הנטל על התובע להוכיח כי ידו אינה במעל וכי לא היה מעורב במעשה ההצתה, הפנתה לסתירות שעלו מגרסאות המעורבים באירוע. לדבריה, מדובר בסתירות כה מהותיות עד שהן מערערות את מהימנות התביעה כולה ומקעקעות את גרסת  התובע. 

2.3        כאמור, אף לעניין שווי הרכב נחלקו הצדדים. התובע טען כי רכש את הרכב מאת שגיא אליאב תמורת סך 200,000 ש"ח. לדבריו, הוא שילם לנ"ל סך 110,000 ש"ח במזומן, ובנוסף העביר לבעלותו רכב מסוג ניסן טיראנו ששוויו עמד נכון לאותו מועד על סך 90,000 ש"ח.  התובע הוסיף כי מדובר ברכב נדיר ומפואר ביותר שכלל לא הופיע במחירוני  הרכבים  המשומשים שהיו בשוק באותה תקופה. לכן, הציג בפניו שגיא אליאב חוות דעת שנערכה בידי השמאי, משה אקרמן (ת/11) לפיה שווי הרכב נכון ליום 03.03.98 עמד על סך 235,000 ש"ח. לדבריו, הסכימה הנתבעת לבטח את הרכב, לאחר שהוצגה בפניה אותה חוות דעת, כששווי הרכב  מוערך, לצורך הביטוח, בסך של 235,000 ש"ח. לחיזוק קביעתו זו של השמאי אקרמן, הציג התובע חוות דעת נוספת שנמסרה לו, ואשר נערכה על ידי השמאי אפרים מוהר, לפיה היה שוויו של הרכב נכון לחודש מאי  1998 סך של 215,000 ש"ח. 

2.4        הנתבעת מצדה טענה כי אין יסוד לדרישה הגבוהה אותה מציג התובע וכי ההערכות עליהן הוא מסתמך שגויות ומופרזות.  משה אקרמן אשר העיד מטעם הנתבעת טען כי חוות הדעת מטעמו, אותה הציג התובע, ניתנה בשוגג וכי השווי האמיתי של הרכב עמד באותו מועד על סך 135,000 ש"ח. לדבריו, מדובר בטעות הקלדה אשר נעשתה על ידי מי מעובדי משרדו.

            בנוסף, הפנתה הנתבעת לכך שהתובע לא טרח כלל לזמן לעדות את אותו שגיא אליאב על מנת שיגלה את הסכום ששולם לו תמורת הרכב. מכך, ביקשה להסיק כי אילו הובא אותו עד, היתה גרסתו פועלת לרעת  התובע.

יתר על כן, מטעם הנתבעת העיד מר רחמים אוזן, מי שמכר את הרכב לשגיא אליאב. בעדותו אישר כי הרכב נמכר על ידו תמורת 128,000 ש"ח.  לטענת הנתבעת, אין זה מתקבל על הדעת שרכב אשר נמכר לשגיא אליאב תמורת סך 128,000 ש"ח, יימכר על ידו זמן קצר לאחר מכן תמורת סך 200,000 ש"ח.

3.         על מי מוטל נטל ההוכחה?

3.1        המחלוקת הראשונה המונחת לפתחו של בית המשפט נוגעת לשאלת התרחשותו של האירוע ונסיבותיו.