פסק-דין בתיק א 31295/01

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:

"החוק").

התובע, בוארון הרצל (להלן: "התובע"), יליד 1955, נפגע בשתי תאונות דרכים.

התאונה הראשונה, ארעה ביום 13.3.96 (להלן: "התאונה הראשונה").

התאונה השנייה, ארעה ביום 19.2.98 (להלן: "התאונה השנייה").

הנתבעות אינן כופרות בחבותן על פי החוק, והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק.

הנכות הרפואית

2.         לשם קביעת נכותו של התובע, בגין התאונות נשוא התביעה, מונו שלושה מומחים רפואיים, בתחומי האורטופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.

            בפתח הדברים ולמען שלמות התמונה, יש לציין כי התובע, נפגע בשנת 1973, בתאונת דרכים קשה (להלן: "התאונה הקודמת"), כתוצאה ממנה, סבל מחבלת ראש ושברים באגן ובמרפק שמאל. כן סבל התובע, מבעיות נפשיות, בגינן אושפז בבית חולים שלוותה, ולאחר מכן, המשיך להיות מטופל, במסגרת קופת החולים (סעיף 7 לתצהיר התובע).

3.         ד"ר ישראל כספי, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו כי בתאונה הראשונה, נפגע התובע בצווארו ולאחר התאונה השנייה, המשיך להתלונן על כאבי צוואר וכן על כאבי גב וכתף ימין. בסיכום חוות דעתו ציין ד"ר כספי: "כיוון שסבלו הסובייקטיבי רב ומתמשך לאורך השנים, הרי ששיעור הנכות המומלץ הינו 5% צמיתה [בעבור ע"ש צווארי ומותני]".

לאור ממצאים של קיפוח עצבי, המליץ ד"ר כספי כי ימונה מומחה נוסף, בתחום הנוירולוגי.

בתשובות לשאלות הבהרה, ציין ד"ר כספי כי לא מצא בתיעוד הרפואי, תלונות בדבר כאבי צוואר וגב, עובר לתאונות נשוא התביעה וכי: "הפתולוגיה בבסיס כאביו הינה השינויים הניווניים בעמוד שדרתו אשר התלקחו בעקבות ת.ד. בהם היה מעורב והחלו לבוא לידי ביטוי בצורה של כאבים ומוגבלות תפקודית אך ללא ממצאים אובייקטיביים בבדיקה הגופנית".

4.         ד"ר ברג מונל, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי, ציין בחוות דעתו כי התובע, סובל מפגיעה מפושטת של העצבים הפריפריים שהחמירה עם השנים ואשר אינה קשורה לתאונות נשוא התביעה. ד"ר ברג ציין כי לא נותרה נכות נוירולוגית, בגין התאונות, אך לאור העובדה שהתובע, אובחן, לאחר התאונה הקודמת כסובל מתסמונת P.T.S.D (Post Traomatic Stress Disorder), ולאור התיעוד הרפואי, במסגרתו צויין כי הפסיכיאטר המטפל, התרשם שחלה החמרה של התסמונת הפוסט טראומטית, המליץ ד"ר ברג כי ימונה מומחה, בתחום הנפשי.

5.         פרופ' שלמה נוי, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו כי המסמכים הנוגעים לתקופת האשפוז והטיפול הנפשי שעבר התובע, בשנות ה - 80, לא עמדו בפניו.

פרופ' נוי ציין כי לאחר התאונה הראשונה, התובע לא פיתח תמונה פסיכיאטרית משמעותית, מבחינת הטיפול והמעקב וכי להערכתו, קיימת החמרה, לאחר התאונה השנייה בלבד, כאשר ברקע, קיימת כמובן, ההפרעה הפסיכיאטרית הקודמת.

פרופ' נוי, העריך את נכותו של התובע, בגין התאונה השנייה וכהחמרה על רקע מצב קודם, בשיעור של 5% וציין: "אחוזי נכות אלו אינם תפקודיים". בתשובה לשאלת הבהרה, שהופנתה אליו, ע"י ב"כ התובע, השיב פרופ' נוי, במכתבו מיום 19.6.05: "כוונתי בנכות לא תפקודית הינה שאחוזי הנכות אינם מבטאים מגבלה תפקודית, כלומר הנבדק יכול לעבוד באופן מלא".

6.         ב"כ הנתבעות טוען כי אין לקבל את קביעתו של ד"ר כספי, באשר לנכות האורטופדית שכן זו נקבעה, על בסיס תלונות סובייקטיביות של התובע וללא התייחסות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי").

בנסיבות העניין, כאשר ד"ר כספי, לא זומן לחקירה ולאור תשובותיו לשאלות הבהרה כי לא מצא בתיעוד הרפואי, המתייחס לתקופה שעובר לתאונות, רישומים המעידים על תלונות או בעיות בעמוד השדרה, וכי מדובר בפתולוגיה, הנובעת אמנם, משינויים ניווניים אך התלקחה, בעקבות פגיעתו של התובע בתאונות ובאה לידי ביטוי, בצורה של כאבים ומוגבלות תפקודית, לא ראיתי לקבל טענות ב"כ הנתבעות, בעניין זה.