פסק-דין בתיק א 31267/03

1. מבוא

בפני תביעת יורשת ותלוית המנוח יחזקאל מאיר ז"ל,יליד31.12.37 שהלך לעולמו ביום 20.1.03 לאחר שנפגע בתאונת דרכים.

התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 (להלן:" חוק הפיצויים").

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבות הנתבעות בפיצויים לפי חוק הפיצויים.המחלוקת הינה בדבר שיעור הפיצוי ,אם בכלל, לאור טענת הנתבעות כי עסקינן בתאונת עבודה והיות תגמולי המל"ל המתייחסים לקצבת התלויים ,"בולעים" הפיצוי המגיע לתובעת.

כאן המקום לציין ,כי הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד הרכב המעורב האחר לפי צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים),תשס"א-2001,אך הגיעו עימם להסדר ,שקיבל תוקף של החלטה ,ולפיו ככל שייפסקו לתובעת פיצויים,אלה יחולקו בין הנתבעות לצדדי ג' בחלקים שווים,לפיכך אין צורך להתדיין בהודעה לצדדי ג'.

2.בסיס שכר המנוח

המנוח נהרג בתאונת הדרכים בהיותו כבן 66.באותה העת היה מנהלה ובעל 99% ממניותיה של חברת מקור הפח סוכנויות 96 בע"מ (להלן:" החברה"),יתרת 1% המניות הייתה שייכת לתובעת-רעייתו.(ר' סעיף 8 לתצהיר התובעת-ת/2).

בחברה זו עבדו יחד עימו גם שני בניו,איתן ועמיר יחזקאל,אליהם הועברו מניות החברה לאחר פטירת המנוח בחלקים שווים.

בסיכומיה טענה התובעת,כי בסיס שכרו של המנוח הינו 12,580 ש"ח לאחר ניכוי מס הכנסה לאחר שיערוך להיום,אליהם יש לצרף סכום חודשי בן 1,080 ש"ח עפ"י חוו"ד של מר משה קצין בגין רכב צמוד שניתן לו ממקום עבודתו.מכאן שבסיס השכר לטעמה עומד על 13,660 ש"ח.

הנתבעות מצידן טענו,כי בפועל לא עבד המנוח,וכי שכרו נבע מ-"פרמיית מייסד" כלשונן,ולא מעבודה,כאשר בנסיבות שכאלה קבע ביהמ"ש העליון כי יש להפריד בין מרכיב ההון בשכר למרכיב העבודה בה.מרכיב העבודה בדוגמא שנמסרה עמד על 50% וזה הסכום שלגביו התייחס ביהמ"ש כבסיס השכר.             (ר' ע"א 2543/04 עזבון המנוח גולן אליהו נ' סהר (2.1.07)(להלן:" פרשת גולן").בנסיבות המקרה דנן סברו הנתבעות,כי יש להעמידו על 20% תרומה ליצירת הכנסה לכל היותר.עוד הוסיפו ,כי לפי חשבונן בסיס השכר לפי התלושים -חשבונאית- עומד על 12,057 ש"ח נכון להיום ושלא כפי טענת התובעת בסיכומיה.

עוד טענו,כי אין להוסיף את שווי ההטבה בגין רכב צמוד.

בחינת תלושי שכרו של המנוח ב-12 החודשים עובר לתאונה מעלה כי ממוצע השכר הינו 14,042 ש"ח לחודש.סכום זה משוערך להיום עומד על 15,494 ש"ח .ניכוי 25% מס הכנסה,מאחר ושיעור המס הקבוע בתלושי השכר עולה על סכום זה,מעמידו על 11,621 ש"ח לחודש נטו נכון להיום.

אשר למחלוקת שבין הצדדים,עד כמה עבודה הושקעה בשכר זה,אין לי אלא להצטרף לטענת התובעת.אמנם אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוח לא הגיע מידי יום לעבודה,אך האם יש בכך כדי לגרוע מהערך המוסף של עצם השתייכותו לעסק? האם ניתן לומר כי משכורת המנוח אינה מהווה יותר מאשר מתנה כאות הערכה להיותו מייסד העסק?

נדמה כי טענה זו אינה מוכחת כדבעי.נהפוך הוא,התובעת ובנה הוכיחו כי המנוח אמנם עבד בעסק.אין זה משנה מבחינתי,אם עבד באופן מלא או חלקי,על תרומתו זכה לשכר,זה השכר המוסכם.ככל שיש מי שמבקש להוכיח אחרת,עליו הנטל להוכיח כי אמנם זכה לשכר מבלי שהגיע לו הדבר,או כי שכרו הורכב בחלקו מסכום הוני (דמי השכירות כבדוגמת פרשת גולן) ובחלקו מעבודה,ומהם החלקים.בנסיבות המקרה דנן מציינת התובעת כדלקמן:

          " 13. המנוח היה איש נמרץ,פעיל ובעל בית מלאכה מעולה.המנוח עבד במשך              

                 שנים רבות ועד ליום מותו והתאונה גדעה למעשה את המשך עבודתו של 

                מאיר." (ר' ת/2).

בחקירתה הנגדית בביהמ"ש הוסיפה:

            " אם לא היה לו משהו יותר זה,הוא היה הולך לחברה.הוא היה אדם נמרץ.אך

             לפעמים אם הנכדים שלו היו צריכים אותו,הוא היה הולך אליהם.היה משהו