פסק-דין בתיק א 3125/00

א. מבוא:

בפני תובעה לסעד הצהרתי, לפיו יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולייחס את כל נכסיה  לתובעות, קבוצת חברות בפירוק. בנוסף, מתבקש מינויו של מפרק התובעות ככונס נכסים על נכסי הנתבעת.

על פי הנטען, הנתבעת הייתה איבר מאיברי החברות התובעות, היא פעלה לשירות האינטרסים של החברות התובעות ונעשה בה שימוש אשר פגע וקיפח את נושיה המובטחים של החברות התובעות. 

ב. הצדדים:

התובעות 4-1 הן קבוצת חברות שהתאגדו כדין בישראל, אשר עסקו בעבר במסחר ושיווק של מוצרי מזון. חברות אלה מצויות כיום בפירוק, עקב חדלות פירעון כוללת בשיעור העולה על 100,000,000 ש"ח. חברות אלה יכונו להלן, ביחד: " קבוצת מתוק".

רו"ח צבי יוכמן מונה על ידי בית משפט של פירוק כמפרק קבוצת מתוק (להלן: " המפרק").

הנתבעת, אפיבן יוזמות בע"מ , הינה חברה פרטית, אשר הוקמה בשנת 1995 על ידי מנשה מתוק והרצל מתוק, אשר ביחד עם יהודית מתוק, היו, בשעתו, הבעלים ובעלי השליטה בקבוצת מתוק (להלן גם: " יחידי מתוק"). מניות הנתבעת רשומות כיום על שם רמית מתוק ורינת רותם (לשעבר מתוק), בנותיו של מנשה מתוק.

להשלמת התמונה יצוין, כי יחידי מתוק- מנשה מתוק, הרצל מתוק ויהודית מתוק- ערבו אישית לחובותיה של קבוצת מתוק. שלושת אלה מצויים בהליכי פשיטת רגל, מאחר ואין ביכולתם לפרוע את חובותיהם לנושיהם.

ג. הרקע:

כללי :

קבוצת מתוק נמצאת, מאז שנת 1999, בהליכי כינוס נכסים ופירוק עקב חדלות פירעון וזאת לבקשת בנק דיסקונט לישראל בע"מ ובנק לאומי לישראל בע"מ (להלן, ביחד: " הבנקים הנושים"). צווי הכינוס ניתנו בהסכמת קבוצת מתוק, שהודתה כי היא אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה לבנקים הנושים (תיק פש"ר 2711/99, להלן: " תיק הפירוק").

במרכזה של  התובענה שבפני מצויים שלושה מחסנים, הממוקמים בקיבוץ חולדה, אשר אמורים היו לשמש את קבוצת מתוק כמרכז לוגיסטי. על פי הנטען בתובענה זו, אותם מחסנים הוקמו ונבנו על ידי ובמימון קבוצת מתוק, אולם בסמוך להתמוטטותה של הקבוצה, הוברחו הזכויות במחסנים לידי הנתבעת, כדי למלטם מהבנקים הנושים, הכל תוך יצירת מסמכים כוזבים, המעידים כאילו לנתבעת זכויות במחסנים, הצגת מצגים שקריים ביחס למועדי חתימת ותוכן המסמכים, ביצוע רישומים כוזבים בספרי תאגידים והסתרת השליטה של קבוצת מתוק ומנהליה בנתבעת.

התובענה הוגשה בתחילה על דרך של בקשה למתן הוראות במסגרת תיק הפירוק, אולם בית המשפט של פירוק קבע, כי המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות אינה מתאימה לדיון בסוגיה וכי יש להגיש תובענה רגילה, תוך שהוא מתיר למפרק להגיש תובענה כאמור (בש"א 9470/00).

בהתאם לכך, הוגשה התובענה שבכותרת כתובענה עצמאית, גם כנגד יחידי מתוק ובנותיו של מנשה מתוק, אולם אלה נמחקו מכתב התביעה, לבקשתם ובהסכמת התובעות.

תיק זה נשמע בתחילה בפני כב' השופטת ענת ברון, שאף החלה לשמוע את עדויות הצדדים, אולם השופטת פסלה את עצמה והתיק נקבע בפני. בהסכמת הצדדים המשכתי לשמוע את התיק מהנקודה שבה הופסקה שמיעתו. 

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

במהלך שנות התשעים, פעלה  קבוצת מתוק להקמת מרכז לוגיסטי שירכז את פעילותה. לצורך כך הוחלט להתקשר עם קיבוץ חולדה ולהקים בשטחו מרכז לוגיסטי כאמור. בהתאם לכך, נחתמו שלושת הסכמי הרשאה עם הקיבוץ, כדלהלן:

ביום 18.7.94 התקשרה מתוק אפריים ובניו בע"מ (להלן: " מתוק אפריים" או " החברה") בהסכם הרשאה עם הקיבוץ, שבמסגרתו התחייבה החברה להקים בשטח הקיבוץ, על חשבונה, מחסן בשטח של 1,320 מ"ר (להלן: " המחסן הראשון") ולשלם לקיבוץ דמי שימוש בגין הקרקע (ההסכם צורף כמוצג ת/3 לתיק מוצגי התובעות). מחסן כאמור אכן נבנה על ידי מתוק אפריים.

בד בבד עם חתימת הסכם זה, נחתם הסכם נוסף, בקשר לניהול מכון הזרעים אשר בבעלות הקיבוץ. הסכם זה נזכר בראשית המבוא להסכם המחסן הראשון (ההסכם צורף כמוצג ת/3א לתיק מוצגי התובעות).