פסק-דין בתיק א 31160/04

כללי

1.         לפני 3 תביעות בסדר דין מהיר אשר הדיון בהן אוחד ואשר ענינן נזקי תאונת שרשרת שהתרחשה ביום 7.6.03 בכביש 5, ממזרח למערב, בסמוך לצומת גלילות.

2.         בתאונה היו מעורבים 5 כלי רכב אשר יתוארו להלן לפי סדרם בכביש:

א. רכב מסוג דייהו.

ב. רכב מסוג רנו בו נהגה גב' מרלן זמור ואשר בוטח על ידי שירביט חברה לביטוח בע"מ.

ג. רכב מסוג מאזדה בו נהג מר יעקב גלעד ואשר בוטח על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ.

ד. רכב מסוג יונדאי בו נהג מר ארז שניאורסון ואשר בוטח על ידי A.I.G ביטוח זהב בע"מ.

ה. רכב מסוג טנדר איסוזו בו נהג מר רון זידמן.

הצדדים לתובענות שלפני הינם מבטחים של כלי הרכב ב' עד ה' ונהגי אותם כלי רכב. הגורמים הקשורים לדייהו לא היו מעורבים בתביעות שלפני ובדיונים. למען הנוחות, יכונו הצדדים להלן לפי סוג כלי הרכב.

3.         לתיק בית המשפט הוגשו, בין השאר, הודעות של נהגים ונוסעים ותמונות נזק. כמו כן, העידו לפני נהגים ברכבים ב' עד ה' ונוסעת ברכב ה'. בית המשפט הוסמך לפסוק בהנמקה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.

דיון

4.         נהגת הרנו העידה כי רכב שלפניה האט ועצר, כי היא עצמה החלה בסטיה ימינה מתוך כוונה לעבור לנתיב הימני, אך לא יכלה לעשות כן בשל כלי הרכב שנסעו בנתיב הימני. המשיכה הנהגת והעידה כי אז הגיע רכב מאחוריה, פגע ברכבה והדף אותו קדימה. הרנו נפגע רק בצדו האחורי. יחד עם זאת, הנהגת ציינה כי הרכב שמאחוריה (מאזדה) המשיך ופגע גם ברכב שהיה לפניה. מההדגמה שביצעה בפני בית המשפט עולה כי רכבה אשר החל בסטיה ימינה, נהדף קדימה והרכב שמאחוריה יכול היה להמשיך ולפגוע גם ברכב שהיה לפניה (דייהו).

נהגת הרנו העידה בבירור שהיא ראתה במראות את הרכב שמאחוריה מגיע במהירות. עוד העידה בבירור כי אמנם לאחר מכן המשיכה תאונת שרשרת מאחור, אולם, לא היה להמשך תאונה זו קשר אליה וכי רכבה לא נפגע מפגיעות או הדיפות של כלי רכב נוספים.

5.         לנהגת הרנו אין למעשה אינטרס של ממש בתובענות ובפרט אין לה אינטרס בהכרעה מי מכלי הרכב שהיו מאחוריה אחראי לנזקי הרכב בו נהגה. הדבר מגביר את מהימנות הגרסה אשר כשלעצמה, נאמרה באופן ברור ומעורר אמון תוך שהנהגת מנסה לדייק ככל הניתן. בניגוד לטענת ב"כ המאזדה בסיכומיה, אינני סבורה כי היו בעדות ובגרסה סתירות של ממש. בניגוד לטענת ב"כ המאזדה, הנהגת לא העידה שהיא היתה בדרכה לשפיים, אלא, כאשר התבקשה לתאר באיזה כביש היתה ועם איזה כביש הוא מתחבר, ולא זכרה שמות, אמרה לבסוף שרצתה להגיע אל הכביש שהולך לשפיים (עמ' 5, שורה 25). אין מחלוקת שהארוע ארע בנתיב השמאלי ואין זה אלא נסיון למצוא סתירה במקום שאינה קיימת.

כמו כן, הפנתה ב"כ המאזדה לענין מיקום העצירה של הרכבים לאחר התאונה ובפרט, לטענת הנהגת שנעצרה לפני הרכב הראשון בצד שמאל. לשיטת ב"כ המאזדה, טענה זו לא נתמכה והדבר פוגע במהימנות העדה ובנזק הנתבע. הנהגת הבהירה שאמנם רכבה סטה ימינה, אך כאשר הוא נזרק קדימה, היא סובבה את הרכב שמאלה כדי לא להפגע ע"י כלי רכב שדהרו בנתיב מימינה. העדים האחרים לא ידעו לומר דבר בענין זה. גרסת נהגת הרנו בענין מקום עצירתה, הובאה לפני נהג היונדאי והוא אמר במפורש שהוא אינו זוכר ואינו יכול לאשר או להכחיש את הדבר (עמ' 13, שורות 22-24 לפרוטוקול). היינו, אמנם גרסתה לא נתמכה בעדויות נוספות, אך גם לא נסתרה ויש בה הגיון. כמו כן, כבר בעדות במשטרה בשנת 2003 אמרה נהגת הרנו שרכבה נהדף אל לפני הרכב הראשון.

6.         כאמור, לא מצאתי סתירות של ממש בעדותה של העדה, עדות זו מתיישבת עם העדות שניתנה על ידה במשטרה והיא אף נתמכת בעדויות נוספות שבאו לפני. בפרט אמורים הדברים לעדותו של נהג היונדאי. בעדות זו, תאר הנהג בבירור את ההתרחשות שהיתה לפניו וכיצד הרכב השלישי (המאזדה) פגע ברכב השני (רנו) ובוודאי ברכב הראשון (דייהו) (עמ' 12-13 לפרוטוקול).

7.         נהג המאזדה מצידו העיד שהוא הספיק לעצור ואז נהדף וכן העיד שלא פגע בדייהו כלל. במקביל, נהג המאזדה גם העיד שנסע בערך במהירות של 95 קמ"ש וראה שהרכב שלפניו נעצר בערך כאשר הרכב שלפניו היה 4 או 5 מטרים ממנו (עמ' 10 לפרוטוקול). מהירות כזאת ומרחק כזה אינם מתיישבים עם יכולת לעצור, ומנגד, מתיישבים היטב עם עדותה של נהגת הרנו בדבר מהירות הפגיעה והדיפתה קדימה, כמו גם עם העדות הברורה הן של נהגת הרנו והן של נהג היונדאי כי המאזדה פגעה גם בדייהו.

בנוסף ניתן לציין כי הנזק בחלק הקדמי של המאזדה גבוה מהנזק לחלק האחורי, נתון שאינו מתיישב בנקל עם גרסת המאזדה.

8.         לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי במכלול הראיות והטיעונים שלפני, ובשים לב לנטל המוטל על תובע במשפט האזרחי שהוא לפי מאזן הסתברויות בלבד, אני סבורה כי בכל הנוגע לנזקיה של הרנו, האחריות מוטלת על המאזדה. בשים לב לכך שנהגת הרנו עצמה העידה שפגיעות של כלי רכב נוספים לא גרמו לפגיעה ברכבה, אינני מוצאת כי חלה אחריות על איזה מן הרכבים האחרים. ככל שהיה לאחר מכן מגע בין כלי רכב לבין המאזדה (ובענין זה להלן) אין לפני ראיות שהדבר גרם להחמרה כלשהי בנזקי הרנו. להיפך, נראה שהרנו לא נשאר "צמוד" למאזדה אלא נהדף קדימה כך שלא היה ביניהם יותר מגע.

9.         עד כאן לשאלת נזקי הרנו. מכאן לשאלת נזקי המאזדה והיונדאי.

בענין זה, המחלוקת המרכזית היא בטענת היונדאי שרכבו נהדף על ידי האיסוזו וכך נפגע הן מאחור והן מלפנים, ובטענת האיסוזו, כי היונדאי פגע במאזדה לפני שנפגע על ידו.