פסק-דין בתיק א 31154/06

יסודה של התביעה שבפני בתאונה שאירעה ביום 5.6.05 בתחום נמל אשדוד, מקום המיועד לפריקה וטעינה, כאשר משאית סקניה שהייתה מבוטחת במועד הרלבנטי ע"י התובעת סיימה פריקה ונסעה מכיוון מזרח לערב, התנגשה בטאג המבוטח באמצעות הנתבעת, אשר על פי חומר הראיות בלט לנתיב הנסיעה (לא הוכח כי ביקש לבצע פניית פרסה כפי שנטען בכתב התביעה).

לטענת התובעת - בקליפת אגוז - אירעה התאונה ברשלנות נהג הטאג שבלט לנתיב נסיעת המשאית וחסם דרכה ובכך גרם לאירוע התאונה ואילו לטענת הנתבעת, האחריות לתאונה רובצת דווקא לפתחו של נהג המשאית שנהג לטענתה במהירות מופרזת בשטח הנמל ובשל כך גרם לאירוע התאונה.

ראיות הצדדים נסמכות על עדויות הנהגים בלבד ולא הובאה כל ראיה חיצונית אחרת שיש בה כדי לתמוך באחת הגרסאות.

מעדויות הנהגים הינך למד כי מקום התאונה הינו שטח המיועד לפריקה וטעינה, בה נוסעים טאגים רבים הפורקים את משאם. במקרה  שבנדון מעדותו של נהג הטאג, עולה כי הוא פרק את משאו בין שתי משאיות, שדה הראייה לפניו היה חסום ולפיכך ועל מנת לצאת, נדרש היה לבלוט מעט - כחצי מטר על מנת לשפר את שדה הראיה כאשר במקביל היה עליו להביט לאחור ולוודא כי המכולה אכן השתחררה מהטאג. בשלב זה ובהיותו בולט כאמור בעמידה מוחלטת לגרסתו, הגיעה המשאית שנסעה כדין בנתיבה אך לטענת הנתבעת במהירות מופרזת, ופגעה בטאג.

לטענת התובעת משסטה הטאג לנתיב המשאית וחסם דרכה גרם באופן בלעדי לאירוע התאונה ואילו לטענת הנתבעת חוסר ערנותו של נהג המשאית ומהירות נסיעתה הם שגרמו לתאונה, שכן לא הייתה כל מניעה שהמשאית תסטה מנתיב נסיעתה ותמנע תאונה.

לציין כי בסיכומיה התייחסה הנתבעת לגירסת נהג המשאית לחוקר מטעמה, דא עקא שתמליל החקירה לא הומצא לב"כ התובעת ואף לא לביהמ"ש במהלך שמיעת הראיות ולפיכך איני סבורה שיש ליתן לו משקל.

אשר לשאלת האחריות, אני כשלעצמי סבורה כי במקרה דנן אחראים שני הנהגים במידה שווה לאירוע התאונה ולתוצאותיה.

כאמור, עסקינן בשטח נמל אשדוד המיועד לפריקה וטעינה כאשר על שני הנהגים כאחד היה לצפות שדרכם לא תהא סלולה, דהיינו, לטעמי על נהג המשאית הנוסע באזור בו מצויים טאגים רבים, גם אליבא דגריסת נהג המשאית, היה לצפות כי אחד הטאגים יחרוג בנסיבות למסלול נסיעתו בשל תנאיו של המקום ולהתאים את נסיעתו לתנאי הדרך. וגם אם תמצא לאמר כי ע"פ מסקנות בדיקת הטכוגרף נסעה המשאית במהירות של 41-40 קמ"ש, המהירות המרבית המותרת בנמל, מכל מקום גם אם נוהג נהג במהירות המרבית המותרת, עדיין ימצא אחראי מקום בו המהירות אינה סבירה בשל תנאי הדרך (תק' 51 לתקנות התעבורה). לפיכך לטעמי אין נהג המשאית יכול לרחוץ בניקיון כפיו לטעון כי נהג במהירות המותרת ובכך לפטור עצמו מאחריות. לדברי נהג המשאית הוא הבחין בטאג נוסע ממרחק של 60-50 מטר ועומד בדרכו ממרחק של 20-15 מטר, לפיכך לו הייתה מהירות נמוכה בהרבה מזו בה נסע (ואין עסקינן ב-39 קמ"ש) לדוגמא לו היה נוהג במהירות של 20 קמ"ש יכול והיה מונע התאונה (במהירות של 20 קמ"ש עוברת המשאית 5.5 מטר בשנייה) לפיכך לא ניתן להתעלם מפקטור המהירות ומן העובדה כי היה על נהג המשאית לצפות קיומם של טאגים באזור "הערוגה" הפורקים את מטענם.

מאידך, גם נהג הטאג אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו, שכן גם עליו היה לצפות כי כלי רכב ומשאיות  נוסעים כדין במסלול הנסיעה, וכי יציאתו למסלול זה תחסום את נתיב נסיעתם ואין נפקא מינא לטעמי באם היה בעצירה מוחלטת כטענתו או בתנועה כטענת נהג המשאית.  עצם היציאה לנתיב הנסיעה ועצם הסטייה לנתיב זה וחסימתו יש בה כדי להטיל אחריות לפתחו. העובדה כי לא היה לו שדה ראייה בנסיבות ולפיכך נדרש לצאת לתחום מסלול הנסיעה לא תפטור אותו מאחריות לתאונה, מאחר ובנסיבות שכאלה כשדה הראייה חסום, מן הראוי היה שייעזר במכוון על מנת שלא להוות הפרעה לתנועה וזאת על יסוד מבחן הציפיות כי משאיות נוסעות בדרך ויציאתו תחסום את נתיב נסיעתן.

בנסיבות אלה ועל יסוד האמור לעיל מצאתי כאמור לקבוע כי לטעמי יש לייחס רשלנות שווה לשני הנהגים (לא מצאתי לייחס משקל לאינטרסים של כל אחד מהם באשר לתוצאות ההליך ומסקנתי מתבססת על העובדות שהוצגו בפני).

לציין כי אמנם עסקינן בעדות מול עדות, אך מהעדויות כשלעצמן עולה רשלנותם של שני הנהגים.

אשר לגובה הנזק - לטענת הנתבעת לא הובא שמאי התובעת לעדות דא עקא שהתובעת על פי התקנות לא נדרשה לזמן את השמאי לחקירה נגדית, ומשלא נדרשה לעשות זאת לבקשת ב"כ הנתבעת משמעם של דברים כי חווה"ד לא נסתרה.

לפיכך מששילמה התובעת למבוטחיה על יסוד חוו"ד זו, בשים לב להלכת הכשרת הישוב נ. חברת השמירה בע"מ (ע"א 7148/94 פד' נ' (4) עמוד 567) ומשלא הוכח כי אין עסקינן בתשלום שאינו בתום לב, מכאן שהתשלום כדין שולם מכוח החבות ע"פ הפוליסה ולפיכך זכאית התובעת  להיפרע מאת הנתבעת בגין 50% מתשלום זה עד יסוד חלקות האחריות שנקבעה.

לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 66,563 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 20.7.05 ועד התשלום המלא בפועל בצירוף 10% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן אגרת בימ"ש ששולמה.

ניתן היום, י"ז באדר, תשס"ז (7 במרץ 2007), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים

קלדנית: נעמה קריסטל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: