פסק-דין בתיק א 31126/05

1.         מבוא

התובע 1 נפגע בתאונת עבודה מיום 4.9.02 באתר בניה בירושלים, כאשר יחד עם 5 עובדים אחרים עסקו בפירוק מנוף צריח של פרוייקט בניה,  תוך כדי שימוש במנוף נייד אחר לשם הורדת חלקי המנוף מגובה ראש תורן המנוף.

במהלך פירוק חלקי המנוף התמוטט המנוף כולו ונפל יחד עם התובע והעובדים הנוספים שנפגע פגיעות גופניות.

בתחילה הוגשה התובענה כנגד נתבעות מסויימות ולאחר שתוקנה הוגשה כנגד הנתבעות דלעיל, כאשר הנתבעות 1 ו-3 אף שולחות הודעות צדי ג' לנתבעות 4, 5, 6, 7, 8 וכן לאריאן בניה (2000) בע"מ, אלא שעובדות אלה עתה אינן ממין הענין לצורך החלטה זו, באשר בתאריך 1.3.07 הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה כנגד הנתבעים 1-5 תדחה וכך גם הודעות הצד השלישי וכל זאת, לאחר  הודעת אריה חברה לביטוח בע"מ, כי הינה מכירה בחבות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד"), הודעה שקיבלה תוקף של החלטה.

בתאריך  11.7.07 ניתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה שנערך בין התובע 1 לבין חברות הביטוח אריה ואבנר, ובכך למעשה הסתיים הדיון בת.א.68156/04. בכך לא הסתיימו המחלוקות באשר התובע 2 (שיקרא להלן: " התובע"), שהגיש מטעמו תביעת שיבוב בת.א. 31126/05, תחילה כנגד הנתבעים המקוריים, ובהמשך, לאחר  שאריה, חברה לביטוח בע"מ הכירה בחבותה על פי חוק הפלת"ד כנגד "אריה" ו"אבנר" (להלן: " הנתבעות"), בתביעה שאוחדה לתביעת הניזוק המקורי.

על פי תביעה זו שילם התובע סך של 638,579 ש"ח והינו זכאי ל-80% מסכום הקצבאות ששולמו לניזוק, קרי 510,863 ש"ח, על פי הסכם שנחתם בין הצדדים. לפי ההסכם, התחייבה הנתבעת לפצות את התובע על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, על הבהרותיו ונספחיו של ההסכם שצורף לכתב התביעה.

הנתבעות אינן חולקות על חובתן לשלם לתובע כפי המוסכם, עם זאת הינן טוענות כי שיעורי הריבית המבוקשת על ידי התובע אינו סביר. לפיכך, בתאריך 28.6.07 הוצע לב"כ הצדדים להגיש סיכומיהם לענין זה. ב"כ הנתבעות טען בנוסף, כי שולם סכום על חשבון. ולפיכך הסיכומים הינם  אף לעניין זה.

הצדדים קיבלו המלצת ביהמ"ש והגישו סיכומיהם, כאשר הנתבעות  מצרפות בקשה לתיקון כתב ההגנה מטעמן, בקשה שנדחתה.

2.         טיעוני הצדדים בסיכומיהם

לטענת התובע,  סוגיית שיעורי הריבית להן הוא זכאי מהנתבעות, על פי ההסכם, הוכרעה כבר בבתי המשפט, הן השלום והן המחוזי, ואף בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בר"ע 8429/06, הפניקס ואח' נ' המל"ל (1.7.07) (לא פורסם), ולפיכך, איחור  בתשלום הנתבעות על פי ההסכם מחייב בתשלום ריבית מקסימלית בגין האיחור לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961 ובתוספת 20% מסכום הריבית הנ"ל.

לטענת הנתבעות, מקום בו קיימת מחלוקת לגיטימית או כנה אין לפסוק  את שיעורי הריבית הקבועה בהסכם. לעניין זה, טען התובע כי סוגיה זו כבר הוכרעה בע"א (י-ם)  9105/06 המל"ל נ' מגדל (לא פורסם), לפיו גם במקרה של מחלוקת כנה ולגיטימית יש לחייב בריבית המיוחדת שכן הוראות ההסכם שבין הצדדים אינן מסייגות חיוב זה.

התובע הוסיף, כי  בהיות אבנר צד לאותו פס"ד, כי אז הקבוע בו מהווה מעשה בית דין ולכן הנתבעים מושתקים מלטעון אחרת.

לחלופין טען התובע, כי אין מדובר במחלוקת לגיטימית ו/או כנה, שכן בתאונה  עצמה נפגעו מספר אנשים ושיעורי הנזק הם עצומים, כאשר  הנתבעות לא מיהרו להודות  בחבותן על פי חוק הפלת"ד וקיימו דיון בתיק מקביל בת"א (ירושלים) 12196/96, דיאצ'נקו ולרי והמל"ל נ' דניה סיבוס ואח' (12.1.07) (לא פורסם), בו נדון ענין של ניזוק אחר לתאונה דנן  ורק לאחר שהוכרע בתיק מירושלים כי בת"ד עסקינן, הסכימו הנתבעות להכיר גם בתיק דנן בחבותן כמבטחות בתיק לפי חוק הפלת"ד וכל זאת למרות הסיכוי הקלוש לזכות בטענתן ואף לא הופתעו לנוכח התוצאה, כאשר אף ערעור לא הוגש על החלטת בימ"ש השלום בירושלים ולכן אין ליתן לנתבעות פרס. 

התובע הוסיף, כי התנהגות בתום לב הייתה מובילה לתשלום הסכומים  ודרישה לקבלם חזרה ככל שיתברר שאין מדובר בתאונת דרכים.

לעניין שיעור החוב הנתבע נטען, כי למעט טענות בעלמא אין טענה אמיתית לשיעור החוב המהווה 80% מכלל הגמלאות כאמור ואף חווה"ד של שי ספיר שאותה הגישו הנתבעים, אינו חולק על היוון הגמלאות לעתיד בסך 510,863 ש"ח, אלא רק על סכומי העבר  כשלטענתו קיים עודף מהפרשי הצמדה וקיימת גמלת יתר שנוכתה מתשלום 18.4.04.

התובע לא הסכים לאופן עריכת החשבון על ידי מומחה הנתבעות, ולכך ששולם סכום נוסף שלא לצורך ועתר לתשלום הסכום המדוייק, שהינו כאמור בתביעתו 510,863 ש"ח מ- 1.6.05 (מועד הגשת התביעה). לטעמו, על סכום זה יש להשית ריבית פיגורים בסך 129,874 ש"ח ובסה"כ שיעור החוב - 640,736 ש"ח. מסכום זה יש להפחית סך של 160,036 ש"ח ששולם ב- 21.3.07, לא להכיר בטענת קיזוז חוב כלפי התובע בסך 347,970 ש"ח מתיק אחר, כשאת היתרה בסך 480,700 ש"ח יש לשלם בצירוף שכ"ט עו"ד על מלוא סכום החוב, שכן גם הסכום ששולם ע"ח שולם לאחר הגשת התביעה.

3.         לטענת הנתבעות, כאמור בסיכומיהן, סכום הדרישה הנכון, ללא מרכיב הריבית,  עומד ע"ס 508,006 ש"ח, כאמור בהודעתן מיום 25.6.07 ולכן לטעמן טרם קמה הזכות להשיב לתובעת הסכומים ששילמה בתוספת ריבית.

            עוד הוסיפו, כי כל עוד לא נקבעה חבותן של הנתבעות כלפי הנפגע, הן אינן חייבות לתובע דבר ולכן גם אין לומר כי איחרו בתשלום.

            לפיכך, אין לחייבן בתשלום ריבית או ריבית פיגורים או קנסות ממועד מתן פסה"ד והחלטת ביהמ"ש בעניין החבות. לטעמן, אין לדרוש תשלום מקום בו  ישנה סיבה ממשית לסירוב ביצוע התשלום, וכאשר הוכרע נושא החבות בתיק בירושלים, מיד הודו בחבותן גם בתיק זה.