פסק-דין בתיק א 31074/04

התובעת היא בעלים של רכב מסוג פורד קונקט. הנתבעת 1 היא חברה אשר, בין השאר, אחראית על ניהול ואחזקה של בנין ברחוב ורדיה בחיפה (" הבנין"). הנתבעת 2 היא מבטחת של הנתבעת 1.

התובעת טוענת כי ביום 11.8.03 נפגע רכבה על ידי שער חשמלי בעת שיצא מהחניה בבנין. לשיטת התובעת קיימת כנראה בעייה בחיישן של השער.

הנתבעות הכחישו את התאונה וטענו כי אין בשער כל תקלה ולא ידוע להן על התרחשות התאונה. כמו כן הוכחש הנזק.

בית המשפט הוסמך לפסוק בתביעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.

לתיק בית המשפט הוגשו בין השאר הודעה של הנהגת ותמונות נזק. כמו כן העידו לפני נהגת הפורד ועובד של הנתבעת 1.

הנהגת העידה כי רכבה נפגע עת עבר בשער הבנין. עוד העידה הנהגת חד משמעית כי השער היה פתוח לחלוטין עת החלה לעבור בו ואז החל להסגר על רכבה. עדותה היא למעשה העדות היחידה הקיימת לגבי התאונה. הנתבעות ערות לדבר ומשכך ניסו ארוכות לקעקע את העדות ואת מהימנות העדה וטענו כי זו היתה בלתי מהימנה באופן כללי, כמפורט בסיכומיהן.

איני רואה עין בעין עם הנתבעות בענין זה. כך למשל, בכל הנוגע לכיוון פתיחת השער, העידה הנהגת בתחילה כי היא סבורה שהשער נפתח כלפי פנים ובכל מקרה לא זז הצידה. הנתבעות טענו כי אח"כ חזרה בה מעדותה ואמרה שהשער יוצא החוצה ("העידה בהתחלה הכנף נכנסת פנימה ואח"כ אמרה לא, לא, לא, הכנף יוצאת החוצה"). אך לא כך היו פני הדברים. העדה העידה בתחילה, כאמור, כי היא סבורה שהשער נפתח כלפי פנים ("אני חושבת") ולאחר מכן הוצבה בפני סדרת שאלות בדבר הדרך בה מתיישבת גרסתה לגבי כיוון פתיחת השער ומיקום הרכב (יחסית לשער) עם מיקום הנזק, והעדה, שאינה בעלת מקצוע בתחום, ניסתה להעלות השערות ובכלל זה כי יתכן שהשער נפתח החוצה ולא פנימה והדגישה כי אינה זוכרת לאיזה כיוון הוא נפתח אך בטוחה שאינו נפתח בתזוזה לצד (עמ' 6 לפרו'). גרסתה הראשונית של העדה, כי השער נפתח כלפי פנים דווקא, אף אושרה בעדותו של עד ההגנה לאחר מכן (עמ' 8 ש' 11). הדברים דומים לגבי שאלת מיקום הרכב יחסית לשער וגם בכל הנוגע לעדותה בענין נטילה חוזרת של השלט (בעת שהשער נסגר, כדי לגרום לו להפתח פעם נוספת). אכן, עלה קושי מסוים בעדות כאשר העדה נשאלה מדוע לא הודיעה לחברת האחזקה על דבר התקלה הנטענת ולא ידעה להשיב ורק לאחר מכן (בשלב החקירה החוזרת) אמרה ביוזמתה כי היא סבורה שפנתה בענין זה לחברה, אך לא מצאתי כי יש בקושי זה כדי לערער את מכלול העדות ובפרט את העדות המתייחסת לעצם הפגיעה משער הבנין ביום המסוים, שהוא אשר בבסיס התביעה. עוד ניתן לציין כי העדה השיבה לשאלות גם כאשר היה ברור שיתכן שהתשובות לא יהיו נוחות במידה מסוימת לגרסת התביעה. כך למשל אישרה העדה כי לא ראתה בעצמה אם השער היה פתוח כתוצאה מכך שהיא לחצה על השלט לפתוח אותו או מסיבה אחרת (למשל, פתיחתו בשל מעבר רכב קודם), אף שהסבירה כי היא סבורה כי הפתיחה היתה קשורה אליה (שכן לא שמעה רכב נוסף, אם כי אישרה שלא ראתה אם היה כזה). העדה גם הסבירה דבר קיומו של עיקול אשר לא מאפשר לראות את השער וכלי רכב אלא לאחר שעוברים אותו. עוד ניתן לציין כי העדה אינה בעלת הרכב, מדובר ברכב שנמצא בשימושה מאת מקום עבודתה ולא הוכח שיש לה אינטרס של ממש בתוצאות הדיון.

אני סבורה כי התובעת הרימה ברמה הדרושה במשפט האזרחי, את הנטל להוכיח את  טענתה שהרכב נפגע על ידי שער הבנין. איני סבורה שמיקום ואופי הנזקים שולל את הדבר.

נוכח מסקנה זו עובר למעשה הנטל אל הנתבעות. עד ההגנה, שאישר בהגינותו שאינו יודע אם הארוע התרחש על ידי שער הבנין, הבהיר כי עין אלקטרונית של השער, שנמצאת 3 מטרים לפניו, אמורה לגרום לעצירת השער ולכך שלא יפגע ברכב. העד אישר למעשה כי גם אם רכב מנסה "להתגנב" כאשר השער נמצא בהליך סגירה, אמור השער להעצר מיידית (אם כי יקח לו זמן מה להפתח מחדש) וכן כי אם יוצא יותר מרכב אחד מהחניה, הרכב השני אינו צריך להמתין לכך שהשער יסגר ואז לפתוח אותו פעם נוספת, אלא יכול להמשיך לנסוע. משכך, גם אם השער החל להסגר עת נכנסה אליו נהגת הפורד (דבר שהוכחש על ידי העדה מכל וכל ולא היו לנתבעות עדים לסתור), לא היתה אמורה להגרם התאונה. העד הכיר בכך וטען כי משכך אין הוא סבור שהתאונה ארעה בבנין זה ועל ידי שער זה. ברם, לאור המסקנה לעיל, איני מקבלת טענה זו. ניתן להעיר כי העד טען שהשער לא נפגע כלל. אין תמונות של השער, ודומה כי דווקא הנתבעות יכלו להפיק תועלת מהבאתן.

מעדות ההגנה עלה עוד כי כחודש וחצי לאחר המקרה, התברר לנתבעות על הטענות. הנתבעת 1 לא זימנה איש מקצוע לבדוק אם היתה תקלה בשער. מדובר בבנין עם דיירים רבים ולשיטת הנתבעות, אם היתה תקלה בשער, היו עשרות פניות מגיעות אליהם ולא היה מקום לקרוא לאיש משום שלא היתה תקלה. הטיעון הוא אמנם סביר והיה מקום לצפות לפניות רבות, ברם, כאשר מועלית טענה לפיה לא היתה תקלה כלשהיא יש מקום לגבותה לכל הפחות בראיות בענין אחזקה תקינה של השער, גם אם לא בדיקה נוספת לאחר המקרה הנטען.

לאור האמור ולאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות והטעונים שהובאו לפני אני מוצאת כי יש לחייב את הנתבעות בנזקי הארוע. בכל הנוגע לשיעור הנזק, יש מקום להפחיתו, בין השאר לאור הסמכתו של בית המשפט לדרך הפסיקה וכן משום שאין אינדיקציה לכך שחוות הדעת בענין ירידת הערך ניתנה לאחר בדיקה נוספת לאחר תיקון. את סכום הנזק אני מעמידה על סך של  7200 ש"ח. לסכום זה יתווסף סכום האגרה ששולם על ידי התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 784 ש"ח (כולל מע"מ).

בשולי הדברים יצויין כי כתב התביעה שהוגש היה לוקה. כך, למרות שבסעיף 2 צוין כי השער החשמלי גרם לתאונה, כלל סעיף 3.א. טענה כללית כי במסגרת התאונה "פגע הרכב של הנתבע 1 ברכב התובעת". יתר על כן, סעיף 3.ב. מציין רק את המלים "תאונת הדרכים ארעה" ולאחר מלים אלו מוצאים אנו מספר שורות של קוים ריקים. ללא ספק מדובר בתבנית שנועדה להתמלא בפרטי הארוע הרלוונטי. טופס ההודעה צורף לכתב התביעה וממנו למעשה עלו פרטי הטענות. הגשת התבנית, ללא הכנסת הפרטים, היא מן הסתם תקלה שראוי לה שלא לחזור, ויפה עשתה ב"כ הנתבעות כאשר ניהלה את התיק לגופו של ענין.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ‏15 ספטמבר 2005 ( ‏י"א אלול תשס"ה ), בהעדר.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: