פסק-דין בתיק א 31049/04

פסק דין (בשאלת החבות)

רקע

1.         זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ז -  1973 (להלן: "חוק הפיצויים"). בשל המחלוקת סביב שאלת תחולתו של כיסוי ביטוחי נשמעו ראיות בשאלה זו תחילה.

2.         התובע הוא דור ברנס (להלן: "התובע"), קטין יליד 1992, באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים, ברוך וקלרה ברנס. ביום  23.10.00 נפגע התובע, בהיותו רוכב אופניים, מפגיעת רכב מסוג "מיצובישי", מספר רישוי: 02-257-82 (להלן: "הרכב"), ונגרמו לו נזקי גוף (להלן יכונה האירוע: "התאונה").

            הנתבעת 1, אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), ביטחה את הרכב במועד התאונה בביטוח חובה, שהיה רשום על שם מכון רישוי לב השרון בע"מ. הנתבע 2, דוד קליין (להלן: "הנתבע 2" או "קליין"), תושב בריטניה, הוא מי שנהג ברכב בעת התאונה. בזמנים הרלוונטיים הרכב היה רשום על שם הנתבעת 3, יהודית שירי (להלן: "הנתבעת 3"). הנתבעת 4 היא קרנית (להלן: "הנתבעת 4").

המחלוקת

3.         השאלה שבמחלוקת היא על מי מוטלת החובה לפצות את התובע בגין נזקיו, האם זו הנתבעת 1 או שמא הנתבעת 4.

            אין עוררין על כך, שעובר לתאונה מסר דוד שירי, בעלה של הנתבעת 3 (להלן: "שירי"), את הרכב לאחד, יונתן אריאל (להלן: "אריאל"), עובד במוסכו של אחר, בנימין רובס (להלן: "רובס"), בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת 3. הצדדים אף אינם חולקים על כך שבפועל, מסר אריאל את הרכב לאדם נוסף, שמואל לידר (להלן: "לידר"), אשר לאחר מספר ימים שבהם עשה שימוש ברכב, מסר אותו לקליין, תושב בריטי שביקר בארץ, שביחד עם אדם בשם משה שכטר (להלן: "שכטר") נסעו ברכב לשדה התעופה; במהלך הנסיעה אירעה התאונה (שכטר העיד כי חברו, קליין נהג ברכב, עמ' 7 לפרוטוקול; הודעתו של קליין נגבתה על ידי המשטרה והיא מצויה בתיק; קליין החזיק רשיון בריטי בר תוקף והנתבעת 1 לא כופרת למעשה בכך).

            עוד אין חולק, כי במועד התאונה, פוליסת הביטוח לרכב (סומנה נ/1) הייתה מסוג "סטנדרטי", הכולל שימוש למטרות חברתיות ופרטיות (סעיף 21 לפוליסה), ולא נרכשו מאת המבטחת, היא הנתבעת 1,  כיסויים נוספים,  המכסים מקרים של שימוש ברכב לצורכי סחר רכב.

4.         לאיזו מטרה ובאיזה הקשר מסר שירי את הרכב לאריאל? האם מדובר בנסיבות חברתיות/פרטיות, בנסיבות "מסחריות" או בנסיבות "מעורבות"? כיצד ולאילו מטרות החליף הרכב ידיים כה רבות עד שקליין אחז בהגה ברגע התאונה, ומהן ההשלכות הנובעות מכך?

דיון

5.         הנתבעת 1 טוענת כי הרכב נמסר לאריאל לשם תיווך, ולשם כך הוא העבירו לידי לידר, קונה פוטנציאלי, על מנת שיעשה בו שימוש לצורכי בדיקה במטרה לקנותו. הנתבעות 3 ו - 4, טוענות כי אריאל הוא חבר, העובד אצל רובס, אף הוא חבר, וכי היכרותם רבת השנים של הזוג שירי את אריאל  ורובס אינה על רקע עסקי, אלא חברי גרידא, ועל רקע זה מסר שירי את הרכב לאריאל.

            אכן, הנתבעת 3 העידה (עמ' 43 לפרוטוקול) כי היא מכירה את אריאל ואת רובס: " ש. הכרת את בני ויוני. ת. כמובן. ש. ידעת שהם עוסקים במכירת רכבים. ת. גם במכירת רכבים לא בעיקר, יוני בעיקר".  אריאל עצמו העיד (עמ' 36 לפרוטוקול), כי שוררים ביניהם יחסי חברות זה מכבר: " ש. אתה מכיר את דוד שירי . ת. בוודאי, היינו שותפים בעסק שלו בשנת 90. ש. אתה ממשיך את הקשר איתו באיזה אופן. ת. אנו חברים". רובס אף הוא העיד (עמ' 32 לפרוטוקול): " ש. דוד שירי אתה מכיר? ת. כן. ש. איזה קשר יש לך איתה? (צ"ל "איתו" - א.ז.) ת. חברים".

            עם זאת, בהמשך העיד אריאל (בעמ' 36) כי במסגרת עיסוקו נהג גם לסחור ברכבים ולמוסרם לקונים פוטנציאליים, ואף החזיק בפוליסת סחר מכר. משנשאל מפורשות השיב (בעמ' 37): " ש. כאשר מסרת את הרכב (לשמואל לידר- א.ז.) לצורך מה הוא ביקש את הרכב . ת. הוא רצה לקנות אותו".

            חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של לידר עצמו (עמ' 18 - 19): " ש. מי זה אותו יונתן במה הוא עוסק? ת. ... אמרתי לו שאני מחפש רכב כדי לקנות. הוא אמר שיש לו רכב שמישהי נתנה לו למכור. אמרתי לו שישאיר לי את הרכב למספר ימים. שאני אבדוק את הרכב...". ובהמשך, בעמ' 20: " ש. כאשר אתה קיבלת את הרכב מבני זה היה על מנת לבדוק אם אתה רוצה אותו? ת. כן". ועוד באותו עמוד: " ש. ידעת שהרכב הוא לא של בני, אלא הוא מוכר אותו למען אישה אחת? ת. כן".

            יתרה מכך; בסעיף 3 לתצהירה הצהירה הנתבעת 3 כי: "מספר ימים לפני יום קרות תאונת הדרכים מסרתי את הרכב, באמצעות בעלי, דוד שירי, למתווכי רכב בשם בנימין רובס ויונתן אריאל, לשם מכירת הרכב לצד שלישי". והדברים מדברים בעד עצמם.

            רובס העיד כי היכרותו עם לידר נוצרה על בסיס חברתי (בעמ' 32 - 33): " ש. מאיפה הכרת אותו (את לידר- א.ז.). ת. מהתפילה, הבית כנסת, מהקריה, אנו מכירים אחד את השני שם. אני מכיר גם את חמו, גיסו את כל המשפחה".  עם זאת, משנשאל בדבר מטרת מסירת הרכב לאריאל השיב: " ש. דוד שירי מסר לך את הרכב של אשתו שתמכור אותו? ת. לא. ליונתן".

            לידר אמנם לא היה בעלים של רכב במשך מספר שנים. הדבר אכן עולה מעדותו (עמ' 22 לפרוטוקול),  כמו גם העובדה שמדי פעם הוא השתמש בכלי רכב אחרים, שלא לצורך בדיקתם לשם קניה (עמ' 19): " ש. לקחת בעבר רכבים אחרים לנסות לקנות מהם? ת. לא. ש. מאחרים? ת. כן, מאחרים עשיתי את השיטה הזו בעבר". אין בכך כדי לשנות את העובדה, העולה מעדותו, כי ברכב נשוא תובענה זו נעשה שימוש על ידו לצורכי בדיקה לשם רכישתו.