פסק-דין בתיק א 31020/03

בפני הונחה תביעה שטרית.

התביעה מתבססת על שיק שנעשה  ע"י הנתבעת לטובת התובע על הסך של 19,600 ש"ח ז.פ. 31.1.2003.

בהתנגדותה טוענת הנתבעת, שתחום עיסוקה בהתקנת מעליות בבתים משותפים קיימים, כי אין עליה חובה לפרוע את השיק.

בבסיס התנגדותה של הנתבעת עומדות שתי טענות, לקיומה של מירמה ולזכות קיזוז אליהן אתייחס כל אחת בנפרד.

אשר לטענת המירמה-

בעניין זה טוענת הנתבעת כי השיק הוצא ממנה באמצעות הבטחות שווא ותרמית.

נסיבות התרמית הנטענת פורטו בעדותו של מר משה שפיר (להלן:"שפיר"), המשמש כמנהל ובעל מניות אצל הנתבעת.

לפי עדותו של שפיר, התובע הינו בנו של יהודה כהן (להלן:"יהודה") אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל שכיר בחברה, ואלה קשרו קשר להוצאת כספים במירמה מאת הנתבעת, ובדרך זו, עלה בידיהם להוציא את השיק מידיה של הנתבעת.

על נסיבות התרמית סיפר שפיר בעדותו כי קירבת המשפחה בין יהודה לתובע הוסתרה בתקופת עבודתו של יהודה אצל הנתבעת ובאופן זה  הצליח האחרון  להעביר את מרבית העבודות הרווחיות שנמסרו לקבלני משנה לתובע, שהסווה את זהותו באמצעות השם "רקפת שרותי בניה" (להלן: "רקפת"). רק בשלב מאוחר יותר התגלתה זהותו האמיתית של המתקשר בשם רקפת עם הנתבעת, הוא התובע. 

ביחס לשיק, טוען שפיר בעדותו כי זה נמסר לתובע בראשית ינואר 2003 עבור ביצוע התקנת פיר בשלושה בניינים, ברח' גרץ 5 ת"א (להלן: "הבית בגרץ"), ברח' דיזינגוף 263 בת"א (להלן: "הבית בדיזינגוף"), וברח' המעגל 45 ברמת-גן (להלן: "הבית במעגל").

הגם שלפי תנאי ההסכם, היו התשלומים אמורים להתבצע אחר העבודה בכפוף לאישור הנתבעת והמהנדסים מטעמה, דרש התובע ביצוע תשלום טרם סיום ביצוע העבודות, ואף עיכב ביצוען כתנאי לתשלום.

בהתערבותו של יהודה שנתבקשה על ידי שפיר, ולחצים שהפעיל יהודה כלפי שפיר התרצה האחרון ומסר את השיק, וזאת בהסתמך על התחייבותו של יהודה לסיום העבודות בתוך שבוע.

בפועל לא הסתיימו העבודות, ואלה שהסתיימו נעשו באופן בלתי משביע רצון.

המירמה המתוארת בעדותו של שפיר נוגעת להסתרת קירבת המשפחה שבין התובע ליהודה, ללחץ שהופעל על ידי יהודה למסירת השיק ולתנאי שהופר.

בהתחשב בכל אלה סבורה הנתבעת כי אין עליה החובה לפרוע את השיק.

דומה כי העובדות העומדות ביסוד טענת המירמה אין בהם די כדי לבסס קביעה מסוג זה.

בראש ובראשונה, יודגש כי המירמה מיוחסת ליהודה. הוא זה שלפי גירסת הנתבעת הפר את מה שהם מכנים כ"חובת הנאמנות" כלפי הנתבעת כמעסיקתו, הוא זה ש"הפעיל לחץ" למסירת השיק והוא זה אשר התחייב לקיום התנאי. התובע עצמו לא היה צד לכל המערכת האמונית האישית המתוארת בעדותו של יהודה ולכן גם אינו יכול להינזק ממנה.

בהיבט זה של הדברים לא יוצרות העובדות הנטענות בקשר עם טענת המירמה כל הגנה ראויה כלפי התובע.

יתרה מכך, הטענה לקיומה של חובת אמון, כמו גם הבסיס לקיומו של אמון כלשהו מצד שפיר כלפי יהודה היא טענה שהופרכה בחקירה נגדית לאחר שהסתבר כי בין יהודה לבין שפיר התקיימה מערכת יחסים עכורה ביותר כאשר בתקופה הרלוונטית כבר לא היה לו, ליהודה, כל מעמד אצל הנתבעת, ולכל הפחות הייתה הרחקתו מניהול  החברה ברורה לכל המעורבים, לעניין זה ראה תוכן ת/1, ת/4, ו-ת/5.