פסק-דין בתיק א 3097/00

פתח דבר

1.         לפניי תביעה שהגישה חברת צפריר מהנדסים פרוייקטים (1993) בע"מ (להלן: "התובעת"), חברה לעבודות חשמל, נגד חברת סולוג מבני תעשיה (1995) בע"מ (להלן: "סולוג") ונגד צבי גולוס (להלן: "גולוס"), שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנהלה של סולוג, לתשלום סכומים שונים בקשר עם עבודתה של התובעת במסגרת מיזם הקמתו של מפעל סולוג בבאר-שבע (להלן: "המיזם").

רקע עובדתי

2.         ביום 16/4/97 התקשרו התובעת וסולוג זו עם זו בחוזה שלפיו תבצע התובעת את עבודות החשמל במיזם (להלן: "חוזה העבודה"). החוזה הורכב משלושה מסמכים: "הסכם עם קבלן משנה" (נספח א' לתצהיר צפריר; להלן: "חוזה הבסיס"), שקובע את כללי היסוד לעבודת התובעת במיזם, לרבות תחומי האחריות של התובעת אל מול יתר הגורמים הפועלים במיזם, נהלים בנוגע לעבודה, להגשת חשבונות ולתמורה וכן הלאה; כתב כמויות ומחירים (נספח ב' לתצהיר צפריר; להלן: "כתב הכמויות"), אשר בו נקבעה, למעשה, עלות המיזם ככל שהיא קשורה לעבודות החשמל, והתובעת אישרה כי היא מסוגלת לבצע את המיזם בהתאם לכתב הכמויות (ראו סעיף 2.6.1 לחוזה הבסיס); ונספח תנאים מיוחדים, שכותרתו "נספח א' להסכם עם קבלן משנה" (נספח ג' לתצהיר צפריר, להלן: "נספח התנאים המיוחדים"). נספח זה קובע את תמורת העבודות, את לוחות הזמנים המדויקים לביצוע כל שלב בעבודות, כללי הגשת חשבונות לאישור, ביטוח, ערבויות ופיצוי מוסכם.

במהלך העבודה שילמה סולוג לתובעת סכומי כסף שונים, אשר מסתכמים, לטענת התובעת, בסך של 1,123,846 ש"ח (ללא מע"מ), ולאחר שהגישה התובעת את החשבון הסופי ולאחר אישורו של זה בידי המפקח, סירבה סולוג לשלם לתובעת את יתרת התמורה בהתאם לחשבון שהוגש. מכאן התביעה.

להשלמת התמונה יצוין כי תביעה זו היא חלק ממסכת של הליכים משפטיים שהתנהלו בין סולוג לבין גופים שעימם התקשרה לצורך ביצוע עבודות שונות בקשר עם המיזם. ראשיתה בתביעה שהגישה סולוג נגד שלוש חברות שנטלו חלק במיזם: צמנטכל הנדסה ובניין (94) בע"מ (להלן: "צמנטכל"), שהייתה "קבלן ראשי" במיזם; התובעת דכאן, שהייתה האחראית על ביצוע עבודות החשמל במיזם; ונתיבים דרום בע"מ (להלן: "נתיבים"), שהייתה חברה קבלנית לעבודות פיתוח. עילתה של תביעתה זו של סולוג, שהייתה נושא ת"א 1421/99, הייתה הפרה נטענת של התחייבויות הנתבעות שם כלפי סולוג בנוגע ללוחות הזמנים של המיזם ולקצב העבודה המוסכם בין הצדדים, והנזקים שנגרמו לסולוג, לטענתה. חלק מהנתבעות שם שלחו הודעות לצדדים שלישיים אשר חלקם שלחו מצידם הודעות לצדדים רביעיים, והנתבעות הגישו תביעות שכנגד (ת"א 3325/98 תביעת צמנטכל נגד סולוג; ת"א 1275/01 תביעת נתיבים נגד סולוג והתביעה נושא תיק זה, היא תביעת התובעת נגד סולוג, שהחלה במסגרת ת"א 120384/98 בבית משפט השלום בתל אביב).

            ביום 22/11/05, במהלך שמיעת ההוכחות בארבעת התיקים המפורטים לעיל שהדיון בהם אוחד, הגיעו הצדדים בכל התיקים למעט התיק דנן להסדרי גישור במסגרת הליך גישור שנערך ביניהם, וביום 8/12/05 נתן בית משפט זה תוקף של פסק דין להסדרי הגישור האמורים (סומנו א' ו-ב'), שבמסגרתם הסתיים הדיון בכל המחלוקות והתיקים בין הצדדים, למעט בתביעתה של התובעת דכאן נגד סולוג. לעניין המחלוקות שבין סולוג לבין התובעת דכאן הוסכם, במסגרת הליך הגישור, שהתביעה שהגישה סולוג נגד התובעת תימחק ואילו תביעת התובעת נגד סולוג וגולוס תימשך, כאשר הטענות שהעלתה סולוג כלפי התובעת דכאן במסגרת ת"א 1421/99 תהיינה טענות קיזוז בתביעה הנדונה.

טענות הצדדים

3.         לטענת התובעת, ככל שהיו איחורים במסירת העבודה שהתחייבה לבצע לידי סולוג, הרי איחורים אלה נבעו ממחדליה של סולוג עצמה או ממחדלי יתר בעלי המקצוע במיזם. לגרסתה, היא מצידה עמדה בלוחות הזמנים, והסיבה לעיכובים בלוחות הזמנים של המיזם הייתה מחדליהם של אחרים - סולוג עצמה, צמנטכל ונתיבים.

            התובעת טוענת, כי סולוג נמנעה מלשלם לה את מלוא תמורת העבודות, לרבות סכומים אשר אושרו בידי המפקח על המיזם; כי התובעת ביצעה, בנוסף לעבודות על פי חוזה העבודה עבודות נוספות שעבורן לא קיבלה תשלום; כי במהלך העבודה במיזם נפרצו מחסני התובעת באתר הבנייה פעמים אחדות ונגנבו ציוד וחומרים, וכי האחריות לנזק זה מוטלת על סולוג, שהייתה מחויבת לבטח את אתר הבנייה. עוד טוענת התובעת כי העיכובים והאיחורים שגרמו סולוג ואחרים מטעמה בהשלמת המיזם מזכים את התובעת בתשלום עבור "ניהול מתמשך" וכי הנחה בסך 4% מהיקף עבודתה של התובעת במיזם הותנתה בהעברת התשלומים במועדם, ומשלא עמדה סולוג בכך, דין ההנחה להתבטל. סך תביעתה הכולל של התובעת עומד על 1,015,059 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

            התובעת הגישה תביעתה גם נגד גולוס, באשר, לטענתה, התחייב גולוס התחייבות אישית לפירעון התחייבויותיה של סולוג לתובעת, התחייבות שכמוה כערבות; לחלופין טוענת התובעת כי יש מקום לחייב את גולוס בחיוביה של סולוג לעניין זה מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך".

4.         סולוג מצידה טוענת, כי התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים שהוגדרו בחוזה עימה, אף שהייתה מודעת היטב לחשיבות לוחות הזמנים לסולוג. סולוג מכחישה קיומן של "עבודות נוספות" שלהן טוענת התובעת, וגורסת כי היא מחויבת לשלם רק בגין עבודות הכלולות בחוזה העבודה וכי מכל מקום התובעת לא הוכיחה קיומן של עבודות נוספות. סולוג טוענת כי כמזמינת העבודה, לא הייתה מחויבת לבטח את אתר העבודה או להציב בו שמירה, וכי האחריות לכך הייתה מוטלת על התובעת עצמה או על צמנטכל, וכי ממילא לא הוכיחה התובעת איזה נזק נגרם לה, אם בכלל; עוד טוענת סולוג כי ההנחה בשיעור של 4% מסכום עבודותיה של התובעת במיזם הייתה תוצאה של הליך ההתמחרות בין התובעת לבין קבלני חשמל אחרים שהגישו הצעות מחיר, וכי הנחה זו לא הותנתה בכל תנאי שהוא. אשר לתשלום הנתבע בגין "ניהול מתמשך", עמדתה של סולוג היא כי אין כל עיגון - לא בדין ולא בחוזה שבין הצדדים - לתשלום כאמור, בייחוד כאשר לגרסתה של סולוג, אותו "ניהול מתמשך" היה תוצאה ישירה של מחדליה של התובעת עצמה.

            גולוס עצמו טוען כי אין כל מקום לחייבו חיוב אישי, באשר לא היה צד ישיר להתקשרות שבין התובעת לבין סולוג, וכי כל מה שעשה עשה כאורגן של סולוג. לטענתו של גולוס, מעולם לא התחייב אישית בהתחייבויותיה של סולוג, ומשכך אין כל עילת תביעה נגדו.

דיון

5.         כאמור, הדיון התנהל בראשיתו כחלק מן הדיון הכולל בארבעת התיקים שאוחדו. במסגרת זו נשמעו שני עדים מטעם התובעת. העד הראשון מטעם התובעת היה מנהלה, יעקב צפריר (לעיל ולהלן: "צפריר"); העד השני מטעמה היה עמוס כדר, שעבד במשרד להנדסת חשמל אשר עסק בתכנון החשמל במיזם.

            מטעם סולוג העידו גולוס וכן המהנדס נתן שניר, מחברת אבולעפיה-שניר אשל הנדסה בע"מ, ששימשה כמפקחת על המיזם מטעם סולוג (להלן: "שניר" או "המפקח") והמהנדס דורי שביב, מנהל חברת שביב מהנדסים בע"מ ובעליה (להלן: "שביב"), אשר הייתה אחראית על תכנונו ההנדסי של המיזם. עוד העיד רו"ח גלעד עטר, שערך חוות דעת על הנזקים הכלכליים שנגרמו לסולוג בעקבות העיכובים בהשלמת המיזם. כן העידו עדים נוספים מטעם סולוג, במסגרת ארבע התביעות שהדיון בהן אוחד בתחילה, אך לאלה לא הייתה כל נגיעה לעבודות החשמל ולתביעה דנן.

יוער כי נמצא שבעדותם של שביב ושל כדר, אשר עדותם נגעה לעבודתה של התובעת במיזם, לא היה כדי לתרום לבירורן של המחלוקות בין הצדדים.

מעמדו של גולוס בתובענה

6.         גולוס נתבע באופן אישי בתביעה דנן, וזאת מעבר לתביעה שהוגשה נגד סולוג עצמה, הן מכוח הדוקטרינה של "הרמת מסך" והן בשל התחייבות אישית שנתן, לטענת התובעת.

 הלכה פסוקה היא כי אין בהיותו של פלוני אורגן בתאגיד כדי לחייב אותו בחיוביו של התאגיד - בין חיובים הנובעים מחוזה בין חיובים הנובעים ממעשה נזיקין (וראו לעניין זה: ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ פ"ד נט (3), 66 (2004), ע"א 2273/02 חברת  פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י פ"ד נח (2), 36 (2003), להלן: "עניין חברת פסל", והאסמכתאות שם).

            בעניין חברת פסל קבעה כב' השופטת א' חיות כי:

"מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו, ולהניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו" (עניין פסל, 42)

            התובעת לא הצביעה על עילה ספציפית כאמור נגד גולוס, וממילא גם לא הונחה תשתית ראייתית מתאימה להרמת מסך.

אלא שבענייננו מבקשת התובעת להטיל חבות אישית על גולוס להתחייבויותיה הנטענות של סולוג, בהסתמכה על התחייבות שלטענתה נתן גולוס לתובעת במהלך המשא ומתן, כפי שמתואר בסעיף 9 א' לתצהיר צפריר: