פסק-דין בתיק א 30891/04

בפני הליך שנפתח בדרך של ביצוע שטר בהוצל"פ ועניינו בתביעה לפירעון שיק בסך של 10,600.50 ש"ח, אשר נמשך מחשבונו של הנתבע בבנק לאומי סניף אחיעזר לוד.

הנתבע טוען כי ביטל את השיק לאור העובדה שהשיק נגנב מהנתבע.

בבעלות התובע היה קיוסק ברחוב התקווה בת"א במשך 6 שנים עד לחודש 01/02.

משביקש התובע לסגור את הקיוסק פירסם מודעה בה ביקש למכור את ציוד החנות כגון מקרר, מיקרוגל,מכשיר לנקניקיות קופה רושמת ועוד.

לטענת התובע בעקבות המודעה התקשר אדם בשם אלכסנדר קיבנקו (להלן: "קיבנקו") אשר התעניין ברכישת כל הציוד שבחנות. לאחר שנאמר לו כי המחיר 13,000 ש"ח לכל הציוד טען כי ייתן שיק של שותפו (הנתבע) על סך 10,600.50 ש"ח, שרשום לפקודת קיבנקו לכן חתם מאחורי השיק תוך שהציג בפני התובע ת"ז. לטענת התובע מבירור שערך עם סניף הבנק נאמר לו כי החשבון בסדר ואין בעייה עם הלקוח אך מידע לגבי השיק לא ניתן לתת לו משום שאינו בעל החשבון.

משכך מסר התובע את הציוד לקיבנקו ואת השיק מסר לאביו שלמה כהן על מנת שיפקיד אותו שכן סגר את חשבונו.

לאחר שלושה ימים השיק חזר.  התובע התקשר לנתבע שבתחילה אמר כי יברר עם קיבנקו ולאחר מכן טען כי אין לו כל קשר לקיבנקו והשיק ניתן לו בגין עבודה שקיבנקו ביצע עבורו וקיבל שיק אחר.

למחרת כשהתקשר התובע לנתבע גילה כי הנתבע ביחד עם קיבנקו ברכב ובדיבורית הציעו לו שיק אחר ומזומן משסירב ורצה רק מזומן ואז הטיחו בו כי גנב מהם את השיק ויפנו למשטרה.

מנגד טען הנתבע כי את השיק נשוא התביעה מסר לקיבנקו. לאחר שהעביר את הפעילות העסקית שלו מהחשבון ממנו נמשך השיק, הודיע לקיבנקו  על כי השיק לא יכובד והציע לשלם לו בשיק אחר וקיבנקו הסכים.

השיק האחר נפרע ביום 07/01/02 וקיבנקו השיב לו את השיק נשוא התביעה. השיק נגנב מהנתבע ולאחר שניסו להפקיד אותו. הנתבע פנה אל הבנק למנוע הפקדה נוספת וביטל את השיק ובנוסף פנה למשטרה. לטענת הנתבע,  התובע איננו אוחז כשורה, זאת מכיוון שידע כי השיק חולל וקיבל את השיק בחוסר תום לב וללא תמורה.

התביעה נוהלה על פי "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

עסקינן בתביעה שטרית.

התובע טוען כי הוא דורש את ביצועו של השיק כיון שהוא אוחז בשיק בחתימת ידו של הנתבע. השיק הוצג לפירעון כדין ולא כובד, הנתבע הוא זה אשר טוען כי למרות שהוא חתום על השיק, הוא איננו צריך לשלם את תמורתו, כשלטענתו חל כשלון תמורה מלא  שכן עסקת היסוד שבין הצדדים שבגינה ניתן השיק  נפרעה על ידי מתן שיק אחר חלופי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי על יסוד חומר הראיות שהובא בפני, יש להעדיף את גירסתו של התובע על פני גירסתו של הנתבע ולקבל את התביעה במלואה. כמה טעמים למסקנה זו, אותם אפרט להלן:

סעיף 29 (א) לפקודת השטרות קובע כי: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". לפיכך, קיימת חזקה לכאורה אשר מניחה שתי הנחות :

האחת; כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר.

השניה; כי תמורה זו אכן ניתנה בפועל  (ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 332).