פסק-דין בתיק א 30873/04

בפניי תביעה שהוגשה מתחילה בהליך של ביצוע שטר בהוצאה לפועל ועניינה פירעון שלושה שיקים בסך כולל של 19,950 ש"ח, אשר נמשכו מחשבונו של הנתבע  בבנק "המזרחי", סניף בית אל על ברמת השרון.

הנתבע טוען כי ביטל את השיקים לאור זיוף חתימתו.

הנתבע טען כי החתימות על גבי השיקים נשוא התביעה אינם שלו אלא חתימות מזויפות, כן טען כי בזמנים הרלוונטים העסיק את מר שלמה סרור כמנהל עסקיו, בשנת 02 הזמין מוצרי נייר מחברת "לי חן מוצרי נייר בע"מ" (להלן: "החברה") ונתן שיק ע"ס 20,000 ש"ח, דא עקא העסקה נכשלה ולמרות הבטחת החברה לא הוחזר לו השיק שהופקד בבנק פאג"י ובנק זה הגיש כנגדו תביעה.

ביום 30/10/03 הגיע הנתבע להסדר תשלום של 1,000 ש"ח לחודש לבנק פאג"י בגין התביעה הנ"ל. לאחר מכן הגיש התובע בקשה לביצוע 3 השיקים נשוא התביעה ומכיוון ששכח את העסקה בה נתן את השיק הבודד לא שם לב לחתימות ורק לאחר מספר חודשים הבחין כי לא מדובר בחתימותיו ונזכר שעבר את ההליכים ושילם את החוב.

הנתבע טען כי לא היו לו שתי עסקאות עם החברה, כמו כן  ב"כ טעה והתכוון לעסקה הראשונה וגם הוא לא זכר את ההליכים ואת העובדה כי החוב שולם.

הנתבע טען כי נתן בזמנו הוראת ביטול לשיקים והעניין הסתיים ובשנת 04 נתבע שוב ע"י התובע.

מנגד העיד בשם התובע מר אנגל מילוא ששימש כפקיד בתובע וטיפל בלקוחות שהועברו לטיפול משפטי. הוא הסביר  כי החברה הייתה לקוחה של התובע החל מחודש 10/01 ובין הצדדים נחתם הסכם ניכיונות. ביום 11/3/02 מסרה החברה לתובע ארבעה שיקים לניכיון מתוכם 3 השיקים נשוא התביעה, השיקים נחזו להיות משוכים ע"י הנתבע לפקודת החברה שהסבה אותם לתובעת.

יתרת החובה של החברה הייתה 89,151 ש"ח ולאחר ניכיון השיקים קטנה היתרה. בהגיע מועד הפרעון חוללו השיקים על ידי הנתבע.

הבנק למסחר נסגר בחודש 04/02 וביום 2/9/02 מונה מפרק זמני. ביום 27/10/02 נשלח לנתבע מכתב דרישת תשלום ולאחר שיחה עם הנתבע המתין התובע כבקשתו  עד ליום 15/12/02, מועד בו הבטיח להגיע לבנק לצורך הסדר חובו אך לשווא, הנתבע ניתק מגע.

לטענת התובע, השיקים הועברו אליו בדרך העסקית הרגילה, כשהם נחזים להיות חתומים ע"י הנתבע ובפועל נחתמו על ידו או בהרשאתו ע"י מי שניהל את עסקיו.

משלא שולמו, בלית ברירה, הוגשו השיקים לביצוע בהוצאה לפועל.

דיון:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי על יסוד חומר הראיות שהובא בפני,  יש לדחות את גרסתו וטענותיו של הנתבע ולקבל את התביעה במלואה. כמה טעמים למסקנה זו, אותם אפרט להלן:

סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (להלן "הפקודה") קובע כי: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". בענייננו, השיק מצוי בחזקת התובע. לפיכך, חזקה לכאורה שהינו אוחז כשורה בשטר.

סעיף 29 (א) לפקודת השטרות קובע כי: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". לפיכך, קיימת חזקה לכאורה אשר מניחה שתי הנחות :

האחת; כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר.

השניה; כי תמורה זו אכן ניתנה בפועל, ומקבל השטר, היינו התובע, קיים את חלקו בהסכם ונתן את הסכום הנטען.(ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 332).