פסק-דין בתיק א 30855/06

מבוא

1.         בפניי תביעה שעילתה חוזה לרכישת דירה שנכרת בין התובעים לבין הנתבעת. הנתבעת היא חברה קבלנית העוסקת בבניה.

2.         התובעים ביקשו לקנות דירה בבנין שבנתה הנתבעת. לטענתם, חוזה המכר נכרת לגבי דירה מסויימת, אך בסופו של דבר התברר כי הדירה נמכרה לאחר, ולכן הם נאלצו לרכוש דירה אחרת בבנין, נחותה מהדירה אותה רצו. עקב כך נגרמה ירידת ערך לדירה בסך של 65,000 ש"ח. לאחר שנכנסו לגור בדירה ביום 12.4.2005, הם סבלו נזקים קשים מחמת הצפות חוזרות ונשנות במערכת הביוב. עקב כך ניזוק רכוש שהיה בדירה בשווי של 11,000 ש"ח. בנוסף, התגלו בדירה ליקויי בניה שעלות תיקונם הינה 27,808 ש"ח.

לאחר הגשת התביעה תיקנה הנתבעת את ליקויי הבניה, ולכן ביום 27.3.2007 הודיע בא כח התובעים על מחיקת התביעה לתשלום פיצוי בגין ליקויי בניה. נותרה על כנה התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה ובגין נזקי הצפת הביוב.

האם התובעים זכאים לפיצויי ירידת ערך?

3.         ביום 28.5.2004 חתמו התובעים על הצעה לרכישת דירה בבנין שבנתה הנתבעת ברח' ארלוזורוב 13 באשדוד. ההצעה התייחסה לדירה בקומה ב', שסומנה באות D. באותו מעמד מסרו התובעים לנציג הנתבעת שיק על סך של 10,000 ש"ח להבטחת הצעתם. הדירה הוצעה לתובעים על ידי איש המכירות של הנתבעת, שלמה מוסרי ( להלן: "מוסרי"), במשרד המכירות באשדוד.

4.         כאשר שוגרה ההצעה בפקס למשרדי הנתבעת ברמת גן, והגיעה לידיה של מנהלת המכירות סופי ליסטגאוס ( להלן: "סופי"),  התברר כי דירה Dבקומה ב' כבר נמכרה שלושה חודשים קודם לכן לצד שלישי. מיד נמסרה על כך הודעה טלפונית לתובעים, וביום 30.5.2004, יומיים בלבד לאחר מועד מתן ההצעה, אף נשלחה לתובעים הודעה בכתב ולפיה הדירה כבר נמכרה לאדם אחר. עוד נאמר במכתב כי הנתבעת תשמח למכור לתובעים כל דירה פנויה אחרת בפרוייקט.

5.         בעקבות הודעתה של הנתבעת, חזרו התובעים למשרד המכירות באשדוד, נפגשו עם מוסרי ובחרו כדירה חלופית את דירה Bבקומה ב', וזאת ביום 31.5.2004.

6.         בסופו של דבר, בבואם לחתום ביום 3.6.2004 על חוזה המכר של הדירה במשרדי הנתבעת ברמת גן, שינו התובעים את בחירת הקומה ובחרו בדירה Bבקומה א' של הבנין. בהתאם לכך נחתם ביום 3.6.2004 חוזה המכר בינם לבין הנתבעת. המחיר שהתובעים שילמו עבור הדירה שקנו בסופו של דבר, היה זהה למחיר אותו היו נדרשים לשלם לו היו קונים את הדירה בה חפצו מלכתחילה- דירה Dבקומה ב'. כעולה מעדותה של סופי, אין כל הבדל במחירי המחירון של כל הדירות בבנין.

7.         התובעים טוענים בסיכומיהם כי מסמך ה"הצעה" עליו חתמו ביום 28.5.2004 אינו אלא קיבול להצעה קודמת של הנתבעת, ועל כן, בחתימתם של התובעים על מסמך זה, נכרת חוזה מחייב לכל דבר וענין לפיו רכשו את דירה Dבקומה ב' של הבנין.

            אין בידי לקבל טענה זו. עיון בגוף המסמך מגלה כי אין מדובר ב"הצעה" כמשמעה בס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 ( להלן: "חוק החוזים"), שכן המסמך כולל אמנם את פרטי הדירה והתמורה, אך לוח התשלומים אינו נוקב במועדי תשלום, כך שלא ברור מתי יצטרכו התובעים לשלם כל אחד מתשלומי התמורה. בנוסף, "נוסחת הקשר" של המסמך, בסעיף ה' שלו, מגלה באופן ברור כי גם אם היה מדובר ב"הצעה" כמשמעה בס' 2 לחוק החוזים, הרי שזוהי הצעה של התובעים ולא של הנתבעת, וכי נדרשת עדיין פעולת קיבול מצידה של הנתבעת. בסעיף זה התחייבו התובעים " לחתום אתכם על חוזה מכר ... תוך 14 יום מהיום שתודיעו לנו כי הנכם מקבלים את הצעתנו זו." (ההדגשה אינה במקור). כך גם עולה מסעיף ז' למסמך, בו הצהירו התובעים כי " תקפה של הצעתנו זו הינה למשך 30 יום מיום שנחתמה על ידנו, ובמקרה והצעתנו זו לא תתקבל על ידכם ... יוחזר לנו סכום הפקדון ... ולא תהיה לנו כל דרישה נוספת כלפיכם." (ההדגשה אינה במקור).

            ברור איפוא כי המסמך מעיד על אומד דעתם של הצדדים לפיו מדובר בהצעה של התובעים הטעונה קיבול מצידה של הנתבעת, לאחר שיסוכמו תנאי התשלום, ולא בהודעת קיבול של התובעים בעקבות הצעה קודמת של הנתבעת.

8.         התובעים טוענים בסיכומיהם כי גם אם מדובר בהצעה מטעמם, הרי שבאה עליה הודעת קיבול מטעם הנתבעת ובכך נקשר חוזה מחייב לפיו רכשו את דירה Dבקומה ב'. הודעת הקיבול לטעמם היא אותו מסמך הצעה בחתימתם, עליו שינה איש המכירות מוסרי בכתב ידו את סוג הדירה מ- Dל- Bבפגישה השניה שנערכה באשדוד ביום 31.5.2004.

יגעתי ולא מצאתי כיצד זה ניתן לראות בשינוי פרט כה מהותי בהצעה המקורית של התובעים, משום הודעת קיבול לה. הרי ההצעה של התובעים היתה לרכוש את דירה D, והקיבול כביכול הוא לדירה B. כידוע, על מנת שייכרת חוזה, נדרשת חפיפה והתאמה מלאים בין ההצעה לבין הקיבול, שאם לא כן, לא מתקיים כלל מפגש רצונות. לכל היותר, ניתן היה לראות בתיקון שביצע מוסרי באותה פגישה שניה, משום הצעה חדשה, וזאת לנוכח הוראת ס' 11 לחוק החוזים הקובע כי קיבול שיש בו שינוי לעומת ההצעה, כמוהו כהצעה חדשה.

למעלה מהצורך אציין כי אין לי כל ספק ששינוי סוג הדירה נעשה אכן על דעתם ובהסכמתם של התובעים, כאשר התברר להם שהדירה שביקשו לקנות, נמכרה לאדם אחר שלושה חודשים קודם לכן. והרי לשם מה באו בשנית למשרדי המכירות באשדוד, אם לא בעקבות הודעת הנתבעת לפיה הדירה מסוג Dנמכרה כבר לאחר? מקובלת עליי בהקשר זה עדותו של מוסרי, שהסביר בע' 10 לפרוטוקול כי השינוי נעשה בהסכמתם של התובעים לאחר שהוסברה להם הטעות שנפלה אצל מוסרי שלושה ימים קודם לכן.

ראיה מכרעת לכך שהתובעים אכן הסכימו לקנות את הדירה שנמכרה להם בסופו של דבר היא העובדה שחתמו במועד מאוחר יותר על חוזה פורמלי במשרדי הנתבעת ברמת גן, ובו נרשמו פרטי הדירה שנמכרה להם בפועל, ולא הדירה שביקשו לקנות בתחילה. האם גם אז חתמו התובעים על חוזה מכר לגבי דירה אותה לא רצו? התשובה לכך היא שלילית, שכן איש לא הכריח את התובעים לקנות מהנתבעת דירה בבנין.

9.         יצויין כי בסופו של דבר בחרו התובעים לקנות דירה Bבקומה א', ולא בקומה ב', אך אין ספק כי שינוי הקומה נבע מבחירתם שלהם, שכן גם הדירה Bבקומה ב' היתה פנוייה. מקובלת עליי בהקשר זה עדותה של סופי, לפיה שינוי הקומה מקומה ב' לקומה א' במועד חתימת החוזה נבע מבחירתם של התובעים. ואכן, בס' 7 לתצהיר שמעון שוקרון, בנם של התובעים, נאמר כי עוד מלכתחילה התובעים היו מעוניינים בדירה בקומה הראשונה דווקא.

יצויין כי שינוי הקומה בוצע במשרדי הנתבעת ברמת גן, על ידי סופי, ולא במשרד באשדוד, בו ישב מוסרי. התיקון שביצע מוסרי הוא לגבי מיקום הדירה בקומה ב', ששונה מ- Dל- B, ואילו השינוי שביצעה סופי במשרד ברמת גן הוא שינוי הקומה המבוקשת מקומה ב' לקומה א'. שני התיקונים בוצעו כאמור בהסכמת התובעים.