פסק-דין בתיק א 30821/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת תביעת התובעת כנגד הנתבעים בגין 3 שיקים בסך כולל של 18,000 ש"ח, זמני פירעון 28/6/02, 28/7/02 ו- 16/8/2 (להלן : "השיקים") אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת 2 לפקודת הנתבעת 1.

הנתבעות טענו כי החתימות אשר נחזות להיות שלהן מזויפות, כאשר טענתן הוכחה על ידי חוות דעת של מומחה להשוואות כתבי יד, מר אמנון בצלאלי, אשר הוגשה כראיה לתיק.

התובעת תיקנה את כתב התביעה באופן שבו הרחיבה את עילת התביעה לגבי הנתבעת 2 וטענה כי הנתבעת 2 נתנה הרשאה לאחרים לפעול בחשבונה ולחתום בשמה.

בסיכומי הנתבעות נטען כי התובעת לא הוכיחה את טענת ההרשאה, כאשר הנתבעת 2 נפלה בעצמה קורבן למעשה מרמה שביצעו כלפיה הוריה בחשבונה.

בסיכומי הנתבעות נטען כי אביהן של הנתבעות מסר לתובעת את השיקים לצורך ניכיונם - שיקים מחשבונה של הנתבעת 2 לפקודת הנתבעת 1 ואשר הוסבו לתובעת. נטען בנוסף כי הנתבעת 2 הסתפקה בשימוש בכרטיס אשראי ומשיכות ממכשירי מזומנים אוטומטיים, ועל כן לא יכלה להבחין בפעולות אשר נעשו בחשבון הבנק שלה כאשר הוריה דאגו להפקיד כספים סמוך למועד פירעון שיקים אשר נמסרו לניכיון.

ב"כ הנתבעות טען בסיכומיו, בין היתר, כי משהוכחה טענת הזיוף על ידי הנתבעות יש לפטור אותן מכל אחריות, כאשר נטל ההוכחה עובר לתובעת להוכיח אחרת. ב"כ הנתבעות הוסיף וטען בסיכומיו כי אין לקבל קונסטרוקציה של "הרשאה משתמעת" אשר נטענת על ידי התובעת בסיכומיה, כאשר התובעת לא הוכיחה בדרך כלשהי הרשאה מפורשת או אפילו משתמעת לפיה אפשרה להוריה לעשות שימוש בחשבון הבנק שלה ולחתום על שיקים בשמה. לחיזוק טענה זו נטען כי מנהל התובעת אף העיד כי לא טרח לפנות לנתבעות כדי לבדוק עמן את אמינות השיקים.

ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת הכירה את אביהן של הנתבעות שאול וכן את חברת סוצ'רו בע"מ אשר נוהלה על ידי שאול, כאשר הנתבעות היו בעלי המניות של אותה חברה באותה עת.

לטענת התובעת הוכח כי התובעת אכן נתנה תמורה בעד השיקים כעולה מהעתקי החשבוניות והקבלות אשר צורפו לתצהיר מנהל התובעת. נטען בסיכומי התובעת כי אמנם לא הובאו ראיות על מנת להוכיח כי הנתבעות אכן חתמו על השיקים, אולם התובעת הוכיחה כי חבותה של הנתבעת 2 נובעת מהידיעה, ההסכמה והרשות שנתנה הנתבעת 2 להוריה לעשות שימוש בפנקסי השיקים שלה ובחשבון הבנק שלה כבתוך שלה ומסיבה זו מנועה הנתבעת 2 לטעון כי מדובר בזיוף. 

קיימת טענה חילופית לפיה מנועה הנתבעת 2 מלטעון טענת זיוף ו/או כי לא ידעה ו/או לא נתנה הרשאתה למשיכת השיקים, וזאת בשל רשלונתה ומחדליה וכן נוכח הסתמכות התובעת בעסקת הניכיון השקים על השיקים שנפרעו.

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לדפי חשבון הבנק של הנתבעת 2 ולניסיונות הנתבעות להתנגד להצגת תדפיס חשבון הבנק, שכן הם מלמדים כי טענות הנתבעת 2 על העדר הרשאה וידיעה אודות הנעשה בחשבון קרסו כליל - עלה כי נמשכו מאות שיקים מאותו חשבון, הופקדו משכורות ושיקים רבים בחשבון, מסגרת האשראי השתנתה בחשבון בין 20,000 ש"ח ל- 70,000 ש"ח וכן נלקחו הלוואות שונות בסכומים גבוהים בסך 40,000 ש"ח, 60,000 ש"ח, 100,000 ש"ח ו- 150,000 ש"ח.

לאור הפעילות הענפה בחשבון הבנק נטען בסיכומי ב"כ התובעת כי בניגוד להצהרות הנתבעת 2 היא ידעה והיתה מעורה בנעשה בחשבון הבנק שלה, ומכאן שנתנה הרשאתה לכל הפעולות שנעשו בחשבון. ב"כ התובעת ניתח בסיכומיו גובה משכורתה והכנסותיה של הנתבעת 2 ביחס ליתרות החובה ולפעילות הרבה בחשבון הבנק הנ"ל, מסגרות האשראי בחשבון, הלוואות אשר נלקחו במסגרת החשבון, וטען כי לאור זאת אין ספק כי הנתבעת 2 ידעה על הפעולות שביצעו הוריה בחשבונה ולא התנגדה לכך.   

בסיכומי ב"כ התובעת התייחסות לעדותה של הנתבעת 2 לפיה הוריה היו זקוקים לכסף, ועל כן הם קבלו כסף לבקשתם, וכן קיימת התייחסות לכך שהנתבעת 2 לא ראתה הודעות מהבנק אשר נשלחו ישירות לבית הוריה.

ב"כ התובעת ערך 2 טבלאות בסיכומיו, ובהן התייחסות למספרי שיקים רבים מאותה סדרת שיקים נשוא התביעה, חלק מזערי ממאות שיקים אשר נמשכו מהחשבון, ולאור הראיות הנ"ל עדותה של הנתבעת 2 לפיה כלל לא נכנסה לבנק ומעולם לא עשתה שימוש בשיקים איננה עדות אמת. קיימת הפניה לעדות מטעם פקידי הבנק ממנה עולה כי הנתבעת 2 אכן נראתה בבנק בעת שביקשה לקחת הלוואה, ועל כן אין לקבל את טענת הנתבעת 2 לפיה לא היתה מודעת לנעשה בחשבון הבנק שלה.

ב"כ התובעת הפנה לפסק דין אשר ניתן על ידי כב' השופט שוורץ מיום 11/4/05, תביעה אשר הוגשה על ידי תובעת אחרת כנגד הנתבעת 2, ולכך שנקבע גם שם כי הנתבעת 2 נתנה הרשאה לאחרים לחתום במקומה ועל כן יש לחייבה במלוא סכום התביעה.

בסיכוי התובעת התייחסות לטענה החילופית הנ"ל אודות רש/לנות הנתבעת 2 והמצג שנוצר עליו הסתמכה התובעת, שכן מספר שיקים כובדו מתוך אותה סדרה של שיקים נשוא התובענה קודם לכן.

בהתייחס לנתבעת 1 נטען כי לדעת ב"כ התובעת לא די בטענות אשר נטענו על ידי הנתבעת 2 כדי לשמש הגנה כלשהי עבור הנתבעת 1. כמו כן נטען כי הנתבעת 1 ידעה והיתה מעורבת בעסקי הוריה. לעניין זה נטען בנוסף כי הנתבעת 1 היתה בעלת 50% ממניות החברה של הוריה, ואף שימשה כעורכת דין שהייתה מעורבת בעסקי הוריה.

בסיכומי התשובה מטעם הנתבעת נטען כי אכן הוכחה טענת הזיוף, ועל כן נטל ההוכחה עובר לתובעת להוכיח את התביעה. קיימת התייחסות פעם נוספת לכך שמנהל התובעת התרשל בכך שלא הרים טלפון לנתבעות על מנת לבדוק כי אכן קיים כיסוי לשיקים נשוא התביעה בטרם הסכים לבצע עיסקת ניכיון בגינם. קיימת התייחסות לפסקי הדין אשר אוזכרו בסיכומי התובעת אודות המגמה להכיר בחיוב מכח הרשאה ללא חתימה, אולם נטען כי הסוגיה טרם הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי או העליון.

דיון

בחוות הדעת אשר הוגשה כראיה מטעם הנתבעת מיום 21/12/02 צוין כי המומחה לא מצא התאמה בין החתימות האמורות להיות של שיף (רוטנברג) לורנה ושל רוטנברג ג'יסל,  במסמכים המפורטים להלן לבין הדוגמאות על שמה שקבלתי". בנוסף לכך צוין כי "כתב היד שבמילוי השיקים...הנ"ל שבמחלוקת מתאים לדוגמאות ע"ש רוטנברג שאול."

לאור זאת, הנני קובע כי התובעת אכן לא הוכיחה כי מי מבין הנתבעות חתמה על גבי השיקים בפועל.