פסק-דין בתיק א 30813/03

כללי

1.         תחילתה של תביעה בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעת בגובה שטר החוב לו ערבה לחובות א.א מתכות (1985) בע"מ (להלן: "א.א מתכות" ). סכום החוב הנדרש בפתיחת תיק ההוצל"פ 219,666 ש"ח.

            הנתבעת הגישה התנגדות, כפרה בחוב כולו או חלקו, וטענתה העיקרית שחברת א.א מתכות חוסלה ביום 31/12/98, בעקבות מיזוג עם חברת נוגה אלקטרו טכניקה בע"מ (להלן: "נוגה" ). כל חוב שהיה לא.א מתכות באותו מועד לתובעת, נפרע, ושולם, וממועד חיסול א.א מתכות ותשלום חובה לתובעת למעשה השטר נשוא התביעה, והערבות מכוחו פקעו.

כן נטען שהנתבעת מעולם לא נדרשה להחליף את שטר החוב ו/או ליתן ערבות לנוגה עקב הליך המיזוג, וכי מעולם לא הסכימה להיות ערבה לחוב או התחייבות כלשהי של נוגה לתובעת.

דיון

2.         בהחלטת יום 29/4/03 ניתנה לנתבעת רשות להגן, ונאמר שם : -

" לדעתי ולאור השלב הדיוני הנוכחי יש ליתן למבקשת רשות להגן בשאלות של תוקף הערבות כלפי החברה הקולטת, וכן מהות החוב והרכבו, עניין שיש לברר במשפט, לא נסתר בשלב זה שמדובר בשטר חוב להבטחת תשלומים בגין אספקות שוטפות, לא נסתר שאין חוב שוטף של חב' א.א., על המשיבה להראות ולהוכיח חוב של החברה הקולטת נוגה, וכן לשכנע במשפט כי ערבות המבקשת לפי השטר הנדון כאן חלה גם לגביו. התוצאה אם כן שניתנת למבקשת רשות להגן עפ"י התצהיר שיהווה כתב  הגנה. "

לאחר מכן ניתן פס"ד לחובת התובעת בהעדר התייצבות, שבוטל תוך חיובה בהוצאות הדיון.

הוגשו ע"י הצדדים תצהירי עדות. לעניין גובה החוב, נקבע עובר לתחילת ההוכחות כמוסכמה מטעם התובעת, שהחוב הנתבע כאן הנו בגובה סכום הוכחת החוב שצורפה כנספח לתצהיר העדות בסך 66,242.27 ש"ח נכון למועד הפירוק, מה שמפחית את התביעה, לעומת מה שנתבע בפתיחת תיק ההוצל"פ בשיעור ניכר. כן הסכימה התובעת שמדובר בחוב שנצבר ע"י החברה הקולטת נוגה, ושאכן ניתן צו למיזוג א.א מתכות בנוגה, וחרף העובדה שהסכם המיזוג לא צורף, עם זאת נטען שלתובעת כנושה לא נמסרה הודעה בעניין. ב"כ הנתבעת מצידו ציין שמסמכי החבות שצורפו מתייחסים לחברה בשם נוגה אלקטרו מכניקה, ולא לחב' נוגה אלקטרו טכניקה, שהוא שמה הנכון של החברה הקולטת.

הנתבעת העידה בעצמה, ומטעם התובעת העידו מי שהיה המנכ"ל עד 2001 מר רמתי, ואיש המכירות של התובעת בזמנים הרלבנטיים מ 12/95, ועד היום, מר רונן סרור.

3.         תמצית טענות הנתבעת בתום ההוכחות הנן :

א)         שבמועד המיזוג לא היה חוב לא.א מתכות.

ב)         אם במועד המיזוג אין חוב של חברת היעד (א.א) כלפי הנושה (התובעת), והואיל ובעקבות המיזוג חברת היעד מתחסלת ומפסיקה להתקיים, הרי שבהכרח כל חוב שייווצר לאחר המיזוג לא יכול להיות מיוחס לחברת היעד ו/או לערב, לחברת היעד שכבר אינה קיימת.

            נטען שנוגה לא נטלה על עצמה שום חוב של א.א, שכן זה שולם במלואו עפ"י דברי העדים, ומכאן שאין נפקות לערבות הנתבעת לחובות א.א.

ג)         נטען שעד לסוף המשפט לא עמדה התובעת בנטל הוכחת גובה חוב נוגה אליה, ואין פירוט קונקרטי בעניין בתצהיר העדות, זולת צירוף סתמי של מסמכים, וכן שלעדים אין מושג מה עלה בגורל הוכחת החוב שהגישה התובעת למפרק נוגה.

ד)         נטען שהוכח שהתובעת הייתה מודעת למיזוג בעת התרחשותו הן ברמה מעשית והן ידיעה קונסטרוקטיבית.

ה)        נטען לסתירות ופירכות בעדויות התובעת, והעדר התייחסות לתנאי שימור הבעלות שבחשבוניות לפיו לתובעת הבעלות בטובין, כל עוד לא שולמה תמורתן, ולא הוכח שלא נאספו חזרה ע"י התובעת.

            התובעת משיבה לטענות כדלקמן :

א)         הנתבעת לא הכחישה את חוב נוגה, אלא התעלמה ממנו בתצהיריה.

ב)         הנתבעת חבה מכוח חתימת ערבות אואל שלה על השטר נשוא הדיון, וגם אם אין יותר תוקף לחיוב החייב העיקרי, א.א מתכות, עדיין לפי סעיף 57(ב) לפקודת השטרות, חיוב הנתבעת שהנו חיצוני ועצמאי לחוב א.א, עומד בעינו.

ג)         מכוח מהות המיזוג עפ"י סעיף 323 לחוק החברות, וצו המיזוג שניתן ע"י ביהמ"ש בעניין, התחייבות א.א עפ"י השטר עברה לנוגה, ויש לראותה כאילו נעשה על ידה, ערבותה האישית של הנתבעת לא בוטלה עקב המיזוג אלא נותרה בעינה, וביחס לחיובים ככל שיהיו של החברה הקולטת - נוגה.