פסק-דין בתיק א 3074/00

א.         מהות התביעה

זו תביעה כספית בסך של 15,000,000 ש"ח בגין הפרת הסכם למתן שירותים משפטיים והוצל"פ.

ב.         עובדות רלבנטיות

התובעים 1 ו- 3 הינם עו"ד, שהעירייה התקשרה עמם בהסכם למתן שירותים משפטיים של הגשת תביעות, אכיפת פס"ד בגין חובות ארנונה ומים של התושבים, גביית שיקים, טיפול בענייני הוצל"פ, מתן חוו"ד והטלת עיקולים ועוד.

הנתבעת התקשרה גם עם התובעת מס. 2 ובעלה לענין זה, ולאחר פטירת בעלה של התובעת 2, נמשכה ההתקשרות של העירייה עמה, ללא שינוי ובאותה מתכונת.

ההתקשרות היתה בתמורה לשכר הטרחה בשיעור שייפסק ע"י הערכאות, ותוך התחייבות הנתבעת לשאת בכל ההוצאות הנדרשות לטיפול בתביעות ובתיקי הוצל"פ ולספק את המידע והסיוע הדרוש לביצוע הגבייה.

לטענת התובעים ההסכם בין הנתבעת לבין התובע מס' 1 החל בשנת 1978, ההסכם עם תובעת מס' 2 משנת 1974 ועם התובעת 3 בשנת 1983.

מתכונת ההתקשרות שנהגה בין הצדדים כללה, לטענת התובעים, מסירת הטיפול המשפטי כאמור לעיל בהיקף של מאות ואלפי תיקים בשנה, בתמורה כוללת של כ-8,000,000 ש"ח בממוצע לשנה שכ"ט לכל אחד מהתובעים.

מתכונת זו חייבה את התובעים, לעמדתם, להתמסרות מוחלטת ולהקדשת מלוא זמנם, מרצם ויכולתם המקצועית לטיפול בענינים שהועברו להם על-ידי העירייה במסגרת ההסכם. קיום התחייבויות התובעים לעירייה על פי ההסכם מנע מהם, לטענתם, אפשרות להתפתחות מקצועית בתחום אחר, פיתוח חוג לקוחות ורכישת מוניטין בתחומי עיסוק אחרים.

התובעים נדרשו להיערכות מיוחדת לצורך ביצוע עבודתם עבור הנתבעת ביעילות ובמקצועיות כגון: העסקת כוח אדם מתאים והכשרתו, קיום דיונים עם הנהלת בתי המשפט במטרה לייעל את הטיפול בתיקים, התאמת משרדי התובעים למתכונת העבודה הייחודית עם העירייה, לרבות מחשוב מתאים (ר' ס' 5 ו-7 לתצהירי התובעים ת/1, ת/3, ת/5).

הנתבעת ידעה כי משרדי התובעים פותחו והתמקדו אך ורק במתן שירותים משפטיים לעירייה, שכן היקף העבודה הכתיב זמינות מוחלטת לפי דרישת הנתבעת הן טלפונית והן התיצבות במשרדי הנתבעת, על מנת לתת דין וחשבון על תיק כזה או אחר. מידי יום ביומו קיימו התובעים עשרות שיחות עם עובדי הנתבעת ומידי שבוע קיימו פגישות עבודה (ר' ס' 10 לתצהירי התובעים ת/1, ת/3, ת/5).

האמור לעיל לא נסתר בחקירה הנגדית של התובעים.

אין חולק על כך שהתובעים בצעו את מלאכתם במקצועיות וביעילות לשביעות רצונה של הנתבעת, ועצם העסקתם הרצופה עשרות בשנים היא הראיה הטובה ביותר לכך.

בנסיבות המתוארות לעיל ולאור מצגי הנתבעת, הסתמכו התובעים, לטענתם, על אותם מצגים והשקיעו השקעות אישיות, מקצועיות וכספיות נכבדות.

ההסכם בנסיבות אלה, כך הם טוענים, היה מיועד על פי כוונת הצדדים לטווח ארוך ביותר ללא הגבלה בזמן וללא אפשרות לביטול ללא הודעה מוקדמת סבירה ותקופת מעבר של חמש שנים לפחות.

לטענת התובעים, הנתבעת הפסיקה לקיים את התחייבויותיה על פי ההסכם עם התובעים, ללא כל הסבר וללא הודעה מוקדמת נאותה, ובשנת 1999 הפחיתה באופן ניכר את היקף העבודה שסיפקה לתובעים עד להפסקתה המלאה בשנת 2000.

התובעים טוענים כי התנהגות הנתבעת מונעת תשלום שכ"ט שלא כדין לתובעים בגין עבודתם על תיקים קיימים המצויים ברשותם, ומסכלת למעשה את אפשרות השלמתם.

עוד טוענים התובעים כי הנתבעת חדלה מלשתף את התובעים בהסדרי חוב ולא העבירה מידע חיוני לעבודתם, חדלה מלגבות שכ"ט בתשלומים הראשונים בהסדרים שעשתה ללא שיתופם, ויתרה לחייבים על שכר טרחת התובעים כולו או חלקו מבלי ששילמה את ההפרש, הקשתה על קיום תקשורת תקינה עמה, נמנעת מהחזר הוצאות משפטיות ומשרדיות שהוצאו מכיסם של התובעים וכיוצא באלה פעולות הפוגעות בתובעים וביכולתם לבצע את עבודתם.

לטענת התובעים הנתבעת לא טרחה לנמק ולהסביר את צעדיה אלא הסתפקה באמירה כללית לתובעים בפגישה עמם מיום 10.4.00 כי "תקיים בחינה של אמצעי אכיפה".