פסק-דין בתיק א 3063/04

1. התובענה

בתובענה זו מבקשים התובעים לחייב הנתבעים בסך 3,236,099 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הסכום הנ"ל נתבע בגין הפרת הסכם שבין הצדדים לכריית חול ומכירתו ולחילופין בגין עשיית עושר ולא במשפט, משנטלו הנתבעים את הרווח לו זכאים התובעים לטענתם.

הנתבע מס' 1, מנהלה של הנתבעת 2, נתבע לשלם הסכום הנ"ל הן בשל הפרת הסכם שכרת עם התובעים הן בגין עוולה של תרמית שביצע כנגדם.

תחילת בירור סכסוך זה התעכב בשל טענת הנתבעים כי לא ניתן לגלות מסמכים שברשותם, משום שאלה נתפסו על ידי רשויות מס הכנסה. גילוי זה התאפשר אחר שחרורם של המסמכים. טוענים התובעים כפי שיתברר להלן, כי הנתבעים נמנעו מלגלות כל המסמכים הרלבנטיים שבידיהם.

2.       השתלשלות  הדברים עפ"י הראיות שהוגשו

2.1   שותפות ראשונה שנכרתה בין התובעת מס' 1 לבין אלגרנאוי דיב ובניו בע"מ (להלן תקרא בקיצור "דיב")

ביום 16.7.00 נכרת הסכם בין התובעת מס' 1 לבין "דיב". בהסכם זה התחייבה "דיב" להגיש הצעה למכרז לכריית חול למנהל מקרקעי ישראל. התובעת מס' 1 מצידה התחייבה לשאת ב- 50% מהעלויות הכרוכות בהגשת המכרז. הוסכם שתוקם שותפות בחלקים שווים לביצוע הפרוייקט נשוא המכרז - כריית חול - היה ו"דיב" תזכה במכרז. לצורך זאת תוקם חברה בה ינתנו מניות בחלקים שווים לכל אחד מהצדדים (ראה נספח ג' ל-נ/1). באותה עת היה התובע מס' 4 חליל אלקרנאוי שותף ב-"דיב" בשיעור 25% (עדותו בפרוט' עמ' 7).

"דיב" צירפה את התובעת מס' 1 כשותפה למכרז, על מנת שהתובעת תספק את הערבות שהיה לצרף להצעה למכרז (פרוט' 23). ההסכם נ/1 נערך על ידי הנתבע מס' 1 עצמו, שהיו לו קשרים קרובים עם התובעים 3-1 כפי שיראה להלן (פרוט' 32).

עפ"י גרסת התובעים, "דיב" הפרה ההסכם עמם ונסתה להשתלט על הפרוייקט כולו, אחר שזכתה במכרז, תוך שלילת חלקם של התובעים 3-1. בשל כך ננקטו הליכים משפטיים כנגד "דיב" והתובע מס' 4 שיתף פעולה עם התובעים למרות שותפותו ב"דיב", בשל עסקים משותפים שהיו לו עם התובעת מס' 1 מאז שנות ה- 90' (ראה פרוט' 6 לענין יחסיו עם התובעת ופרוט' 33 עדות הנתבע מס' 1 עצמו לענין שיתוף הפעולה).

בין "דיב" לבין התובעת הושג הסכם פשרה בת.א. 1113/01 (ת/4 נספח ה') כאשר הנתבע מס' 1 ריכז הטיפול בתביעה נגד "דיב" מטעם התובעים  והתובעת ממנה אגרת בי"מ שנדרשה (ת/4 סע' 8). עפ"י הסכם הפשרה הנ"ל אמורה היתה התובעת מס' 1 לכרות 400,000 טון חול.

2.2   היחסים שבין התובעים 3-1 לבין הנתבע מס' 1 קודם לסכסוך הנדון

מעיד התובע מס' 3 כי הנתבע מס' 1 שימש כרו"ח של התובעת מאז שנת 1991 ועד שנת 1999, ולאחר מכן, עד לשנת 2001 שימש כיועץ כלכלי ואיש סודו של התובע מס' 2, הוא מנכ"ל התובעת.

התובע מס' 3 הוא מנהל בתובעת (ראה ת/4 סע' 5). כך מעיד גם התובע מס' 2 (ת/3 סע' 5). הנתבע מס' 1 עצמו מאשר קיום יחסים קרובים אלה ואף מוסיף ומציין שקשריו עם התובעים 3-1 החלו עוד קודם, משנת 89', הן כשכיר בתובעת הן כעובד עצמאי ואף קיים קשרים חברתיים עם התובע מס' 2 והיה איש אמונו (פרוט' 32).

2.3   הסכמים שנערכו בעקבות הסדר הפשרה עם "דיב", בין התובעים לבין הנתבעים.

מעידים התובעים 2 ו- 3, כי לאחר שהושג הסדר פשרה עם "דיב" ערך הנתבע מס' 1 הסכם בין התובעים 4-2 והנתבע מס' 1 עצמו ביום 8.5.02, לפיו תעביר התובעת מס' 1 זכויותיה עפ"י הסכם הפשרה עם "דיב", לנתבעת מס' 2, אשר תפעל לכריית החול ומכירתו.

הוסכם שהנתבעת תאפס חשבון הבנק שלה ומשלב זה כל הפעולות הכספיות הנוגעות לעסקת כריית החול תתבצענה בחשבון זה בלבד. לתובע מס' 2 תנתן זכות חתימה יחד עם הנתבע מס' 1. התובע מס' 4 יהא אחראי לכריית החול והנתבע מס' 1 יטפל בשיווק. המחיר שיקבע לחול יקבע במשותף ע"י התובע מס' 3 והנתבע מס' 1. על התובע מס' 4 היה להפקיד בחשבון כל תמורה שתתקבל על ידיו מ-"דיב".

נקבע שהנתבע יקבל תמורה עבור עבודתו אלא שסכום התמורה לא נקבע.

לבסוף הוסכם שהרווח בגין פרוייקט משותף זה יחולק באופן שווה בין התובעים 4-2 והנתבע מס' 1, כך שכל אחד זכאי ל- 25% מהרווח (ראה נספח ו' בתצהירים ת/3 ו-ת/4).

ההסכם הנ"ל תוקן בהסכם נוסף הנושא אותו תאריך 8.5.02 (נספח ז' לתצהירים ת/3 ו-ת/4) ותוכנו זהה בעיקרו, ככל שהדבר רלבנטי לענין זה.

לכאורה היו זכאים התובעים 4-2 איפוא ל- 75% מהרווח. (ראה סע' 11 בתצהירים 3 ו-4).