פסק-דין בתיק א 3060/01

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "החוק"), בגין שתי תאונות דרכים בהן היה התובע מעורב, האחת ביום 9.1.00 והשנייה ביום 24.6.00.

כפי שיפורט להלן, נסיבות התאונות וקיומן אינם שנויים במחלוקת, וסלע המחלוקת בין הצדדים הוא אך בסוגיית גובה הנזק ואופן חלוקתו בין הנתבעת 2 ונתבעות 4-6, הן מבטחות הצדדים המעורבים בתאונות (נתבעת 6 צורפה לתביעה משנטען על-ידי נתבעות 4-5 כי התאונה השניה אינה מכוסה על-ידן, שכן היא נגרמה בעת "הסעה בשכר" או "השכרה").

העובדות הצריכות לענין וקביעת הנכות הרפואית:

1.         התובע, יליד 15.3.1978, נשוי ללא ילדים ותושב שכונת א-טור במזרח ירושלים, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.1.00, עת נסע במכונית מסוג BMW שהיתה נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן: "התאונה הראשונה"). כתוצאה מהתאונה ובאותו היום בו אירעה אושפז התובע בבית החולים סורוקה בבאר-שבע, שם הוא אובחן כסובל בעיקר משברים פתוחים בעצמות השוק והקרסול השמאלי - בטיביה הדיסטאלית, בטיביה פלפונד ובקלקניאוס השמאלי - וטופל על ידי הטרייה של הפצע, תפירתו וקיבוע חיצוני של השבר. ביום 16.1.00 הועבר התובע מבית החולים סורוקה למחלקה האורטופדית בבית החולים הדסה עין כרם, שם היה מאושפז עד ליום 2.2.00. במסגרת אישפוז זה לא קיבל התובע טיפול נוסף כלשהו לבד מהסרת הקיבוע החיצוני והסרה פלסטית של נגע מכוייב בעכוז שככל הנראה לא היה קשור לתאונה (ראו מכתב שחרור וגיליון סיכום מחלה מיום 2.2.00, ת/18/רב-ת/18/רג).

            ביום 24.6.00 נפגע התובע בתאונת דרכים נוספת (להלן: "התאונה השנייה") בעת שנסע במכונית מסוג "פורד טרנזיט" שהיתה נהוגה על ידי הנתבע 3. כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם אובחן כסובל משברי דחיסה בחוליות T11-T12 בעמוד השדרה ורגישות מעל החוליה T10 - L1. התובע טופל על ידי מחוך גבי מסוג Jewet ושוחרר לביתו ביום 2.7.00.

            ביום 7.9.00 אושפז התובע בשנית בבית החולים הדסה עין כרם, לצורך ניתוח אוסטאוטומיה של הפיבולה והשתלת עצם בקרסול, כמו גם החדרת מסמר תוך לישדי מעצם הקלקנאוס. התובע שוחרר ביום 20.9.00, תוך שנאסרה עליו הדריכה על הרגל הפגועה למשך 6 שבועות לפחות.

2.         בגין הנזקים שנגרמו לו בשתי התאונות מונה על-ידי בית המשפט פרופ' א' פינסטרבוש כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה" או "פרופ' פינסטרבוש"). כעולה מחוות הדעת שניתנה על-ידו ביום 26.11.01, עיקר תלונות התובע התייחסו לקושי בהליכה ולצליעה, כאבים בקרסול ובעקב, כאב מקומי בגב וקושי בנשימה עמוקה. במימצאי הבדיקה צויין כי התובע "מתהלך בצליעה על רגל שמאל" וכי " מנח כף הרגל כלפי השוק בצניחה (אקוינוס) קלה של ° 105 ונטיה מזערית פנימה (אינורסיה)". כמו כן אובחנה צלקת באזור הקרסול והעדר תנועה בקרסול או במפרק הסובטלרי.

ממצאי בדיקת גבו של התובע העלו, כי " בהיבט חיצוני אין סטיה בציר או גבנון מקומי. רגישות לניקוש באזור גבי תחתון. תנועת הצלעות תקינה וסימטרית. אין הגבלה בתנועת ע"ש מותני...".

בסיכום חוות הדעת קבע המומחה הדברים כדלקמן:

"בתאונה הראשונה נפגע באזור קרסול שמאל. נגרם שבר פתוח מרוסק בקצה המרוחק של הטיביה השמאלית עם ערוב בפלפונד (המשטח הפירקי) בקרסול. במהלך הטיפול קובע השבר במקבע חיצוני על מנת לאפשר טיפול ברקמה רכה. המהלך הסתבך בזיהום שדרש אישפוז נוסף.

השבר לא התחבר והיה צורך בטיפול נוסף, שבוצע ב-10/9/00 וכלל החדרת מסמר תוך לישדי דרך עצם העקב, והטלוס לתוך הטיביה. טיפול זה ביטל את המפרק הסובטלרי ומפרק הקרסול.

השבר נמצא מחובר רק בחודש נובמבר 2000, ולכן עד אז לא היה כשיר לעבוד ונכותו היתה 100%.

בגלל הקיבוע בהטיה קלה של כף הרגל כלפי מטה ופנימה. מצב המקשה הליכה ללא הנעלה מתקנת, ניתן להגדיר את המצב כקשיון לא נוח לפי סעיף 48 (3) ג', המקנה נכות בשיעור 30%. בגין מצב זה יזדקק להנעלה מתקנת בעתיד.

בגין הצלקות, כולל צלקת רגישה בעקב, אני קובע נכות נוספת בשעור 10%, בהתאם לסעיף 75 (1) ב'.

אין משמעות קלינית לאי החיבור של השבר הניתוחי בפיבולה. יתכן שבעתיד יעבור ניתוח נוסף להוצאת המסמר התוך לישדי ולתיקון מעמד הפרק.

בתאונה השניה, ב-24/6/00 נפגע הדרה ראמי בגבו. בגין השברים הדחוסים בצורה קלה בגופי חוליות T11 ו- T12 , ללא הגבלה בתנועה או הפרעה נוירולוגית, אני קובע נכות צמיתה נוספת בשיעור 5% עבור כל חוליה (סה"כ שתי חוליות), בהתאמה לסעיף 37 (8)א' של תקנות המל"ל".

כעולה איפוא מחוות הדעת, סך שיעורה של הנכות הרפואית המשוקללת הוא 42.75%. כן נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה שממועד  התאונה הראשונה ועד לחודש נובמבר 2000.

3.         לאחר שבמהלך חקירתו של המומחה הוא נשאל לענין השלכות ניתוח שעבר התובע ביום 14.2.06 להסרת המתכת המקבעת ברגלו, נעתרה בקשת התובע, והוא נבדק שוב על-ידי המומחה, שהגיש את חוות דעתו המשלימה ביום 26.9.06. חוות הדעת המשלימה אינה שונה במהותה מקודמתה, אף כי בגין קיצור הגפה הוספו לו 5% נכות. עוד נקבע, נוכח תלונות התובע, כי הניתוח גרם להפרעה בשלוש מאצבעות כף הרגל השמאלית.

משכך שיעור הנכות המשוקללת עומד על 45.25%.