פסק-דין בתיק א 30480/04

סע גל חברה להשכרת רכב בע"מ (להלן - התובעת) הגישה כתבי תביעה נגד 24 נתבעים (להלן - הנתבעים או העובדים), עובדי חברת גירית הנדסת תקשורת בע"מ (להלן - חב' גירית או המעסיקה), כאשר עילת התביעה זהה נגד כל אחד מהנתבעים והיא, לביצוע התחייבות על פי הסכם שכירות רכבים (להלן - הסכם השכירות), שנכרת בין התובעת לבין חב' גירית לפיו, תמשיך התובעת לספק לחב' גירית ולעובדיה רכבים לאחר שתמה עסקת הליסינג. על הסכמי השכירות בין התובעת לחב' גירית נתבקשו העובדים לחתום כדי להמשיך להחזיק ברכב שהועמד לרשותו של כל אחד מהם. לחב' גירית מונה כונס נכסים ועסקי החברה נמכרו לצד ג' בלא שנפרעו התחייבויותיה כלפי התובעת. העובדים נתבעו על פירעון דמי שכירות הרכבים, על סמך חתימתם על הסכם השכירות.

התובעת טוענת, כי במהלך השנים 2002 - 2004 שכרו הנתבעים מהתובעת רכבים על פי הסכם השכרה בו התחייב כל נתבע לביצוע כל תשלום וקיום כל התחייבות מתוקף ההסכם באופן אישי. "הלקוח" על פי ההסכם, היא חב' גירית ו"הנהג" - כעובד של חברת גירית, על פרטיו האישיים, הוגדר יחד עם חברת גירית כ"לקוח", שניהם השוכרים ושניהם, יחד ולחוד, מחויבים על פי ההסכם.

הנתבעים חתמו במהלך שנות השכירות על חוזים רבים בהם התחייבו, יחד ולחוד, עם מעסיקתם לשלם כל תשלום ולקיים כל התחייבות שתקום מתוקף חתימתם על ההסכם. כתב התביעה מתייחס לחודשים האחרונים לחייה של חב' גירית, שאינה נתבעת לצד העובדים.

טענות הנתבעים, כל אחד בנפרד, מתרכזות בכך, שאין לתובעת עילת תביעה נגדם. הנתבעים, כעובדי חב' גירית קיבלו את הרכבים לתקופת ליסינג של שלוש שנים. משתמה תקופה זו, סוכם בין התובעת לחב' גירית, כי הרכבים יושכרו לה בתנאי שכירות ולא בתנאי ליסינג. הנתבעים לא שותפו בקביעת התשלום ואמצעי התשלום והם נקבעו בין התובעת לחב' גירית בלבד. כך גם בקביעת סוג הרכב ותקופת השכירות לא עורבו הנתבעים. הנתבעים העידו, כי בעת חתימתם הובהר להם על ידי נציג מטעם התובעת, שמדובר בחתימה המאשרת את קבלת הרכב ועל מצב הרכב ובשום אופן לא נאמר להם, שבחתימתם נוצרים אי אלו יחסים משפטיים מחייבים בינם לבין התובעת כך גם לא נתבקשו למסור אי אלו עירבונות כנהוג לגבי שוכר רכב המתחייב כלפי משכיר הרכב והתובעת מעולם לא עדכנה אותם בתשלומי חב' גירית, אם שולמו ומתי וכן, לא פנו אליהם בכל עניין הקשור לרכבים והשכרתם.

התובעת לא החתימה את הנתבעים על הסכם השכירות, אלא כדי לענות על דרישות תקנות התעבורה המחייבות רישום הנהג ברכב. אילולא אותן תקנות, לא היו מחתימים את העובדים על הסכם השכירות עם פרטיהם האישיים ולא היה בדעת התובעת לנסות לכבול אותם עימה בהסכם השכירות באופן אישי. גם צפיות האדם הסביר אינה מעלה את אחריות הנתבעים לחוזה האחיד עליו נתבקשו לחתום ואותיותיו בגודל גופן 1.5 מ"מ בלבד שאינו ניתן לקריאה.

לא נכרת כל הסכם המחייב את הנתבעים בהסכם שבין חב' גירית - מעסיקתם, שהעמידה לרשות הנתבעים כעובדיה רכב למטרות עבודה, לבין התובעת, חב' הליסינג וההשכרה, ואין לחייבם בחובות ובאי עמידת חב' גירית בקיום התחייבויותיה מהסכם זה.

מטעם התובעת העיד המנכ"ל מר מאיר שקולניק, (להלן - מר שקולניק). הנתבעים העידו בעצמם.

דיון

אין חולק, כי בין התובעת לחב' גירית נכרת הסכם ליסינג ל- 36 חודשים ולאחריו הסכמי שכירות על אותם רכבים לשירות עובדי חב' גירית. על הסכם זה חתומים העובדים כנהגים. משך תקופת הסכם הליסינג עמדה חב' גירית בהתחייבויותיה וחדלה בתקופה בה היו הסכמי השכירות בתוקף, כשנקלעה לקשיים כלכליים ואף מונה לה כונס נכסים. אין גם חולק, כי הנתבעים לא היו מעורבים בפרטי ההתקשרות בין התובעת לחב' גירית והתחייבותם באה לידי ביטוי לראשונה בתביעה זו כאשר קודם לכן לא נדרשו מעולם  לכל טענה בקשר להסכם.

התובעת טוענת, כי משחתמו העובדים כאנשים בגירים, דוברי עברית, בחלקם במשרות בכירות, שוב ושוב, על הסכמי השכירות שהם הסכמים מלאים, ברורים ומפורטים, אין להם מקום לטעון להיעדר גמירות דעת ועליהם לשאת בכך, שלא טרחו לקרוא את תוכן המסמך עליו חתמו, זאת על פי עדותם. מלבד חתימתם על הסכם השכירות חתמו הנתבעים על טופס נפרד לאישור קבלת הרכב על ידם וסימון פגיעות ברכב, אם ישנן. הנתבעים חתמו על סעיפי הסכם השכירות לפיהם, הם מתחייבים עם חב' גירית, יחד ולחוד, בתשלום וקיום כל התחייבות, דבר המעיד על מודעותם לתוכן הסכם השכירות וגמירות דעתם לאחריות הנובעת ממנו.

בעיקרן מבוססות טענות הנתבעים על עדויותיהם, בזה אחר זה, כי חתמו על הסכם השכירות מתוך הבנה בסיסית את הצורך בחתימה על אישור קבלת הרכב ואישור לגבי מצב הרכב. הנתבעים לא הבינו בשום שלב, כי בחתימתם הם נוטלים על שכמם התקשרות ביחסים משפטיים עם התובעת, כאשר המעסיקה היא שיזמה את ההתקשרות, היא שקבעה את פרטי ההתקשרות כדי להעמיד רכב לשירות העובדים והיא ששילמה את התשלומים החודשיים משך כל תקופת השכירות עד למועד בו הפכה לחדלת פירעון. בכל תנאי ההתקשרות לא שותפו הנתבעים אלא כדי לקבל את הרכב לרשותם וניסיון התובעת להיפרע מהנתבעים על סמך חתימתם על הסכם שלא ידעו את תוכנו ומשמעויותיו, לוקה בחוסר תום לב קיצוני.

עדויות הנתבעים שהבחינו, כי בהסכם השכירות נרשמה חב' גירית כ"לקוח" וכל אחד מהם כ"נהג" ומכך הסיקו, שהם חותמים על אישור קבלת הרכב ותקינותו ותו לא, חוזרות על עצמן בעניין זה ולהלן יובאו מספר ציטוטים והדברים נאמרו על ידי רובם ככולם של הנתבעים:

"כאן לא נדרשתי אלא רק בחתימה שמאשרת את קבלת הרכב" (עדותו של נתבע 8, מר יורם אבטבי, עמ' 36 לפרוטוקול).

"בחתימתי אישרתי שלקחתי רכב מסוים כדי שיהיה קשר בין הרכב לאדם שלקח אותו, כך ראיתי זאת..." (עדותו של נתבע 15, מר אלביק מאיר, עמ' 40 לפרוטוקול).

"אמרו לי לחתום, זה האוטו, לבדוק שהרכב בסדר וחתמתי" (עדותו של נתבע 5, מר אפי גדי, עמ' 41 לפרוטוקול).

"באתי לקחת את הרכב, אמרו לי תחתום פה לך וסע" (עדותו של נתבע 3, מר שלומי צדקיה, עמ' 42 לפרוטוקול).

"אמרו לי לחתום על קבלת הרכב. לא קראתי...החתימה שלי רק פה, חתמתי על קבלת הרכב" (עדותו של נתבע 7, מר דרור גבאי, עמ' 43 לפרוטוקול)

"כשאני הסתכלתי ועיינתי בחוזה ראיתי שרשום גירית ואני הנהג ורשום סכום של 500$ אם אני לא טועה, השתתפות עצמית במקרה של תאונה... הנציגים של סע גל אמרו לי שזה הרכב שלי, כדי לשחרר אותו, לך תחתום... קראתי רק את הפרטים שם הלקוח גירית אני הנהג..." (עדותו של נתבע 21,  מר עובדיה זכריה, עמ' 53 לפרוטוקול).