פסק-דין בתיק א 30415/01

1.         העובדות והמחלוקת

            התובע, מר אפרים ויסמן,  יליד  1964 (להלן: "התובע") נהג באופנועו, מספר רישוי

2316001, אשר היה מבוטח על ידי הנתבעות ביום 31.3.1999 ובמהלך נסיעתו נפגע בתאונת דרכים (להלן: "התאונה").

בישיבת יום 13.2.2007 הודו הנתבעות בחבותן לפצות את התובע על נזקי הגוף, אשר נגרמו לו בגין התאונה, ולפיכך נותרה במחלוקת אך שאלת   גובה נזקי הגוף.

הצדדים הסכימו, כי יוגשו  בשאלה זו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין של פשרה על פי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 וכך עשו הצדדים וכעת לי המלאכה לסיים.

2.         מהות הפגיעה

במהלך התאונה הועף התובע מאופנועו ונחת על הכביש, כשהוא סובל מחבלת ראש, וככל הנראה איבד את הכרתו למשך מספר שניות.

תחילה מונה הנוירולוג פרופ' גולדהמר כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, לשם הערכת נכותו של התובע בגין התאונה וזה האחרון קבע,  כי לא נותרה לתובע נכות בגין התאונה.  ברם, נוכח מצבו של פרופ' גולדהמר, ומשנבצר מהתובע לחקרו על חוות דעתו, מונה כמומחה חלופי הנוירולוג פרופ' דוד ירניצקי.

בחוות הדעת מיום 25.10.05, קבע פרופ' ירניצקי, כי בתעודת חדר המיון צוין שפגיעתו של התובע הייתה בחזה וברגל שמאל בלבד, וכי סמוך לאחר התאונה התלונן התובע על כאבים בחזה ובברך, אך בהמשך החל להתלונן גם על כאבי ראש.

שלושה חודשים לאחר התאונה בוצע לתובע סי.טי. מוח ונמצאה ציסטה ארכנואידלית גדולה, אשר נוקזה כירורגית בעזרת שנט.

פרופ' ירניצקי קבע, כי סביר להניח שאותה ציסטה הייתה קיימת במצב שקט אצל התובע עובר לתאונה, ואילו בעקבות חבלתו בתאונה, גרמה הציסטה ללחץ מוגבר בגולגולת עם כאבי ראש, עד שהתעורר הצורך באותה התערבות כירורגית.

לפיכך, קבע פרופ' ירניצקי כי יש לקשור בין כאבי הראש, עליהם התלונן התובע  הגם שעצימותם נמוכה ואת הצורך בהכנסת אותו נקז, לבין התאונה הנדונה.

את נכותו הנירולוגית  של התובע העריך המומחה בשיעור 5% וכן קבע, כי אין לקבוע נכות בגינו של הנקז, "אולם עלולה לחול נכות בעתיד, במידה ויחולו סיבוכים שלו".

כן קבע המומחה נכות זמנית  בשיעור 100% למשך  חודש  מיום  הניתוח  להכנסת   הנקז (11.8.1999).

בחוות דעתו התייחס המומחה לכך שהתובע סובל ממחלת קרוהן וכי הוא מקבל בגינה טיפולים רפואיים באופן שוטף, כולל סטרואידים וכן כי פיתח אוסטאופורוזיס.

כן ציין המומחה, שהתובע דיווח על תאונה קודמת, במהלכה סבל משבר של פיקה שמאל, וזאת בשנת 1995, ועל כך שבתיעוד הרפואי נמצא צילום חזה משנת  1996, המצביע על קיומם של שברים בצלעות  5,6 משמאל.

עוד יצוין, כי הבדיקה הנוירולוגית שנערכה לתובע, הייתה תקינה ומלאה, כעולה מפרק הבדיקה בחוות הדעת.

הנתבעות הפנו למומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו הבהיר המומחה, כי הציסטה יכולה הייתה להתחיל לגדול ללא כל ביטוי קליני עד גבול מסוים, ואישר, כי סביר שהתלונות הראשונות על כאבי ראש הופיעו למעלה מחודשיים לאחר התאונה וככל הנראה כביטוי של לחץ מוגבר בגולגולת. 

המומחה הבהיר עוד, כי אין וודאות בקשירת הקשר בין כאבי הראש לבין החבלה בתאונה, אך במקרה הנדון מדובר בסבירות גבוהה ואפילו נפילה ללא חבלה ישירה בראש יכולה לגרום לגדילת הציסטה, ולכן יש לייחס את השינוי במצב הציסטה לפגיעתו של התובע בתאונה.