פסק-דין בתיק א 30368/06

העובדות

1.         הנתבעים שהינם קרובי משפחה ירשו זכויות חכירה במקרקעין הידועים בתור חלק מחלקה 189 בגוש 6124 ברח' קפלן 19 בני ברק, עליהם עמד בית ישן בן שני חדרים (להלן:"הבית").

            בין הצדדים, באמצעות עורכי דינם, התנהל מו"מ למכירת הבית והזכויות מהנתבעים לתובע וסופו של המו"מ בחוזה מיום 27.6.05 (להלן:"החוזה").

            עפ"י תנאי החוזה שילם התובע את מלוא התמורה וביום 1.8.05 או במועד סמוך קיבל את החזקה בבית.

            כפי שהוסכם בחוזה שולמה התמורה, בנאמנות, לעו"ד אייל גזית שייצג את נתבעים  4-2 לצורך תשלום מיסים והוצאות החלים על הנתבעים, ואת יתרת התמורה למסור לנתבעים לאחר רישום הזכויות בבית ע"ש התובע בלשכת רישום המקרקעין.

            הזכויות בבית הועברו ע"ש התובע במינהל מקרקעי ישראל ביום 25.4.06 ובלשכת רישום המקרקעין ביום  18.5.06.

2.         בחוזה הוסכם כי עם ביצוע התשלום הראשון (במעמד חתימת החוזה) ימסרו הנתבעים לב"כ התובע (עו"ד יניב ריחני) ייפוי כוח תכנוני כדי שיוכל להגיש כל בקשה לצורך הוצאת היתר בניה.

            ב"כ התובע עשה שימוש בייפוי הכוח התכנוני והגיש לעיריית  בני ברק בקשה להיתר בניה שאושרה בתנאים בישיבת ועדת המשנה מיום 10.10.05.

            התובע ביקש להקים על המקרקעין בית חדש במקום הבית הישן שהיה קיים בעת חתימת החוזה.

            התובע פנה למינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") לקבלת היתר בניה והמינהל התנה מתן ההיתר בתשלום "דמי היתר" בסך של  308,989.53 ש"ח.

            התובע שילם את סכום דמי ההיתר ותובע השבתו מהנתבעים.

            הצדדים מסכימים כי דמי ההיתר הנתבעים בתיק זה הוטלו בעקבות בקשה להיתר בניה שהגיש התובע (ראה עמ'  7 לפרוטוקול מיום 15.2.07 ומכתבו של התובע לעו"ד ריחני מיום 21.1.07).

הסדר דיוני והמחלוקת בתיק

3.         עפ"י כתב התביעה טען התובע כי הנתבעים הפרו את החוזה במספר עניינים, בנוסף לאי תשלום דמי ההיתר, ובגין ההפרות תבע, בנוסף לסכום של דמי ההיתר, גם את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה.

            בתיק מס' 20276/07 תבעו הנתבעים את התובע לתשלום סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה בטענה כי התובע הפר את החוזה, בכך שלא פעל להעברת הזכויות בבית על שמו בניגוד למה שנקבע בחוזה.

            בתאריך 7.5.07 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני לפיו הם מוותרים הדדי על התביעה שהגיש כל אחד ממרשיהם לתשלום סכום הפיצוי המוסכם, באופן שתביעות הפיצוי המוסכם יידחו וכן יידחו עילות התביעה של התובע בתיק זה בקשר להפרות נוספות שנטענו על ידו בכתב התביעה.

4.         ב"כ הצדדים הסכימו כי המחלוקת היחידה הטעונה הכרעה מתמקדת בשאלה על מי מהצדדים חלה החובה לשלם את דמי ההיתר למנהל.

            להסדר הדיוני ניתן תוקף של החלטה וב"כ הצדדים חזרו ואישררו את ההסכם בתחילת הדיון מיום 24.5.07.

            להשלמת פרק זה אציין כי בדיון מיום 3.12.06 חזרו בו ב"כ הנתבעים מטענת הקיזוז בדבר החזר עמלות, טענה שנטענה במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן.

            בדיון מיום 15.2.07 הבהיר כל צד את עמדתו בשאלה שבמחלוקת במילים פשוטות וברורות. (ראה פרוטוקול).

            ב"כ התובע טען כי לשיטתו התחייבו הנתבעים בחוזה לשאת בדמי ההיתר גם אם היה התובע מגיש את הבקשה להיתר ובעקבותיה היו מוטלים דמי היתר, במועד כלשהו בעתיד, דהיינו התחייבות מוחלטת של הנתבעים לשלם את דמי ההיתר גם אם הבקשה להיתר הייתה מוגשת לא בסמוך לחתימת החוזה ולא בעתיד בכל זמן שהוא.