פסק-דין בתיק א 30318/06

1.    תחילתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ביוני 2005 בגין 5 שיקים בסכום של 10,000 ש"ח כ"א. השיקים משוכים על ידי הנתבע לפקודת דבוש מאיר, כשמועד פירעונו של כל שיק חל ב-15 לכל חודש החל בחודש יוני 2004 וכלה בחודש אוקטובר אותה שנה (להלן: " השיקים").

השיקים לחודשים יוני ויולי הוצגו לפירעון ב-1.8.2005, יתר השיקים הוצגו לפירעון - כל שיק לאחר ה-15 לחודש שבו חל מועד פירעונו, וכולם חוללו באי פירעון בשל הוראת ביטול. 

התובעת טוענת לאחיזה כשורה בשיקים הללו. מאיר דבוש (להלן: " דבוש"), הוא בן זוגה לחיים של התובעת ואת השיקים קיבלה ממנו אך היא, לדבריה, הלוותה לדבוש כ-200,000 ש"ח לצורכי עסקיו, והשיקים נמסרו לה כתשלום על חשבון החוב.

דבוש עצמו קיבל את השיקים מהנתבע עבור ציוד שהאחרון רכש ממנו לצורכי עסק של בשר אותו עמד להקים. דבוש שלפי דבריו היה מאז ומעולם בעסקי המזון וניהל סופרמרקטים במקומות שונים, רכש את הציוד שמכר לנתבע כשנה קודם לכן עבור העסק שלו - סופרמרקט בחולון, אבל כשהתברר לו שיהיה עליו לרצות מספר חודשי מאסר בכלא, הוא החל להתארגן לסגירת העסק, ובמסגרת זו מכר לנתבע את הציוד שרכש קודם לכן עבור עסקו.

הנתבע טוען שהוא לא חב בפירעונם של השיקים: התמורה בגין השיקים נכשלה משום שהסחורה שהוא היה זכאי לקבל כנגד השיקים לא סופקה לו, והשיקים סוחרו לתובעת בניגוד להסכמות שבינו לבין הנתבע; התובעת אינה מתגברת על הכשלים שבעסקת היסוד לפי שהיא אינה "אוחז כשורה" בשיקים.

2.    שני הסכמים נעשו בין הנתבע לדבוש בקשר למכירת הציוד.

לפי ההסכם הראשון מה-15.3.2004, דבוש מוכר לנתבע שורה של פריטים: מקפיאים, ויטרינות קירור; מקרר מעדניה; מטחנות בשר; משור; קופה רושמת; בור שומן - הכל תמורת 100,000 ש"ח, כשתנאי התשלום הם: 30,000 ש"ח במזומן, ו-70,000 ש"ח ב-7 תשלומים של 10,000 ש"ח כ"א.

בהסכם השני מה-6.6.2004 מאשרים הצדדים שחלק מהציוד לא סופק: 2 ויטרינות; 2 מטחנות בשר ומשור, ודבוש מתחייב לספק את הציוד החסר עד ל-16.8.04. להתחייבות הזו נלווים התנאים הבאים:

"במידה ולא יסופקו עד לתאריך 16.8.04 כל הצקים הנותרים יבוטלו ויוחזרו וכל הציוד שברשימה הכללית יהיה שייכים לביטון שלמה. במידה וקיבלתי את כל הציוד החסר ישולמו כל הצ'קים בתאריכים הנקובים ולא תחול עליהם הוראת ביטול".

הסכום של 30,000 ש"ח במזומן, שולם עוד בחודש מרץ 2004, כנגד הציוד שסופק. אך שני השיקים הראשונים משבעת השיקים שדבוש קיבל לפי ההסכם הראשון, לא כובדו בשל הוראת ביטול, וסכומם שולם בשיק חלופי משוך על חברה בשם "ביטון שלמה בע"מ" אשר נפרע ביום בו נעשה ההסכם השני.

" הצקים הנותרים" שההסכם השני מתייחס אליהם, הם חמשת השיקים לחודשים יוני-אוקטובר 2004 שסכומם הכולל הוא 50,000 ש"ח. לפי ההסכם האמור כל חמשת השיקים עומדים כנגד הציוד החסר שטרם סופק, ואלה הם השיקים נשוא התביעה כאן.

3.    על השתלשלות הדברים בין ההסכם הראשון להסכם השני מספר הנתבע בתצהירו: מיד כשהתחוור לו שלא כל הציוד סופק, הוא פנה לדבוש בדרישה להשלים את הציוד החסר, והלה הציע לו לבטל את כל השיקים ולשלם עבור הציוד רק לאחר שיסופק הציוד החסר. מכיוון שכך הוא נתן הוראת ביטול ביחס לכל 7 השיקים.

ואולם, במחצית השנייה של חודש מרץ, משבושש הציוד החסר לבוא, הוא פנה לרכוש ציוד חלופי אצל אחרים והוא נאלץ לשלם תמורתו סכום של כ-74,000 ש"ח. הנתבע מסביר שחג הפסח עמד בפתח והוא לא יכול היה להמתין עד שהציוד החסר יסופק לו. עוד אומר הוא, שלקראת אמצע אפריל אמר לו דבוש שיש לו קושי לספק את הפריטים החסרים, ועל כן הוסכם ביניהם שהעסקה כולה תבוטל - הנתבע יחזיר את מה שסופק ודבוש יחזיר את הכספים שקיבל ואת השיקים. אבל בינתיים, עד שהנתבע ירכוש ציוד חלופי, הוא ישלם לדבוש דמי שכירות בסך של 5,000 ש"ח בגין הציוד שנמצא ברשותו, וכך היה.

בכל זאת, כפי שראינו, נעשה הסכם נוסף, שאינו מדבר על ביטול העסקה כולה, אלא מתייחס לאפשרות של ביטול חלקי בגין הציוד החסר - היה ולא יסופק עד ל-16.8.2004. אלא שהנתבע מסתבר, לא המתין עד לסוף "תקופת האורכה" וכבר ב-3.8.2004 שיגר בא כוחו (אז) לדבוש מכתב שנושאו: " הפרת הסכם עם ביטון שלמה "עוף המלכים", התראה לפני נקיטת הליכים, דרישה להשבת שיקים וכספים".

וכך בין היתר נכתב שם: "פניות מרשי אליך למען תדאג לספק הסחורה ואו להשיב השיקים אשר בוטלו בהסכמתך ובידיעתך לא נענו חרף התחייבותך לדאוג כי הסחורה תסופק ואו השיקים יוחזרו.

אשר על כן מרשי מתכבדים להודיעך כי עקב כשלון התמורה אשר ארע כבר זמן רב מסר מרשי הוראת ביטול בגין השיקים המצויים בידך וכן הורני לפעול כנגדך בהליכים משפטיים בגין הנזקים שנגרמו".

המכתב מסתיים בדרישה להשבת סכום של 10,000 ש"ח "בגין החזר דמי שכירות בגין הציוד והפרש מחירים בשל העובדה כי הציוד אינו ציוד חדש כפי שהובטח".

הנתבע אכן מימש את כוונתו, ובנובמבר 2004 הגיש נגד דבוש תביעה בסכום של 16,000 ש"ח לבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 012382/04). על פי הנטען שם, הוא שילם לדבוש עבור הציוד שסופק 60,000 ש"ח אך מה שסופק לו היה, בניגוד למובטח, ציוד ישן ששוויו לפי הערכה עומד על 40,000 ש"ח -50,000 ש"ח. עוד נטען שם שהנתבע שילם לדבוש דמי שכירות עבור הציוד בסכום של 5,000 ש"ח, אך עתה משהיה לבעלים של הציוד על פי ההסכם הנוסף שנכרת, הוא זכאי להחזר של הסכום הזה. דבוש לא התייצב לדיון, והנתבע זכה בפסק דין לטובתו. דבוש ביקש אומנם לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו (כתב התביעה, פסק הדין, והבקשה לביטולו מצורפים כנספחים לתצהירו), אך גורל הבקשה הזו אינו ידוע.

4.    ואם נחזור אל תובעת -  לכאורה, ככל אוחז בשטר עומדת לרשותה חזקת האחיזה כשורה, ועליה להוכיח שהיא נתנה בתום לב ערך בעד השיקים, רק אם הוכח שהשיקים סוחרו לה על ידי דבוש כשזכות קניינו בשיקים הייתה פגומה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות).