פסק-דין בתיק א 30293/06

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 12,533 ש"ח וכן תביעה שכנגד בסך 4,209 ש"ח אשר עוסקים בשמאות נכסים.

חברת אורסול סחר בע"מ (להלן: "התובעת" או "הנתבעת שכנגד") פנתה במהלך חודש מאי לשנת 2005 אל מר פכטהולד טוביה (להלן: "הנתבע" או "התובע שכנגד") עקב עבודתו כשמאי מקרקעין. התובעת נזקקה לביצוען של מספר שומות וביקשה הצעת מחיר עבור הערכתם של מספר נכסים שונים.

לטענתה של התובעת הוסכם כי בעבור ביצוע שמאות על ארבעה מבנים יהיה שכרו של הנתבע בסך 500 $ ארה"ב אולם באם יימסרו לידיו עוד ארבעה שומות יעמוד שכרו על 3,800 $ בלבד, קרי 475 $ לכל שומה.

המשיכה התובעת וטענה כי בתחילת ההתקשרות נמסר לידיו של הנתבע סך של 6,000 ש"ח על חשבון השומות ובהמשך אף מסרה שיקים נוספים אשר משתווים לסך שסוכם - 3,800 $ + מע"מ. עם זאת, לא נמסרו לידיה של התובעת מלוא השומות. הנתבע, מסיבות השמורות עמו סירב להעביר שומות על מספר נכסים למרות שהעיכוב שהגשתן גרם לנזקים לתובעת אשר הסתמכה עליהן בכדי לקבל אשראי מהבנקים.

לשיטתה של התובעת, הנתבע לא ביצע עבודתו בחריצות המבוקשת ומסר לידיה  3 שומות בלבד. משכך, ומכיוון שכבר לא היה כל צורך בשומות האחרות שכן התובעת העסיקה שמאי אחר, תובעת היא מהנתבע החזר  בסך השווה ל - 2,375 $ אשר לטענתה שולמו לו ללא קבלת כל תמורה.

מנגד הכחיש הנתבע את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתו, אין הוא חייב לתובעת דבר אלא להפך, התובעת היא זו שחייבת לו כספים  בגין השומות שביצע על פי בקשתה.

הנתבע הכיר בכך כי התובעת יצרה עמו קשר לעניין ביצוע השומות. עם זאת, החל מנקודה זו ואילך גרסתו שונה מגרסת התביעה. לשיטתו הסכים לבצע את השומות עבור שכר טרחה השווה ל - 500$ עבור כל שומה. מחיר זה הינו המחיר הנמוך ביותר שיכול היה לתת וזאת מכיוון שהתובעת ביקשה כי יבצע ארבע שומות ולא אחת. כמו כן, מעולם לא הסכים כי שכר השומות ירד באם ימסרו לידיו עוד ארבעה נכסים מעבר לארבעה שעליהם התבקשו השומות לראשונה.

לא זו אף זו, לאחר שקיבל את כל הפרטים על שמונת הנכסים אותם התבקש לשום, גילה הנתבע כי נכס אחד מורכב למעשה משני נכסים. משכך, לשיטתו של הנתבע היו 9 נכסים אותם היה עליו לשום ולא שמונה. כאשר עדכן הנתבע את נציג התובעת לעניין זה, קיבל לטענתו את הסכמתו של הנציג לעניין מספר הנכסים. משכך שכרו של הנתבע אמור היה לעמוד על 4,500$.

הנתבע ועובדיו החלו לשום את הנכסים כפי שהתבקשו. עם זאת, נקלעו  במספר קשיים. אחד מהם הינו המחסור במסמכים לעניין נכס המצוי בעיר אילת. אי קבלת המסמכים לעניין מצבו המשפטי של הנכס מנע את ביצוע השומה במלואה. האשמה לכך, מוטלת לדידו של הנתבע על התובעת אשר נמנעה מלספק את המסמכים  למרות דרישות חוזרות ונשנות של הנתבע.

טענה נוספת שהעלה הנתבע מתייחסת לאחד מן הנכסים אותם התבקש לשום - וילה בעיר הרצליה. לאחר שעובד מטעמו ביקר בנכס, יצרה התובעת קשר עם הנתבע באמצעות מנכ"לה מר איתן עמית (להלן: "איתן").

טען הנתבע כי איתן לחץ עליו לקבל את השומה על הוילה דרך הטלפון מבלי להמתין לקבלת הדו"ח במלואו. הנתבע, בתמימותו הסכים והודיע לאיתן על השומה למיטב ידיעתו המקצועית. תשובתו, ככל הנראה לא סיפקה את דעתו של איתן ומרגע זה ואילך התנכל אל הנתבע והחל ונמנע מלהעביר את שארית שכרו.

לא זו אף זו, הנתבע, לפנים משורת הדין ולפני שקיבל את מלוא שכרו העביר את חוות הדעת שביצע לידיה של התובעת. משכך, מי שהפרה את ההסכמה בין הצדדים היא התובעת ולא הנתבע.

במהלך תקופת התכתבות בין הצדדים התקבלו אצל הנתבע מספר תשלומים. עם זאת, לשיטתו של הנתבע נותרה יתרת חוב לחובתה של התובעת בסך 4,209 ש"ח. משכך, הגיש הנתבע, לאחר שהוגשה תביעה זו, את תביעתו הנגדית.

שני התביעות המונחות בפני עומדות בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 לעניין ניהולו של הדיון בפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות בהתאם להוראות התקנות.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים ושאר הראיות המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד במלואה והכל כפי שיפורט כדלקמן.

בתאריך ה - 30/04/07 התקיים בפני דיון ההוכחות בתיק בו העיד מר עמית וכן הנתבע בעצמו ועובדי משרדו.

עמית ציין בתצהיר עדותו הראשית כיצד הגיעו הצדדים להסכמה לעניין השכר שלא יעלה על 3,800 $ תוך הבאת ראייה לכך בצורת מכתב שהועבר לנתבע באמצעות פקס המאשר את השכר שהוסכם (נספח א' לתצהיר).

במכתב זה נכתב כדלקמן -

"סוכם 500$ לנכס 2000$ לעסקה הנ"ל + מע"מ. במידה ויהיו 8 נכסים סה"כ העסקה תהיה 3800$"