פסק-דין בתיק א 30284/03

זוהי תביעה לתשלום פיצויים לשיבוב בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 12.11.01 בין רכב  הנהוג בידי התובעת 2 ורכב נהוג  בידי ארצי סמדר.

לרכב התובעת  2 נגרמו נזקים. רכבה היה מבוטח אצל  הנתבעת 1. התובע 2  פנה אל מבטחתו, התובעת 1, בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח   בהתאם לפוליסה  לביטוח רכב מקיף  וקיבל את המגיע על פי הפוליסה.

התובעת  1 תובעת את אשר שילמה על פי הפוליסה.

התובע 2 תובע את החלק  בנזק שלא שולם במסגרת הפוליסה על ידי התובעת 1.

התובעים טוענים  כי האחראי  לתאונה  הינו הנתבע ובנקודה זו נטען בכתב התביעה כי:

"4.       בתאריך  12.11.01  נסע הרכב המבוטח בכביש, לפתע פגע בו הרכב הפוגע אשר יצא מחנייה  במקביל לכביש.  כתוצאה מכך נגרמו לרכב המבוטח נזקים".

לפיכך, טענת התובעים הינה כי רכב התובעים נסע בכביש  וכי רכבו של הנתבע חנה בצד  ימין  של הכביש  וכשהתקרב רכב התובעים והחל לחלוף משמאלו  יצא מתוך החנייה  ופגע ברכב התובעים.

הנתבע  הגיש  מסמך  אותו הגדיר במילים "בקשה לרשות להתגונן".  אני מוכן לקבל את המסמך ככתב הגנה,  ובו טוען :

"1.        הנתבע יטען כי בתאריך 12.11.01 נהג את רכבו ברחוב העצמאות בכיוון מזרח. נסע במהירות של 40-50 קמ"ש, לפתע הבחין במכונית שהתקרבה אליו במהירות ועקפה אותו וגרמה  לנזק במכוניתו - שפשוף לכל אורך דופן שמאלי של הרכב, למרות שהכביש הוא חד נתיבי".

קיצור טענתו של הנתבע היא שהוא  נהג את רכבו בנתיב היחיד  של הכביש בו נסע ולא חנה, ותוך כדי נסיעה  עקף אותו רכב התובע  2 במהירות ותוך כדי כך פגע  ברכבו.

יצוין, כי התאונה הובאה בפני בית המשפט לתביעות קטנות, במסגרת תביעה שהנתבע הגיש כנגד התובעת 2 הגברת סמדר ארצי אשר נהגה ברכב התובע 2. כב' השופט בשן ששמע את התיק נתן פס"ד לאחר שמיעת הגברת ארצי והנתבע, כשמסקנתו הינה:

"לאחר  שעיינתי בתמונות נזקי המכוניות ומקום האירוע  לא הצליח התובע  להרים את הנטל המוטל עליו ולשכנעני בצדקת גרסתו".

התובעים ביקשו תחילה להסתמך, תחילה על פסקו של כב' השופט בשן, ובישיבת יום 27.01.04, טען ב"כ התובעים כי פסה"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות הינו פס"ד חלוט, וכי יש לקבל את הממצאים שבו כמעשה בית דין ולקבוע לפיו כי האחריות  לתאונה אינה נופלת  על הנהגת מטעם התובעים אלא על הנתבע, שלא הוכיח את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות.

בנדון ניתנה החלטתי מיום 03.02.04, שתמציתה, שמאחר ובית המשפט לתביעות קטנות לא  קבע ממצא פוזיטיבי  מי אחראי לתאונה בין  אם באופן  מלא או בין אם באופן חלקי, הרי  שאין בו קביעה כי הנתבע  שהיה שם תובע, הוא האחראי לתאונה, ועל כן אינני יכול לקבל את פסה"ד כקובע אחריות לתאונה.

שמעתי את שני הנהגים. על פי עדות הנהגים, אין מחלוקת כי התאונה ארעה בכביש בו יש נתיב אחד פנוי לנסיעה כאשר בין נתיב הנסיעה לשפת המדרכה קיים  שטח בו חונות מכוניות בשיירה [ בין אם מדובר במפרץ חנייה או בין אם מדובר בחנייה בנתיב]. כי לפני מקום התאונה קיים עיקול בכביש ושדה הראייה מוגבל, וכי הנזק  ברכבם של התובעים  הינו בדופן ימין  וברכבו של הנתבע היכן שהוא בדופן שמאל.

אמרתי "היכן שהוא",  מכיוון שעל פי גרסתם של התובעים  על פי תיאור התאונה, הנזק ברכבו של הנתבע  אמור להיות  באזור הכנף הקדמית השמאלית והפינה השמאלית של הפגוש הקדמי, ואילו לגרסת הנתבע הנהגת מטעם התובעים  פגעה בדופן שמאל  לאורכה  ברכבו ואף הציג בפני תמונה המראה מעיכה  בכנף האחורית השמאלית.

יש בנקודה זו מחלוקת ועלי להכריע בה.

המחלוקת העיקרית הינה - האם  אכן הנתבע נסע לתומו בנתיב היחיד של הכביש  והנהגת של התובעים עקפה אותו ותוך  כדי כך פגעה בו או שהוא יצא מחנייה והוא פגע בה.

עלי לומר, תחילה,   כי התרשמתי לחיוב  מעדת התביעה יותר מאשר  מהנתבע.