פסק-דין בתיק א 30228/05

לפני תביעה על סך 34,482 ש"ח, שהוגשה ע"י חברת גיל טייכמן מערכות עיצוב תאורה בע"מ, נגד חברת דקור רהיט 2000 (1989) בע"מ, בגין תשלום תמורה מוסכמת עבור עבודות תאורה שביצעה התובעת עבור הנתבעת. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד חברת א. פלג מארגני תערוכות (1990) בע"מ ונגד אורנה פלג וזאת בטענה כי אלה הבטיחו לנתבעת כי עבודות התאורה נשוא התביעה ימומנו על ידן.

אין למעשה מחלוקת ממשית בין כל הצדדים בדבר הזכאות של התובעת לקבל את התמורה עבור העבודות (למעט טענות בשולי הדברים ובשפה רפה, שהועלו על ידי הנתבעת בדבר טיב העבודות). המחלוקת העיקרית, כפי שעוד יפורט בהמשך, עניינה היחסים שבין הנתבעת ולבין צדדי ג' ומה הוסכם ביניהם לגבי נושא התאורה, כאשר הנתבעת גם מתכחשת לחובתה לשלם את התמורה לתובעת וטוענת כי סוכם עמה שהתמורה תשולם על ידי צדדי ג'.

התביעה

התובעת הנה חברה פרטית שעוסקת במתן שירותי תאורה לאירועים, השכרה והפעלה של ציוד תאורה וכן מתן שירותים נלווים. ביום 28.11.01, התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות תאורה ("העבודות") בשטח התצוגה של הנתבעת בתערוכת "עיצוב 2000" ("התערוכה"). הנתבעת חתמה על הצעת מחיר והתחייבה לשלם לתובעת 6,800$ בתוספת מע"מ עבור העבודות.

הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לשלם לתובעת את תמורת ההסכם, בסך של 28,177 ש"ח בתוספת מע"מ, נכון ליום 23.12.01. ביום 24.6.02 פנתה התובעת אל הנתבעת במכתב דרישה באמצעות בא כוחה. במכתב התגובה מתאריך 3.7.02, טענה הנתבעת כי אין לה כל התחייבות לשלם את תמורת העבודות. לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את תמורת העבודות, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מגיעה, נכון למועד הגשת התביעה,  לסך של 34,482 ש"ח.

ההגנה והודעת צד ג'

הנתבעת טוענת כי ביום 11.9.01, התקשרה הנתבעת עם צד' ג' (חברת א. פלג מארגני תערוכות (1990) בע"מ, לצורך הצבת ביתן תצוגה בתערוכה, אשר עתידה הייתה להתקיים בין התאריכים 11.12.01 ועד 22.12.01. בגין האמור ועל פי הסכם ההתקשרות שבין הצדדים, התחייבה הנתבעת לשלם לצד ג', סך של 70,745 ש"ח (מע"מ כלול).

במסגרת ההסכם, הותנה במפורש, כי המחיר הנ"ל כולל תאורה מיוחדת לביתן אשר תסופק על ידי התובעת. הנתבעת, שלא הכירה את התובעת, נחה דעתה מהמצג המשותף שניתן על ידי צד ג' והתובעת, כי אלה שיתפו פעולה ביחס לביצוע התאורה בביתן וראתה בהם כגוף אחד.

בנסיבות אלה, לא ראתה הנתבעת כל מניעה מלחתום על הצעת המחיר, שכן גם לפי דברי נציג התובעת, האמור היה בבחינת אקט פורמאלי בלבד, שנועד להתאמת צרכי התאורה בביתן. על רקע האמור לעיל, הנתבעת הופתעה לקבל דרישת תשלום מאת התובעת ובהתאם לכך דחתה את פנייתה במכתב בא כוחה מיום 3.7.02.

מיד עם קבלת התביעה, שהוגשה כעבור שנים מספר, פנתה הנתבעת לנציגת צד ג', הגב' פלג, לצורך הסדרת העניין על ידי צד ג'.  הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת לא הציבה את מלוא מרכיבי התאורה ובאיכות הנדרשת, דבר שפגם באופן הצגת מוצריה של הנתבעת ובתכלית התצוגה, שמטרתה "לצוד" את עיני הלקוח. מצב דברים זה, גרם להפסדי הכנסה לא מבוטלים אשר בוא העת יוערכו וישמשו כבסיס לטענת קיזוז.

על רקע האמור לעיל, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה ובכל הנוגע להודעת צד ג', לחיוב צדדי ג' לשפות אותה בגין כל סכום שיפסק כנגדה בתביעה העיקרית, ככל שיפסק. בכל הנוגע לצד ג' 2, הגב' פלג,  טוענת הנתבעת כי יש לחייבה מכוח אחריות ישירה (חוזית ונזיקית) וכן כאורגן המנהל את צד ג' 1 ו/או כבעליו - מכוח ההלכות בדבר הרמת מסך. הנתבעת פעלה מול הגב' פלג וסמכה על מצגיה ועל כן נוכח התנערותה מאותם מצגים, יש לקבוע כי פעלה במרמה כלפי הנתבעת וכן משום גרם הפרת חוזה.

כתב ההגנה להודעת צד ג'

צדדי ג' טוענים כי ההתקשרות עם הנתבעת הייתה לשכירת שטח בלבד ולא להצבת ביתן תצוגה. הצבת הביתן וכל הכרוך בכך, אינם מעניינם של צדדי ג', שכן כל מציג עושה על חשבונו בשטח כמיטב הבנתו על פי התקציב שלו. הנתבעת לא הזמינה מערכת תאורה, אלא כאמור, שטח בלבד. כל שהובטח לנתבעת היה תאורת "ספוט" מיוחדת מעל המטבח, שהיא אמורה הייתה לבנות בביתן שתקים בעצמה ועל חשבונה. מנהל הנתבעת, שקיבל את טופס ההתקשרות, הוסיף על דעתו ושלא בתם לב את המילים "כולל תאורה של הביתן". לנתבעת נמסר כי התוספת לא מקובלת ואינה מאושרת ועל כן גם לא חתמה על הטופס המתוקן. חרף העובדה שהתיקון לא התקבל כאמור, העבירה הנתבעת המחאות לתשלום בגין ההסכם, תוך שהיא מזמינה על חשבונה שירותים מקבלנים שונים לבניית הביתן. לטענת צדדי ג', אין זה מן הנמנע כי הנתבעת, שבחרה להזמין מהתובעת מערכת תאורה משוכללת ויקרה, הכוללת קונסטרוקציית תלייה מיוחדת, לא נזקקה  עוד לספוט המיוחד שהובטח לה כהטבה. לפיכך, עותרים צדדי ג' לדחיית ההודעה ולרבות דחייתה כנגד  הגב' פלג בהעדר יריבות.

דיון

למען הנוחות, התובעת תיקרא להלן "טייכמן", הנתבעת "דקור" וצד ג' 1 "פלג".

אין מחלוקת כי דקור חתמה על הצעת המחיר מיום 23.11.01, ששלחה לה טייכמן. על פי הצעת המחיר, אישרה דקור בחתימת מנהלה, מר אלקובי ובצירוף חותמת דקור, כי עבור התאורה הדקורטיבית הדינאמית המפורטת בהצעה, ישולם 6,500$ + מע"מ.

דקור טוענת כי החתימה על הזמנת העבודה היוותה אקט פורמאלי בלבד, וזאת נוכח ההסדר שהושג עוד קודם לכן, מול פלג, שלפיו "המחיר כולל תאורה מיוחדת של גיל טייכמן". כמו כן, בכתב ההגנה של דקור, נטען במפורש כי נציג טייכמן אישר למר אלקובי כי מדובר באקט פורמאלי. טענה זו מופיעה גם בתצהירו של מר אלקובי.

עיינתי ושבתי ועיינתי בחומר הראיות שלפני והגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את גרסת הנתבעת, וזאת נוכח המשקל המצטבר של הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית, לא מצאתי כל התייחסות ממשית של מר טייכמן בתצהירו לטענת הנתבעת שלפיה, ככל שעסקינן בהתחייבות הכספית, החתימה על הצעת המחיר הייתה בבחינת אקט פורמאלי בלבד. לא מצאתי בפרט, כל הכחשה חד משמעית או אחרת של מר טייכמן, ביחס לטענה זו. בנסיבות העניין, מצופה היה כי תינתן התייחסות לטענה כאמור, שהנה בלב המחלוקת שבין התובעת ולבין הנתבעת.