פסק-דין בתיק א 3012/05

1.         התובע עותר בתביעתו שיינתן צו מניעה קבוע להימנע משימוש במבנה, אשר נמצא בסמוך לביתו ומשמש את תנועת הנוער " בני עקיבא".

הרקע להגשת התביעה

2.         במהלך שנת 1969 נחתם הסכם פיתוח בין התובע לבין מנהל מקרקעי ישראל, למטרת הקמת בית מגורים לתובע ברח' צה"ל מס' 2 בעיר אופקים בגוש 39555 חלקה מס' 5 במגרש מס' 2 (להלן: " הבית" או " בית המגורים"). התובע קיבל היתר להקמת בית מגורים בשטח של כ- 120 מ"ר ואף חתם על חוזה חכירה לתקופה של 49 שנים, עד לשנת 2018. הבית בנוי בפועל בשטח של כ- 180 מ"ר [מתוכם כ- 60 מ"ר ללא היתר בניה], על שטח אדמה בגודל של כ- 450 מ"ר [מחוות הדעת של השמאי זוהר עולה שקיימת מחלוקת לגבי גודל הקרקע].

3.         הבית ממוקם במתחם שעפ"י התב"ע המפורטת לאופקים היו אמורים להיבנות בו מס' בתים צמודי קרקע ואולם בפועל נבנו רק שני בתים צמודי קרקע בלבד, הבית הנ"ל של התובע ובית נוסף שבעבר היה בבעלות ראש עירית אופקים לשעבר, מר משה מייבסקי.

במשך השנים הוסב ביתו של מר מייבסקי למבנה ציבור המשמש כסניף של תנועת הנוער בני עקיבא באופקים (להלן: " מבנה תנועת הנוער") וכן נבנו מסביב לביתו של התובע מבני ציבור נוספים, בין היתר, שני בתי כנסת, מבנה המועצה הדתית ואולם ספורט.

4.         האירועים המרכזיים שהובילו למחלוקות שבין הצדדים הייתה תוכנית בנייה חדשה שיזמה הנתבעת במהלך שנת 2002 לאיחוד וחלוקת מגרשים בהסכמת בעלים - אשר ייעדה את מרבית האזור לשטחי ציבור. במסגרת תוכנית זו ביקשה הנתבעת לשנות את ייעודם של מבני הציבור באיזור וכן להרחיב את שטח מבנה תנועת הנוער, שהיה מצוי בסמיכות לביתו של התובע.

5.         התוכנית לא יצאה אל הפועל מאחר והתובע התנגד לביצועה [מדו"ח השמאי נלמד, כי בשל סירובו של התובע לתוכנית, הוחל בתהליך לביצוע תב"ע לאיחוד וחלוקה שלא בהסכמת בעלים, אשר עדיין לא הופקדה].

6.         למרות העדר תוכנית בת תוקף, החלה הנתבעת לבצע במקום עבודות שונות במסגרתן, בין היתר, שיפצה הנתבעת והרחיבה את מבנה תנועת הנוער וכן הקימה חומה בין המגרש המשמש את תנועת הנוער, לבין מגרש ביתו של התובע.

הנתבעת ביצעה את העבודות הנ"ל ללא קבלת היתר בניה כדין.

טענות התובע :

7.         במסגרת כתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט בחודש יולי 2005, עתר התובע שיינתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעת המורה לה:

א.         להימנע מלבצע עבודות נוספות במבנה תנועת הנוער ובאזורים הסמוכים אליו.

ב.         להימנע מלהשתמש במבנה תנועת הנוער המורחב.

8.         יצויין כי חרף העובדה שהבנייה נעשתה ע"י הנתבעת ללא קבלת היתר בניה, נמנע התובע מלנקוט בהליך מתאים להפסקת הבנייה במהלך התהוותה, כדוגמת הליך של צו מניעה זמני ובמהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 4.6.2006 הבהיר ב"כ התובע, כי הבניה הסתיימה ובשל כך: " הסעד שנותר הוא הפסקת השימוש" בלבד.

            בעניין זה יצויין גם כי למרות שיוזמות השינויים מטעם הנתבעת החלו כאמור, עוד בשנת 2002, התובע פנה לבית המשפט לקבלת סעד רק באמצע שנת 2005.

9.         התובע טוען בתביעתו, בין היתר, כי:

א.         בשל מצב דברים זה, נגרמו לו נזקים רבים, ביניהם התגברות המטרדים בשל הרחבת מבנה תנועת הנוער, למשל בלילות שישי, ערבי חג, ואף בערב יום הכיפורים, היו חניכי הסניף עד לשעות הבוקר המוקדמות, והפריעו את מנוחתו. נטען, כי מטרדים אלו, בעיקר רעש שהקימו בני הנוער הרבים שפקדו את המקום בשעות המנוחה ובשעות הלילה המאוחרות, היו כה בלתי נסבלים עד שנאלץ לערב את משטרת ישראל שתביא להפסקתם.

ב.         לפני ביצוע השינויים היה קיים שביל ברוחב של כ - 9 מטרים, ששימש אותו משך למעלה משלושים שנה, כשביל מעבר וכניסה לביתו ולחניית רכבו. נטען, כי השביל חצץ בין ביתו של התובע לבין מבנה תנועת הנוער, ובכך הפחית במעט את המטרד.

נטען, כי התובע "רכש" זיקת הנאה בשביל ו/או זכות אחרת שיש לו בשביל הכניסה.