פסק-דין בתיק א 29929/97

הרקע

1.         עניינה של תביעה זו הוא דרישה לתשלום כמיליון ש"ח, אשר לפי הנטען  חייבת הנתבעת 1 לתובעת. כמו כן נטען כי יש להטיל על הנתבעים 2, 3 אחראיות  אישית לחוב הנ"ל, ולהרים את מסך ההתאגדות, היות שהחוב לא שולם עקב קריסת החברה, הנתבעת 1.

2.         התובעת היא חברה העוסקת באספקת מוצרי קרטון.

הנתבעת 1 [להלן: " אלמרק" או "החברה"] עסקה בשיווק מוצרי קרטון, מוצרים אשר ברובם נקנו מהתובעת ונמכרו ללקוחות שונים.

למעשה,  היתה אלמרק סיטונאית של מוצרי קרטון.

הנתבע 2 היה בעל מרבית המניות  באלמרק ושימש כדירקטור [להלן: " פריד"].

הנתבע 3  היה מנהל המכירות  באלמרק ולפי הנטען היה למעשה  מנהל החברה.

3.         טענות התובעת:

התובעת טענה כי נותר חוב בסך 943,364 ש"ח  אשר לא שולם עקב קריסת אלמרק, עוד נטען כי פריד חייב אישית בחוב הנ"ל, אם משום שהתרשל בניהול החברה, וביחוד היות שנהג בתרמית כלפי התובעת וכן חבר יחד עם קליינר, לרוקן את נכסי החברה.

נטען כי אלמרק התנהלה כל השנים בהפסד והנתבעים ידעו זאת, אולם פעלו על דרך של "עוקץ" כדי להוציא סחורות  מהתובעת, עד  שאלמרק קרסה.

4.        עוד נטען כי קליינר העביר  בסוף פעילות החברה סכום של 60,000 ש"ח לחשבון  אחר וכן פתח חברה נוספת אשר היתה אמורה  לעסוק במוצרי קרטון, לאחר  קריסת אלמרק, ולאחר שרוקן את אלמרק מנכסיה.

נטען כי יש להטיל על הנתבעים  חבות אישית הן מכח  דיני החברות והן מכח הדין הכללי בעילות של חוסר תום לב ורשלנות בנזיקין.

עוד טענה התובעת כי הדין החל הוא לא רק פקודת החברות דאז,  אלא גם  חוק החברות ותיקון מספר 3 אשר  משפיעים בדיעבד היום על יישום פקודת החברות שהיתה בתוקף בזמנו.

טענות הנתבעים 1,  2 -  אלמרק ומר פריד:

5.         הנתבעים הנ"ל טענו,  כי החוב  שנותר אינו בסדר של 900,000 ש"ח, אלא כמחצית בלבד וזאת עקב הצגת חשבון שאינו נכון, אי מתן זיכויים בגין סכומים שונים כגון: הערבות הבנקאית שחולטה בסך 271,000 ש"ח, סך של 49,000 ש"ח אשר התובעת לא הוכיחה  קיומו וסך של 140,000 ש"ח  אשר  התובעת חזרה  בה ממנו  בתצהירה.

מכאן שיש צורך להפחית  סך של 472,000 ש"ח.

6.         עוד נטען כי כישלונה של החברה אינו אלא כשלון עסקי ולא יותר, כאשר  פריד פעל בתום לב, ללא שיקולים זרים.

7.         פריד טען כי הרמת מסך וחיוב אישי מהווים צעדים  חריפים השמורים למצבים קיצוניים בעוד שבמקרה זה עיקרון האישיות הנפרדת, נותר בעינו. עקרון זה לא נוצל לרעה במקרה זה. נכסי החברה לא הוברחו, להפך בחודשים האחרונים נעשה מאמץ לפרוע את החובות, סכום ההזמנות הוקטן עד שהופסק. נעשה מאמץ לגבות חובות מלקוחות  והסכומים הוזרמו לקופת החברה, סכומים של כ- 450,000 ש"ח. שני כלי הרכב שנותרו נמכרו והתמורה  הועברה לחברה.

8.         עוד טען מר פריד כי מנכ"ל החברה היה מר קליינר, אשר ניהל ופעל בחברה, בעוד שהוא היה  הבעלים והסתפק בחתימה על שיקים לפי הסברים שמסר לו קליינר. קריסת החברה לא היתה צפויה ועוד בתחילת נובמבר 96, סמוך לקריסה, סבר כי ניתן היה  להמשיך ולהפעיל את החברה.  לאחר מכן נתברר כי החברה בקריסה הפסיק ביוזמתו את ההזמנות.     

9.         עוד טען פריד כי קליינר אם בכלל אחראי לקריסה, כמנהל החברה בפועל.