פסק-דין בתיק א 298/03

1.     מהודעות הצדדים לתיק בית המשפט, שוב נמצאתי למד כי הצדדים מנהלים את המו"מ ביניהם באמצעות תיק בית המשפט, כאשר התובעת, מעלה הצעות מהצעות שונות, שבהעדר הסכמה לא ניתן להורות על אכיפתן (כמו ההצעה כי החנות באילת תמסר לתובעת).

במצב דברים זה, אין לי אלא לפסוק על פי טיעוני הצדדים, כפי שהועלו בכתבי בי דין ובישיבות בית המשפט, ולא ראיתי טעם לקיים ישיבת הוכחות קצרה, כפי שנתבקש על ידי התובעים שכנגד.  גם אם אצא מנקודת הנחה שהחנות בנתניה נפתחה שלא כדין ו/או פגעה בדרך כלשהי בהיקף פעילותה של חברת להיט בראש (רשת) השקעות 2001 בע"מ (להלן: " החברה") - ואציין כי לחברה אין חנות בנתניה - הפתרון המתבקש מאליו הוא להפריד בין הניצים.

2.        התלבטתי אם לקיים "התמחרות", באשר אם התובעת, המחזיקה ב- 26% ממניות החברה, היא שהייתה רוכשת בסופו של יום את מניות הרוב, יש להניח כי חיש-מהר היו חלק מהצדדים חוזרים שוב לבית המשפט, בקשר לשימוש במותג "להיט בראש". זאת, באשר מלבד חנויות החברה, יש עוד מספר חנויות ברחבי המדינה הנושאות את השם "להיט בראש" ואשר אין חולק, כי הוקמו על ידי מנחם דורי, שהוא הדמות הפעילה בחברה וברשת החנויות, גם אליבא דגרסת התובעת.

אלא שנוכח תגובת התובעת, כי היא מבקשת לקיים התמחרות על רכישת 26% בלבד מהמניות, יצא המרצע מן השק, ואני פטור מהתלבטות זו. הנה כי כן, נתברר שאין ברצונה או ביכולתה של התובעת לקיים התמחרות של ממש בין בעל מניות המיעוט לבעלי מניות הרוב.

למעלה מן הצורך, אציין כי אין בהצעתה של התובעת ל"התמחרות" חלקית, אלא כדי לשמר את המחלוקת, ושמא אף להגדילה ולהאדירה.

3.        הסכסוכים בין בעלי המניות הגיעו עד כדי פנייה של התובעת לבנק שלא לכבד שיקים של החברה, פעולה שעל פניה יש בה כדי לפגוע קשות בחברה, ועד כדי חילופי האשמות על מעקבים ושימוש בחוקרים פרטיים ו"תרגילים מלוכלכים". על רקע זה, סברתי כי ראוי ונכון לעשות שימוש בסמכותי על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 הקובע כלהלן:

"התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה בכפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".

(להפעלת הסמכות על פי סעיף 191 ראה, לדוגמה, רע"א 5596/00 שולמית סתוי נ. שאולי נאחוסי, פ"ד נז(1) 149).

בהחלטתי מיום 22.10.2003, ושלא על דעת התובעת, הוריתי על מינוי רואה חשבון יעקב לביא לצורך הערכת שווי המניות. זאת, על מנת לאכוף מכירת המניות.

רואה חשבון לביא העריך שווי החברה, נכון ליום 31.12.2003, וזאת למרות שנתבקש להעריך שווי החברה ליום 31.12.2002, מהנימוקים שפורטו במכתב שצורף לחוות דעתו.

בעמ' 12 לחוות דעתו, העריך רו"ח לביא את שווי מניות התובעת בסכום של 180,000 ש"ח, סכום המשקף שווי חברה של 694,000 ש"ח, לעומת שווי של 570,000 ש"ח כפי שהשתקף מעסקת העברת מניות שבוצעה בחברה בשנת 2002 (עמ' 5 לחוות הדעת, סעיף 13 לתגובת הנתבעים).

אציין כי למרות אמירות שונות של התובעת לגבי הדו"ח, נמנעה התובעת מלשלוח למומחה שאלות הבהרה, או לזמנו לחקירה על הדו"ח, או להשיג על הדו"ח לגופו.

4.     במצב הדברים הרגיל, ראוי היה לכפות על התובעת מכירת מניותיה כנגד הסכום שנקבע על ידי המומחה. אולם, מאחר שמדובר במכירה "כפויה", ומתוך שיקולים נוספים שעלו במהלך הדיונים, מצאתי להעלות ב - 50% את הסכום שנקבע בחוות הדעת של רו"ח לביא, על פי "שודא דדייני", וכן להורות כי עם יציאת התובעת, תוחזר לה הלוואת הבעלים (ראה סעיף א להודעת התובעים  שכנגד).

5.     אשר על כן אני מורה כלהלן:

התובעת גרבר עסקי תרבות ובידור בע"מ תעביר את כל מניותיה בחברת להיט בראש (רשת) השקעות 2001 בע"מ (להלן: "החברה") כנגד קבלת הסכומים כלהלן:

א. הסך של 270,000 ש"ח (מאתיים ושבעים אלף) .

ב. החזר מלוא הלוואת הבעלים של התובעת.

בנוסף, תמציא החברה אישור הבנק/ים על כך שהתובעת או מי מבעלי מניותיה שערב לחברה, מופטרים מערבותם. כך גם לגבי כל גורם אחר כלפיו ערבו התובעת או מי מבעלי מניותיה.

התשלום והמצאת האישורים כאמור לעיל, יבוצעו תוך 120 יום מהיום, והעברת המניות תבוצע בכפוף וכנגד ביצוע התשלום והמצאת הפטור מערבות.