פסק-דין בתיק א 29780/06

בפני תביעה על סך 500,000 ש"ח ותביעה שכנגד על סך 463,685 ש"ח.

תמצית טענות התובעת בכתב התביעה ובכתב ההגנה לתביעה שכנגד

התובעת היא חברה לבנין (להלן - החברה או מעונה או התובעת). הנתבע (להלן - שקופף או הנתבע) מחזיק ב- 25% ממניות החברה ורעייתו, גב' עטרה שקופף, מחזיקה ב- 25 אחוזים נוספים. תימרת חברה לאחזקות והשקעות בע"מ מחזיקה ביתר 50% מניות החברה.

התובעת בנתה בניין מגורים בנתניה, כאשר הבנק המלווה של הפרוייקט היה בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. בהתאם להסכם הליווי עם הבנק, כל סכום המתקבל בגין הפרוייקט אמור להיות מופקד בחשבון הליווי של הפרוייקט.

אחת מהדירות נמכרה לבני הזוג בלה ומיכאל יקובצ'ק (להלן - רוכשי הדירה או יקובצ'ק).

בעת החתימה על ההסכם עם הרוכשים ניהל הנתבע את התובעת.

הרוכשים שילמו עבור הדירה סכומים שונים, במזומן ובשיקים, וקיבלו מהתובעת קבלות וחשבונית. סכומים אלה בסך כולל של 308,860 ש"ח, לא הגיעו לחשבון הליווי של הפרוייקט בבנק דיסקונט, אלא לידי הנתבע ולחברות המצויות בשליטתו. הכספים ששולמו במזומן לא הועברו לחשבון החברה ואילו השיקים הופקדו בחשבונות של חברות אחרות, שהיו אף הן בבעלותו הישירה או העקיפה של הנתבע. מעשיו של הנתבע מהווים הפרה או גרם הפרת חוזה של הסכם הליווי.

כאשר ה"ה יקובצ'ק ביקשו הלוואה מבנק דיסקונט התגלה העניין והבנק החליט להטיל כינוס נכסים על נכסי החברה. מדובר בגניבה על ידי מורשה, בגינה הוגשה תלונה למשטרת ישראל.

גניבת הכספים שהיו אמורים להיות מופקדים בחשבון הליווי, מהווה הפרת חובת האמונים של הנתבע כלפי התובעת, הפרת חוזה, עשיית עושר וגזל.

לתובעת נגרמו הנזקים הבאים: בנק דיסקונט למשכנתאות פתח בהליכי כינוס נכסים נגד החברה, בין השאר עקב הפרת הסכם הליווי ולחברה נגרם נזק בשל שכ"ט עו"ד בסך של כ- 20,000 דולר. הנתבע פגע בשמה הטוב של החברה ופגיעה זו מוערכת בכ- 500,000 ש"ח. כמו כן, עקב אי הפקדת הכספים בחשבון הליווי, שולמה ריבית חריגה על פני תקופה של כ- 3 שנים ובסך הכל כ- 140,000 ש"ח. לצורכי אגרה, העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 500,000 ש"ח.

באשר לתביעה שכנגד לדמי ניהול: יש לדחותה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתביעה שעניינה משכורת או שכר מינימום ועניינה בדיני עבודה. בנוסף, יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף בשל מניעות להגשת ושיהוי ניכר בהעלאת הטענה, היות ומי שקיבל את ההחלטות בעניין דמי הניהול הוא התובע שכנגד עצמו ואין הוא יכול להעלות טענות נגד החלטותיו הוא. ההחלטה לגבי דמי הניהול נבעה ממצב החברה באותה עת והתקבלה על ידי שקופף עצמו. שקופף קבע את גובה דמי הניהול והוא שקבע את הרישום בספרי החברה. שקופף הסכים (עם עצמו) על תנאי השכר ולא ברור מדוע הוא מלין על כך כעת.  

בפרוטוקול מיום 12.7.07 הסכימו הצדדים על מחיקת סעיפים 30 - 37 לכתב התביעה.

תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד

התביעה היא ניצול ציני של התובעת על ידי מר מנחם עדני ובנו מר עדי עדני (להלן - עדני), במטרה להפעיל לחץ בלתי ראוי על הנתבע ורעייתו, במסגרת נסיונותיהם להשתלט על התובעת.  

לטענת הנתבע, יש לסלק את התביעה על הסף: ראשית, התביעה הוגשה ללא אישור מנהל התובעת וללא אישור בעלי 50% מבעלי מניותיה. הנתבע, המשמש כמנהל התובעת ורעייתו לא אישרו את הגשת התביעה. שנית, תביעה בגין אותו סכום, אותן חשבוניות ואותם שיקים, הוגשה לבית משפט השלום בנתניה (ה.פ. 106/06 עדני נ' שקופף). בתובענה שם ביקש מר מנחם עדני לקזז את הסכומים הנתבעים בתובענה זו מסך של 50,000$ - המשקף, לטענת עדני, את מחיר רכישת חלקו בחברה. לא ניתן לתבוע את אותו אדם באותה עילה פעמיים.    

אין ממש בטענות התובעת - הסכום נשוא התביעה, 308,860 ש"ח, שימש להסדר חובותיה של התובעת לנושים שונים וביניהם רשויות המס. הכל בידיעתו ובהסכמתו של מר מנחם עדני או מי מבניו.

החל מהקמת החברה בשנת 1991, הזרימו הנתבע ועדני הון עצמי לחברה לצורך פעילותה. במהלך השנים הזרים הנתבע לחברה סך של למעלה ממליון ש"ח. בנוסף, החל משנת 1995, לא קיבל הנתבע דמי ניהול בגין ניהול התובעת. מאידך, עדני לא ניהל את התובעת והערים קשיים על ניהולה.

כתוצאה ממעשיו ומחדליו של עדני ובניו נאלץ הנתבע לחתום על ערבויות אישיות בכדי להבטיח את התחייבויות התובעת. כך למשל, הנתבע ולא עדני, חתם על ערבות אישית לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ בגין חשבון הליווי לפרוייקט בארי ובגין הסדר חוב שנערך באותו חשבון. הנתבע גם חתם על ערבות אישית לטובת בנק הפועלים בע"מ. הנתבע ולא עדני, טיפל בכל ההליכים המשפטיים בהם היתה מעורבת התובעת לאורך השנים. אף כאשר מצבה הכלכלי של התובעת הורע, עדני לא עשה דבר והנתבע נשא בנטל לבדו. עדני סירב למכור חלק מנכסי החברה, כדי להקטין את מצוקת התזרים בה היתה שרויה התובעת ולשלם חובות לשלטונות המס ובכך מנע את שחרור הנתבע מערבויותיו האישיות והעמיד אותו בסכנה של אישום פלילי מטעם שלטונות המס.  

במצב דברים זה, נאלץ הנתבע להזרים כספים לתובעת מחשבונותיו הפרטיים או מחשבונות של חברות בשליטתו - כאשר חלק מכספים אלה הוא משך מהתובעת, במסגרת ההתחשבנות הכוללת בינו לבין התובעת, כאשר התובעת חייבת לו סכום העולה על סך של מליון ש"ח - פעולה זו נעשתה בידיעתו של עדני ובתיאום עימו.

התובעת אינה בכינוס נכסים. פרוייקט ספציפי של התובעת, שלו הוענק הליווי הפיננסי על ידי בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, היה מצוי בכינוס נכסים וזאת עקב סירובם של עדני למכור חלק מנכסי התובעת בכדי לשלם את חובותיה. כינוס הנכסים של הפרוייקט הסתיים בהסדר חוב, לו ערב אישית הנתבע. עדני הם שסירבו לחתום על הסדר החוב וכמעט שהביאו את התובעת, בסירובם, לעברי פי פחת.

מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת עולה, כי הנתבע העביר כספים פרטיים שלו לצורך תשלום חובות התובעת למע"מ. הנתבע העביר למע"מ ביום 28.1.04 סך של 26,000 ש"ח. הסכומים שהתקבלו מיקובצ'ק שימשו כולם להסדר חובות התובעת, חלק ישירות לחובות התובעת וחלק כהחזר לנתבע ולחברות בשליטתו, ביניהן קאנטרי בייגל ישראל בע"מ וניהול קניונית הכיכר בע"מ, בגין תשלומים ששילמו במקום התובעת - הכל בהסכמתו ובידיעתו של עדני, שלו גישה מלאה להנהלת החשבונות של התובעת.