פסק-דין בתיק א 2971/00

א.         מהות העתירה

זו עתירה להורות לרשם המקרקעין בנתניה למחוק את החכירה הרשומה לטובת הנתבעת מס. 1 על חלקות: 930, 931, 932, 933, 934, 935, 936, 937 בגוש 8267 (להלן: "החלקות") לאחר שתקופת החכירה הסתיימה; כן מתבקש בית המשפט לחלופין לאפשר לב"כ התובעת לחתום בשם נתבעת מס. 1 על כל המסמכים שיידרשו לצורך ביטול החכירה,רישום בתים משותפים על החלקות ורישום חכירות לטובת רוכשי דירות בבנינים הבנויים על החלקות הנדונות.

ב.         עובדות רלבנטיות

התובעת הינה חברה קבלנית שבנתה בשנים 1956-1959 בניני מגורים על החלקות.

הנתבעת מס. 1 הינה אגודה שיתופית (להלן: "האגודה") שלטובתה רשומה חכירה על החלקות הנ"ל. תקופת החכירה הסתיימה ביום 30.9.1995, ולא הוארכה. (ר' תצהיר עו"ד גרוס והנסחים שצורפו אליו).

הנתבעת מס. 2 היא הבעלים הרשום של החלקות לעיל, והיא זו שאמורה להאריך או שלא להאריך את החכירה.

בשנת 1955 נחתם הסכם בין התובעת (בשמה הקודם: "נוה עובד בע"מ") לבין נתבעת מס. 2 לפיו מסרה נתבעת מס. 2 לתובעת חלק מהחלקות 24 ו - 25 בגוש 8267 (להלן: "המקרקעין") לבניית בנייני מגורים.

מתצהירו של עוה"ד גרוס (ת/3) עולה כי התובעת בנתה על המקרקעין שני סוגים של בניינים:

8 בניני מגורים, כל אחד בן 12 דירות ובסה"כ 96 דירות, וכן עוד מספר בתים חד קומתיים דו משפחתיים.

הדבר נעשה לאחר הליכי תכנון וחלוקה; החלקות הופרדו והחברה בנתה את הבנינים כאמור.

לגבי הבתים החד קומתיים, שנמכרו לרוכשים חברי האגודה, ויתרה האגודה כבר בשנת 1996, על זכותה כחוכרת ראשית. (ר' נספח ד(1)  לתצהיר עו"ד גרוס ת/3).

אשר לבניני המגורים נשוא הדיון כאן, התובעת מכרה ישירות את הדירות שבנתה ל-60 רוכשים עצמאיים, שאינם דווקא חברים באגודה, עוד בשנים 1956-1958; הם שילמו או משלמים דמי חכירה שנתיים ו/או דמי היוון.

התובעת התחייבה בחוזה הן לבנות את הדירות והן לדאוג כי ייחתם חוזה חכירה בין המשתכנים לבין הנתבעת מס. 2.

בשנת 1994 נערכה פרצלציה על המקרקעין ונוצרו החלקות הסופיות לעיל.

לאחר רישום הפרצלציה ביקשה התובעת לרשום את הבניינים כבתים משותפים.

הואיל וכאמור על כל המקרקעין היתה רשומה חכירה ראשית לטובת האגודה, ביקשה התובעת ממנה להסכים למחיקת החכירה הראשית, כפי שהסכימה בזמנו לגבי צמודי הקרקע.

האגודה סרבה ולפיכך הוגשה תביעה זו.

לעמדת התובעת, לגבי הבניינים, נעשו חוזי חכירה ישירות בינה לבין המשתכנים כשהאגודה אינה צד לחוזים אלה. (ר' עדות ע.ה.3 מר יוסף דהאן בעמ. 25), ולכן זכות המשתכנים עפ"י החוזה היא ל"קבל" רישום דירותיהם בטאבו; היא טוענת, כמו-כן, כי ללא מחיקת החכירה הראשית לא ניתן יהיה לרשום את הבניינים כבתים משותפים ולא ניתן לרשום את הזכויות בדירות ע"ש המשתכנים.

בנוסף, גורסת התובעת כי מכיון שהחכירה לא הוארכה, אין לאגודה כל זכויות במקרקעין, ויש להורות על מחיקת זכות החכירה הרשומה לטובתה.