פסק-דין בתיק א 29692/03

בפני תביעה כספית, אשר סכומה מגיע כדי הסך של 51,209 ש"ח נכון למועד הגשתה ביום 8.6.03.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, כי פסק  הדין בתיק הזה, יינתן לפי הכתב. דהיינו, כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים בכתב.

עובדות התביעה:

התובע הינו עו"ד אשר ניהל, במועדים הרלוונטים לנשוא התביעה, משרד עו"ד, ביחד עם עו"ד גבאי, (להלן: "השותף"), ברחוב ריב"ל 7 בתל-אביב (להלן: "המושכר").

הנתבעת הינה תאגיד  על פי פקודת העיריות.

ביום 23.5.00, שלח התובע ושותפו לנתבעת בקשה לבדיקת הנכס.

ביום 5.6.00, הודיעה הנתבעת כי תוקנו במשרד הנתבעת מספרי הארנונה של מושכר התובע וכי החשבון יעודכן בהתאם. (ראה נספחים ד ו- ה' לתצהיר התובע וסעיף 3 לסיכומי הנתבעים).

יתרת הזכות שעמדה לתובע ולשותפו קוזזה מיתרת חובו בגין חודשים 8/00-7.

בגין חודשים 12/00-11 הונפק לתובע ולשותפו שובר תשלום.

ביום 4.12.00, פנה התובע לנתבעת והודיע על פינוי המושכר.

התובע צרף למכתבו תשלום שובר, בו עולה כי שילם חובה עד תום אוקטובר 2000 (ראה נספח ו' לתצהירי התובע).

בשלהי חודש 8/02, כשנה ושמונה חודשים לאחר שעזב התובע את המושכר, קיבל התובע דרישה לתשלום חוב בשל חוב ארנונה  לגבי חודש יוני 2002.

התובע לא הסדיר את דרישת החוב שנשלחה אליו אך פנה לנתבעת בכתב, וביקש לדעת את מקור החוב.

לטענת התובע, מכתבו מיום 29.8.02, לא נענה ולא זכה להתייחסות כלשהי של הנתבעת. (ראה סעיף 45 לסיכומי התובע).

הנתבעת טוענת, לעומתו, כי מנהלת האזור באותה עת, של הנתבעת, שלחה לתובע מכתב, אליו צורפו תדפיסי החשבון (ראה נספח ח' לתצהיר הנתבעת וסעיף 10 לסיכומיה).

ביום 20.11.02, הגיע למושכר של התובע, אשר נפרד בינתיים משותפו ונשאר להחזיק במושכר לבדו, מר בן שמואל, שהינו מנהל של חברה פרטית בשם מיכל שירותים משפטיים בע"מ, (להלן: " המעקל"), והחל לבצע עיקול , מטעם הנתבעת, במשרדי התובע.

העיקול התבצע, לטענת הנתבעת, במסגרת חוב התובע לנתבעת בגין תשלומי ארנונה עבור המושכר, בסכום של 1,110.10 ש"ח. החוב מעודכן לתקופה שעד סוף יוני 2002.

או אז, נאלץ התובע, כדי למנוע את המשך ביצוע העיקול, למסור בידי התובע שיק בסכום החוב הנטען וזאת "תחת מחאה".

השיק נפרע, לגירסת התובע ללא כל התייחסות למחאותיו, ונשלחה אל התובע קבלה, נספח ט"ו לכתב התביעה.