פסק-דין בתיק א 29691/05

תביעת שיבוב לאחר שהתובעת שילמה למבוטחתה תגמולים בגין נזק  רכוש אותו סבלה.

התובעת היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה המבטחת של מפעל לייצור אבקות כביסה(להלן: "המפעל") השייך לחברת גליל כימיקלים בע"מ הנמצא בקרית שמונה.

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים לתביעה הנהג של משאית מ.ר. 1506015 (להלן: המשאית").

הנתבעת 3 היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה המבטחת של המשאית.

בתאריך 19.1.04 ניזוק השער החשמלי של המפעל עקב מגע שהיה בינו לבין  המשאית תוך כדי שהנתבע 1 נכנס איתה לחצרי המפעל לשם פריקת סחורה.

לטענת התובעת הנתבע 1 ברשלנותו הביא לכך שהמשאית פגעה בשער ועל כן עליו לפצותה בגין הסכום ששילמה למבוטחתה בסך 17,210 ש"ח.

לטענת הנתבעים  השער נסגר על המשאית כתוצאה מתקלה בחיישנים ולא היתה מצד הנתבע 1 כל רשלנות בגינה יש לחייבו.

מטעם התובעת הוגש תצהיר של דרור ביטון ,מלגזן במפעל -זה התברר בחקירה הנגדית- ובו מציין הוא כי ביום המקרה הוא עמד סמוך לשער אשר נפתח על מנת לאפשר יציאת משאית אחרת מתוך חצרי המפעל ולאחר יציאתה החל השער להסגר ואז לפתע החלה המשאית הנדונה להכנס מבלי להמתין שהשער יסגר ויעבור אח"כ למצב של פתיחה יזומה.לגרסתו  מיד לאחר שהחלה המשאית לעבור בשער, השער נעצר עקב עינית בטחון אוטומטית והיא המשיכה בנסיעה באלכסון ותוך כך פגעה העגלה של המשאית בשער וגרמה לנזק.

כן הוגש מטעם התובעת תצהיר של הגב' רופא רחל ,ראש צוות במחלקת תביעות - גם זה התברר בחקירה הנגדית.תצהירה נוגע לעריכת חוות דעת שמאי והתשלום למפעל על פי הפוליסה.

מטעם התובעת העיד עד נוסף בשם לאופר יובל אשר לא הגיש תצהיר ועדותו התייחסה למסמך שהוצג ע"י התובעת כחוות דעת של שמאי.ענין זה יפורט בהמשך.

הנתבעים הגישו מטעמם תצהיר של הנתבע 1 ושל עוד שני נהגי משאיות אשר היו במקום בעת המדוברת.

בתצהירו מציין הנתבע 1 כי הגיע באותו יום למפעל עמוס בשקי סודה ונעצר מטרים ספורים לפני השער והמתין עד שיפתח השער ויאפשר למשאית להכנס כאשר מאחוריו עמדה משאית נוספת נהוגה בידי מרק שוסטין (שנתן אף הוא תצהיר).לאחר שהשער נפתח הוא החל במהירות אפסית בהילוך ראשון לעבור את השער תוך כדי הפניה שמאלה כאשר הקבינה והגורר עברו את קו השער ואז חש שמשהו בולם ועוצר את המשאית  הוא הסתכל במראות וראה כי השער צמוד למשאית בדופן הימנית של העגלה.לגירסתו רק בשיחה עם עובדי המפעל ומר זאב הופמן ,נהג משאית נוסף שהיה במקום(שנתן אף הוא תצהיר) נתברר לו כי השער נסגר על המשאית עקב תקלה .

מר הופמן בתצהירו ציין כי באותו יום הוא פרק סחורה במפעל ממשאיתו כשהוא יושב בכל מהלך הפריקה בתא הנהג עם הפנים לכיוון השער וראה איך המשאית  המדוברת נכנסת דרך השער ולאחר שהקבינה עברה את השער תוך כדי פניה שמאלה החל השער להסגר ונתפס בצד הימני של הנתמך.הוא ציין עוד כי יום קודם כמעט ונסגר עליו במהלך כניסתו למפעל יום קודם וכי ביום האירוע הנדון הוא התריע בפני מנהל המפעל כי השער אינו תקין.

לאחר ששמעתי את כל העדים הנני סבור שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה ועל כן יש לדחות את התביעה.

אתחיל דווקא מהסוף ואתייחס לשאלת הנזק.

לשם הוכחת הנזק צורף לתצהירו של דרור ביטון מסמך של משרד השמאים סנדובסקי גלקין המופנה לחברת שמגד הקשורה לתובעת.התובעת התייחסה למסמך זה כחוות דעת לכל דבר וענין והדבר צויין "ברחל בתך הקטנה" בסעיף 9 לכתב התביעה ובתצהירים של ביטון ורופא.

בהחלטת ביניים ביום הדיון,לאחר שמיעת עדותו הקצרה של מר לאופר בה סיפר על חלקו המצומצם בטיפול משרד השמאים באותו אירוע,הוריתי על משיכת אותו מסמך מתיק בית המשפט ומסירתו לב"כ התובעת בשל הפגמים השונים המהותיים שנפלו בו ואשר אינם מכשירים אותו להיות חוות דעת על פי פקודת הראיות כנדרש.

לאור זאת ראוי היה שב"כ התובעת תבקש לחזור בה מן התביעה ולהשאיר ענין ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.תחת זאת ביקשה ב"כ התובעת למחוק התביעה ועוד ללא צו להוצאות.עקב עמדה זו הוריתי על המשך הדיון אשר בפועל לא הוסיף מאומה לתובעת לענין הוכחת הנזק.

ב"כ התובעת בסיכומיה ביקשה כי בית המשפט יפסוק בשאלת הנזק על דרך האומדנא.