פסק-דין בתיק א 29657/04

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלומם של שלושה שיקים שמשכה הנתבעת על החלק ומסרה לאדם בשם נסים סבח ( להלן: "סבח"). זה הסב את השיקים לאדם בשם ירון צורני ( להלן: "צורני"). צורני הסב את השיקים לבנק התובע ( להלן: "הבנק").  שלושת השיקים חוללו באי פרעון. ואלה פרטי השיקים:

            שיק מס' 10152 ע"ס 25,000 ש"ח ז"פ 27.2.2003 ( להלן: "השיק הראשון").

            שיק מס' 10153 ע"ס 24,800 ש"ח ז"פ 30.3.2003 ( להלן: "השיק השני").

            שיק מס' 10158 ע"ס 24,000 ש"ח ז"פ 30.2.2003 ( להלן: "השיק השלישי").

2.         הנתבעת טוענת כי עיסקת היסוד נגועה בתרמית ובכשלון תמורה: סבח, אצלו עבדה כשוזרת פרחים, נטל ממנה את השיקים תוך הבטחה שהם ישמשו לצורך תשלום חלקה של הנתבעת בפוליסת ביטוח מנהלים. הוא אף חתם ביום 21.12.2002 על אישור ברוח זו. בפועל, השיקים לא נמסרו מעולם לסוכן הביטוח אלא לידיו של צורני. הנתבעת טוענת כי הבנק לא ביסס מעמד של אוחז כשורה בשיקים, ועל כן דין התביעה להידחות.

3.         מטעם הבנק העידה גב' טובה בניש ( להלן: "בניש"). הבנק טוען כי צורני ניהל בבנק את חשבון מס' 42066 בסניף המסגר 534. ביוני 2002 נסגר סניף המסגר ואוחד עם סניף הגליל 507. אז ניתן לחשבונו של צורני מספרו הנוכחי- 290135, מבלי שצורני נדרש לחתום על מסמכי פתיחת חשבון פעם נוספת (ראה עדותה של בניש, ע' 2 לפרוטוקול).  דא עקא, טופס הבקשה לפתיחת חשבון שצורף כנספח א' לתצהירה של בניש, אינו נושא פרטים מזהים כלשהם, זולת חתימתו של צורני בעמוד האחרון. על כן, ממסמך זה לא ניתן לדעת לאיזה חשבון מתייחס הטופס, והאם הוא אכן מתייחס לחשבון בו הופקדו השיקים. ניתן להתרשם כי מדובר במסמך חלקי, משום שהחלק הראשון של המסמך, בו אמור להרשם שמו של בעל החשבון ומס' החשבון- חסר באופן תמוה.

4.         לטענת הבנק, צורני ביצע עיסקאות ניכיון לגבי השיקים הראשון והשני, והפקיד למשמרת את השיק השלישי, כדלקמן:

(א)        השיק הראשון נוכה ביום 7.11.2002. במועד זה זוכה החשבון ב- 25,000 ש"ח, סכום השיק הראשון, וחוייב בריבית ניכיון בסך 1,043.28 ש"ח.

(ב)        השיק השני נוכה ביום 10.12.2002. במועד זה זוכה החשבון ב- 24,800 ש"ח, סכום השיק השני, וחוייב בריבית ניכיון בסך 1,016.46 ש"ח.

(ג)         השיק השלישי הופקד למשמרת במועד בלתי ידוע, והוא שימש כבטחון לקיום חיוביו של צורני לבנק. הוא חולל באי פרעון ביום 2.3.2003.

5.         לא נסתרה טענתה של הנתבעת בדבר הפגם בעיסקת היסוד. סבח נמלט לחו"ל לאחר שעסקיו קרסו. גירסתה של הנתבעת נתמכת באישור עליו חתם, ואשר צורף לתצהירה, ממנו עולה כי השיקים שבמחלוקת אכן נועדו לשמש תשלום לביטוח מנהלים, לפי הבטחתו הכוזבת של סבח. העובדה שבעבר נהגה הנתבעת למסור לסבח שיקים מעותדים על מנת שהוא יפקיד כנגדם כספים במזומן, אינה מלמדת כי כך נעשה גם במקרה הנוכחי, והאישור שרשם סבח לנתבעת לבקשתה מלמד כי היתה כוונה של הצדדים לעיסקת היסוד להבחין בין שיקים שנמסרו לצורך ביטוח מנהלים לבין שיקים שנועדו למטרה אחרת.

6.         על כן, הואיל ועיסקת היסוד נגועה בכשלון תמורה ובמירמה, חייב הבנק לבסס מעמד של אוחז כשורה כדי לגבור על הגנתה של הנתבעת. ודוק: הלכת ע"א 333/61 גויסקי נ. מאיר, פ"ד טז(1) 595, הקובעת כי אם השטר  סוחר לפני כשלון התמורה, אזיי אוחז בעד ערך גובר על הטענה בדבר כשלון תמורה, אינה חלה במקרה דנן. זאת, משום שעיסקת היסוד נגועה במירמה מיומה הראשון, ואין עסקינן במקרה קלאסי של כשלון תמורה המתרחש במועד עתידי כלשהו לאחר מסירת השיקים.

7.         כדי לבסס מעמד של אוחז כשורה, על הבנק להראות, בין השאר, כי ניתן ערך בעד השיקים וכי במועד סיחורם של השיקים פעל הבנק בתום לב. חזקת האחיזה כשורה מעוגנת בס' ס' 29 (ב) לפקודת השטרות:

" כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה ; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

במקרה דנן חזקת האחיזה כשורה אינה עומדת לבנק, שכן הוכח פגם של מירמה בעיסקת היסוד. על כן, שומה על הבנק להוכיח פוזיטיבית מתן ערך בתום לב בעד השיקים:

"נמצא אם כן, כי כאשר נוצר פגם קנייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו ואין לגרוס כי על מושך, הטוען לפגם קנייני  בשטר, להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה. במצב זה נוצר בדיני השטרות היפוך של חובת הראיה, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה." (רע"א 6553/97 חגאי אפרים ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ   פ"ד נב(2), 345 ,עמ' 356-357).

8.         הבנק טוען כי זיכוי חשבונו של צורני בסכומי השיקים הראשון והשני מהווה מתן ערך. ברי כי זיכוי חשבון בנק של מי שמבצע עיסקת ניכיון אכן מהווה מתן ערך. אלא שבמקרה דנן, באופן תמוה, לא הציג הבנק את מסמכי הניכיון, זולת טופס כללי, בלתי חתום שאינו כולל פרטים כלשהם (נספח ג' לתצהיר בניש) שעל גבו נרשם כי זוהי דוגמא לטופס הפקדת שיקים לנכיון.

9.         חרף זאת, שוכנעתי כי אכן בוצעה עיסקת ניכיון לגבי השיקים הראשון והשני. הדבר עולה מהשוואת דפי חשבון הבנק של צורני עם טופס פירוט אשראי שקלי לחשבונו, כמפורט להלן.

            בדף החשבון ד-2, שמשום מה אינו כולל פרטים מזהים של מס' חשבון ובעל החשבון, נרשמה פעולת זיכוי תחת הסיווג " הלואה קרן/כללי" בסך 25,000 ש"ח ביום 7.11.2002. העדה בניש העידה כי סיווג זה מעיד על עיסקת ניכיון. מס' האסמכתא הוא 9200428. תחת אותו מספר אסמכתא נרשם חיוב ריבית בסך 1,043.28 ש"ח, משמע, זהו החיוב בריבית הניכיון. לכאורה, לא די בכך כדי להוות ראייה שעסקינן בחשבונו של צורני, בהעדר פרטים מזהים הקושרים את נספח ד-2 לחשבונו של צורני. אלא שבדף פירוט האשראי השקלי נספח ב' לתצהיר בניש, מופיע ריכוז של עסקאות ניכיון שיקים שבוצעו בחשבונו של צורני, מס' 290135 בסניף הגליל, והנה, ניתן להיווכח כי תחת מס' אסמכתא 428 מופיע שיק ע"ס 25,000 ש"ח, שהופקד ביום 7.11.2002 וזמן פרעונו ביום 27.2.2003. ברי איפוא כי מדובר בשיק הראשון. הוא הדין בתדפיס תנועות לחודש פברואר 2003, בחשבון מס' 290135 ע"ש צורני, בו מופיעים פרטי השיק הראשון (מועד הפקדה, סכום, זמן פרעון ומס' החשבון עליו משוך השיק). גם כאן, מס' האסמכתא הוא 428 (ראה העמוד השני לנספח ד-2).