פסק-דין בתיק א 2963/00

רקע עובדתי

1.         התובע מס' 1, אריק פיטשחדזה (להלן: "התובע"), יליד 24/11/76, נפגע בתאונת דרכים ביום 6/12/98, בעת שנהג ברכבו (להלן: "התאונה").

            הנתבעת מס' 1, עילית חברה לביטוח בע"מ, ביחד עם הנתבעת מס' 2, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, היו בעת הרלוונטית המבטחות של הנוהג ברכב זה. (להלן: "המבטחות").

            התובענה שלפניי הינה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב התאונה, מכוח חבותן של המבטחות על פי פוליסת הביטוח ו חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.         בכתב ההגנה שהגישו המבטחות, הן כפרו בכיסוי הביטוחי הנטען על ידי התובע, בטענה כי התאונה אירעה במהלך ביצוע תחרות נהיגה, מטרה שאינה נכללת ברשימת המטרות המופיעות בפוליסה, ולפיכך טענו כי פוליסת הביטוח אינה תקפה וכי לחלופין התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

            התובע מצידו כפר בטענה שהתאונה אירעה במהלך ביצוע תחרות נהיגה.

3.         בין לבין הגיעו התובע מצד אחד והמבטחות מצד שני להסכם פשרה חלקי, בלא שצד מהצדדים יודה בטענות הצד שכנגד, שלפיו הועמד סכום הנזק על סך 1,390,000 ש"ח (להלן: "סכום הנזק") וכי לאור המחלוקות באשר לכיסוי הביטוחי יופחתו מסכום הנזק 12% (להלן: "סכום הנזק המופחת לאחר הקיזוז").

            במסגרת ההסכמה אליה הגיעו הצדדים נותרה בין הצדדים מחלוקת יחידה שבה נתבקש בית המשפט להכריע, לאחר שיתאפשר לצדדים להגיש סיכומים בכתב, ואשר נוסחה על ידם כדלקמן:

            "האם יש לנכות מסכום הנזק המופחת לאחר הקיזוז, את מלוא תגמולי המוסד לביטוח לאומי (נכות כללית) שקיבל ויקבל התובע, או שמא יש לנכות רק את החלק היחסי מסך התגמולים, בהתאם לאחוזי הנכות שנפסקו על ידי המומחים מטעם בית המשפט הנכבד במסגרת תובענה זו." (ההדגשות במקור - ע.ב.)

לבקשת הצדדים, בהחלטתי מיום 22/6/05 ניתן על ידי תוקף של החלטה להסכם הפשרה החלקי, אשר בתמציתו הובא לעיל, והוריתי על הגשת סיכומים בכתב בנוגע למחלוקת שנותרה להכרעה.

4.         לאחר שהצדדים הגישו סיכום טיעוניהם בכתב, וזמן קצר לפני המועד שנקבע בזמנו לשימוע פסק הדין בתיק זה, הגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בקשה להצטרף כתובע לתובענה על מנת שהשאלה שבמחלוקת שהותירו הצדדים לפתחו של בית משפט זה - היקף תגמולי המל"ל שיש לנכות מהפיצוי המגיע לתובע כפי שהוסכם עליו - תוכרע גם ביחסים שבין המל"ל לבין המבטחות (ראו: בש"א 26052/05).

            בהסכמה אליה הגיעו הצדדים כפי שניתן לה ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 27/12/05, אמנם צורף המל"ל כתובע נוסף וניתנה לו הזדמנות להגיש סיכומים בכתב מטעמו ולתובע זכות תגובה לסיכומים אלה, וסיכומים כאמור אמנם הוגשו.

5.         לגופה של המחלוקת שבין הצדדים, התובע טוען כי יש לנכות מסכום הנזק המופחת לאחר הקיזוז רק את החלק היחסי של תגמולי הביטוח הלאומי שקיבל ויקבל התובע מהמל"ל במסגרת הנכות הכללית שנקבעה לו, ואילו המבטחות טוענות כי יש לנכות את מלוא תגמולי המל"ל.

            המל"ל מצטרף לעמדת המבטחות.

            אפנה אפוא לברר את הסוגיה שבמחלוקת. קודם לדיון במטריה המשפטית ולצורך התמצאות, אפרט את הנכויות שנקבעו לתובע על ידי המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט מצד אחד, ואת הנכויות שנקבעו לצורך זכאותו לגמלת נכות כללית במסגרת המל"ל מצד שני.

הנכות שנקבעה לתובע על ידי המומחים מטעם בית המשפט

6.         בתיק זה מונו ארבעה מומחים רפואיים שקבעו את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה.

            פרופ' גולדהמר, נוירולוג, בחוות דעתו מיום 12/2/02 קבע את נכותו של התובע בתחום הנוירולוגי בשיעור משוקלל של 32% לפי הפירוט כדלקמן:

·        נכות בגין שיתוק בינוני עד קשה של עצב הפנים - 20%;

·         נכות בגין ליקויים קוגניטיביים ונפשיים - 15%.