פסק-דין בתיק א 29565/04

העובדות הבסיסיות הדרושות לעניין פסק דין זה נקבעו על ידי בהחלטה שניתנה ביום 20.12.2005, במסגרת בקשתם של הנתבעים כולם, למתן רשות להתגונן, בתוספת אותן עובדות מעטות שהתבררו, ככל שהתבררו, במסגרת הדיון בגוף התביעה; להלן הדברים כפי שהובאו באותה החלטה (להלן: "החלטת דצמבר"):

"התביעות בשני התיקים נשוא החלטה זו, שהוגשו ב"סדר דין מקוצר", אוחדו הלכה למעשה כפי המפורט בהחלטותיי מהמועדים 6.9.2004 ו 11.5.05; הבנק התובע (להלן:"הבנק") הגיש כתב (ה)תביעה מתוקן ומאוחד ולפיו חבים  הנתבעים 1 עד 4 (להלן: "הנתבעים") את סכום התביעה המאוחדת (וראה הצהרת הצדדים בעניין זהות הנתבעים מיום 11.5.05) ונתבע מס' 5, מר סלמן אורי (להלן: "סלמן"), ערב לחוב הנתבעים.

בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי הנתבעים וסלמן, במסגרתה ניתנת החלטה זו, לא כפרו אלה בחוב לפי חישובי הבנק, בחבותם היסודית או בערבותו של סלמן.

טענתם היחידה של הנתבעים היא שהם הגיעו לידי הסכמה עם הבנק לפיה ישלמו הם לבנק סכום של -.24,000 ש"ח בתשלומים חודשיים בסך של -.1,000 ש"ח ובכך יופטרו מחובם; האמור לעיל נתמך בתצהירה של נתבעת מס' 2, גב' עפרה מלכיור (להלן: "עפרה") וצורף לו הסכם החתום על ידי עפרה, בעלה המנוח, מר דוד מלכיור שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 והבנק (להלן:"מלכיור" ו"ההסכם" בהתאמה).

אין חולקים על כך שהחוב המקורי עמד בעת כריתת ההסכם על סך של כ -.400,000 ש"ח (להלן: "סכום החוב") וכי הסיבה לכך שהבנק הסכים להגיע עם הנתבעים להסדר פריסה של החוב נבעה מכך שעפרה ומלכיור לקו במחלת הסרטן, ממנה נפטר מלכיור בסופו של דבר.

לטענת הנתבעים, הם שלמו את כל המגיע מהם לבנק (או מכל מקום מוכנים לשלם והבנק מסרב לקבל) כפי הרשום בהסכם ובכך פטורים הם מיתרת החוב.

ההסכם אינו מציין כל חיוב אחר של הנתבעים לבנק לשם הסדרת החוב לפי סכום החוב  וככל שיראה הדבר מוזר, עולה בבירור מההסכם שהבנק מוכן לקבל מהנתבעים סכום של -.24,000 ש"ח בלבד תמורת סכום החוב.

עמדת הבנק, וזו לא באה במסגרת כתב התביעה, היא שההסכם לוקה ב"טעות סופר" (ואוסיף, בלשון המעטה, טעות נכבדה) משום שלא נרשמו בו תשלומים נוספים שהיה על הנתבעים לשלם לבנק במסגרת פריסת החוב.

חקירתה הנגדית של עפרה מעלה שיש ממש בעמדת הבנק ובכך מעמידה היא בספק את הגנת הנתבעים.

עפרה מאשרת שהמכתב במ/2, שנכתב על ידי מלכיור לבנק לפני כריתת ההסכם, מבטא הצעה שלה ושל מלכיור להסדר עם הבנק, לפיו יעבירו הם לבנק כספים בפיקדונות, קופות גמל וקרן השתלמות בסכום של  כ -.150,000 ש"ח וכן סכום של      -.20,000 ש"ח תמורת שעבוד רכב (וראה פרטי החסכונות הנ"ל במוצג במ/1).

עוד מאשרת היא שהבנק חילט כספים שהיו בבנק טרם כריתת ההסכם וכי נעשתה על ידיה ועל ידי מלכיור פניה לשלטונות המס לשחרר את פדיון קופות הגמל וקרן השתלמות מתשלום מס, בנסיבות העניין.

דברים אלה אינם מתיישבים, לכאורה, עם הטענה לפיה ההסכם מבטא את מלוא החיוב של הנתבעים לבנק, הגם שאין מוזכרים בו הכספים וההתחייבויות שבמכתב במ/2.

מובן שלא סביר הוא שבנק יסתפק בתשלום של -.24,000 ש"ח, לפרעון של חוב בסך של -.400,000 ש"ח, כאשר מוצע לו סכום של -.170,000 ש"ח וזאת, כפי שעולה מהמכתב

במ/2, לא לפרעון סופי של החוב אלא עד שירווח, קרי עד החלמתם של מלכיור ועפרה.

ממכתב הבנק במ/3, שנכתב לאחר כריתת ההסכם, עולה שלבד מעניין שעבוד קופות הגמל וקרן ההשתלמות, וכן תנאי נוסף לפיו יגיעו הצדדים לידי הסדר החוב לאחר שנתיים (קרי לאחר גמר התשלומים לפי ההסכם), אכן נמסרו לבנק הכספים שבפיקדונות וכן תמורת השעבוד של הרכב...

בחקירתה הנגדית טענה עפרה שההסכם מבטא ויתור גמור של הבנק, שנעשה במפורש לאחר  שהבנק ויתר לנתבעים על התשלום של כספי קופות הגמל.

טענת הויתור הנ"ל, שוללת את עמדת הבנק לפיה הויתור, או אי הכללת חובת התשלום בהסכם, נובעת מטעות סופר...".

מכאן ואילך, המשך הדברים נובע מהעדויות הנוספות שהובאו במסגרת הדיון בגוף התביעה וההגנה ובטרם אפרט הדברים, והואיל וכפי שיובהר בהמשך הדברים, קמה ונופלת התביעה על פי נטלי השכנוע, מהראוי לעשות "סדר דיוני" במסמכי בי דין שהוגשו או לא הוגשו וטענות הצדדים באשר לכך.

כתב התביעה המתוקן אינו מזכיר כלל את ההסכם; לפי כתב התביעה המתוקן, תובע הבנק את מלוא החוב המגיע לו, כפי העולה ממסמכי חשבון הבנק ופרוטו שעליהם אין מחלוקת בין הצדדים, כפי שצוין לעיל.