פסק-דין בתיק א 29558/04

זו תביעה ע"ס 22,077.64 ש"ח ובגין יתרת חוב נטענת בחשבון שניהלה הנתבעת אצל התובע.

הנתבעת טוענת, בסופו של יום, ולאחר ניפוי כל הטענות בשלבים המקדמיים, כי אינה חתומה על חוברת כללי ניהול החשבון, וכן אינה חתומה על ההצהרה המופיעה בטופס הבקשה לפתיחת חשבון לעניין קבלת התנאים הכלליים, והסכמה לתוכנם. נטען שהנתבעת לא חתמה על שום מסמך בסניף הבנק עצמו, ולרבות מה שנחזה להיות טופס פתיחת החשבון. אביה הוא זה שפעל בחשבון, והיה מביא לה מסמכים לחתימה והייתה חותמת.

נטען שנוכח העדר תנאי הסכם לפתיחת וניהול חשבון שנחתם בסניף הבנק, אסור היה לתובע ליתן אשראי כל שהוא בחשבון, ולא כל שכן מסגרת לא מאושרת. הנתבעת מאשרת בסופו של יום, כי אכן עשתה שימוש בחשבון לצרכיה השונים אלא שמקביל למשיכות אותן ביצעה, הפקידה כספים בחשבון, ואולם מזה 12 שנה לא ביקרה בסניף ולא ביקשה אשראי, והניחה שמה שהפקידה הספיק לכיסוי המשיכות שלה, הוכח שבוצעו בחשבון פעולות שונות לא ע"י הנתבעת, אלא אביה, שלא היה מורשה חתימה בחשבון, ובגין פעולות ומשיכות אלו, אין הנתבעת חבה דבר, ולא הוכחה חבות כזו מצידה.

נטען שהבנק הפר את חובת האמון המוגברת, המוטלת עליו כלפי הלקוחה - הנתבעת, ובכך שהתיר לאדם אחר לפעול בחשבונה.

לסיכום נטען שבהעדר הוכחת הסכם, לא הוכחה כל פעולה ופעולה בחשבון, באופן המצדיק חיוב הנתבעת בסכום יתרת החוב, שהיא השורה האחרונה לניהול החשבון, ובמשך שנים ארוכות ובנסיבות כפי שעלו כאן.

התובע טוען, שהוכח כנדרש קיום טופס בקשה לפתיחת החשבון החתום ע"י הנתבעת (סומן ת/3), ושנספחה לו חוברת התנאים הכלליים לניהול חשבון, וכי לטענת הזיוף, או מעשה תרמית כפי שנטענו בעניין, אין על מי לסמוך.

נטען שהוכח שהנתבעת פעלה בחשבון באופן מקובל, למשל לעניין משיכת שיקים, שימוש בכרטיס אשראי וכספומט, והוראות קבע לגופים שונים כגון קופ"ח, פלאפון וביטוח - "מגדל". נטען שהנתבעת מעולם לא השיגה על דפי החשבון והחיובים הכלולים בה, ונשלחו אליה, וכי אין לקבל את מצגי הנתבעת שהנה "חירש קטן וטיפש", שבפועל לא ידע דבר בקשר לניהול חשבונו, שבעצם הכירה בחבות ואף ניסתה להגיע להסדר, וכי לגבי חלק מן הטענות, כלל לא יכלה בעדותה להסביר מהו הטיעון בעניין - למשל לעניין החיובים לגביהם צוין חריג, ושפורטו ארוכות בתצהיר עדותה.

נטען שהאשראי שסופק לחשבון, והדרישה לפירעונו מבוססים על הסכם (חוברת) תנאי ניהול החשבון (סעיף 8א'), וכן על הלכה פסוקה בעניין.

לאחר עיון בחומר שבתיק וסיכומי הפרקליטים המלומדים, אני מחליט לקבל את התביעה במלואה.

אני דוחה את טענת הנתבעת כי לא חתמה על טופס בקשה לפתיחת חשבון במתכונתו המלאה, וכפי שהוצג בדיון וסומן מ/3 - במקור. כן נדחית הטענה שלא חתמה על הטופס בסניף הבנק. כל התנהלות הנתבעת בהקשר לעניין זה, וכפי שעלה בכתבי הטענות ובדיון מלכתחילה, מביאה אותי למסקנה שיש להעדיף בעניין זה את גרסת התובע, תוך דחיית טענות הנתבעת בעניין.

אני מקבל שהנתבעת כמעט ולא ביקרה בסניף התובע, וכי אביה טיפל בחשבון, ושהייתה נחוצה חתימה של הנתבעת כבעלת החשבון דאג שתגיע. האב פעל במסגרת היחסים הפנימיים שבינו לנתבעת בהרשאתה המלאה, ולכל הפחות יכלה לדעת על הפעילות במועד סמוך לאחר עשייתה, ומשלא מחתה בעניין, מנועה כיום מלטעון טענות לעניין זה כלפי הבנק ודרך ניהולו את החשבון.

הוכח באופן מספק שהנתבעת ביצעה פעולות, ונתנה הוראות לא מעטות בחשבון ושקשורות אליה ולא לאביה. הנתבעת לא הצליחה לשכנע שפעולות כלשהן של האב, הן ספציפית גרמו ליתרת החוב הנתבעת, ומדוע כמי שרשומה כבעלת החשבון, ושהדברים בידיעתה, ולעת סגריר, כאשר נדרשת להסדיר יתרת החובה בחשבון, נזכרת רק אז לטעון שבוצעו פעולות בחשבון בניגוד לחובת נאמנות.

אני מקבל שמכוח טופס פתיחת החשבון, חוברת התנאים הכלליים, המוזכרת שם, מחייבת את שני הצדדים ועל פיה, ככל שקיימת בחשבון יתרת חובה, שלא נסתרה, על הנתבעת לסלקה.

הנתבעת עשתה בעדותה רושם של אדם נאיבי, שאכן הפקיד את מלאכת הטיפול בחשבונה בידי אביה ו/או איפשר לו לפעול בו, יחד עם זאת התרשמותי הברורה, שלנתבעת אין למעשה טענות כנגד פעולות האב בחשבון והפעילות בחשבון, במלואה, הייתה מקובלת עליה.

במצב שכזה נראות טענות הנתבעת בעניין, כטענות שנוצרו בדיעבד, ושבמועד התרחשות הדברים בפועל, שהוא נקודת הזמן הקובעת, לא הייתה כל מחאה בעניין, מה שמלמד על הסכמה לדרך התנהלות החשבון בדרך שהתנהל.

התוצאה מן האמור, שאני מורה על קבלת התביעה במלואה, וכן מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הדיון בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים .

ניתנה היום כ"ט באדר, תשס"ו (29 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.