פסק-דין בתיק א 29503/00

עסקינן בתובענה כספית ע"ס 28,734 ש"ח, שהוגשה לבית המשפט ביום 6.3.00, ונתבררה בפני כב' השופט אזר ז"ל.

ביום 2.7.02 ניתן על ידי כב' השופט אזר פסק דין חלקי.

לאחר מתן פסק הדין החלקי, נגדעו חייו של כב' השופט אזר ז"ל על ידי בן עוולה, וקם הצורך להשלים את פסק הדין על ידי מותב אחר.

העובדות הרלוונטיות:

התובע הינו בנק והנתבעת לקוחתו.

הנתבעת ניהלה חשבון עובר ושב באחד מסניפי התובע. 

החשבון נכנס ליתרת חובה.

ביום 10.2.98 נטלה הנתבעת שתי הלוואות מן הבנק: האחת - ע"ס 17,000 ש"ח והשניה - ע"ס  8,000 ש"ח.

ביום  10.2.2000 הציגו דפי החשבון, בהתאם לחישוביו של הבנק התובע, יתרת חוב בסך 27,721 ש"ח.

ביום 6.3.00 הגיש התובע תובענה כספית בגין יתרת חוב זו, בתוספת הריבית הבנקאית שנצטברה עד ליום הגשת התביעה ובסה"כ על סך 28,734 ש"ח. 

בעלי הדין הגישו ראיותיהם.

הנתבעת לא חלקה על נטילת ההלוואות ואף לא הכחישה כי קיימת יתרת חוב מסויימת.

המחלוקת שבין הצדדים התמקדה בשיעור הריבית שרשאי היה הבנק לגבות בגין ההלוואות.

בפסק דין חלקי שניתן על ידי כב' השופט אזר ז"ל ביום 2.7.02 נקבע כי קיימת יתרת חוב לטובת הבנק, אולם יתרת חוב זו צריכה להיבדק מחדש לאור חישובי ריבית בלתי נכונים.

כב' השופט אזר קבע, כי הריבית בגין ההלוואות צריכה להסתכם ב- 13%  לשנה, וכי שיעור ריבית הפיגורים על חלק ההלוואה שבפיגור, לא יעלה על 17%.

כב' השופט המנוח הורה לצדדים לחשב מחדש את יתרת החוב בהתאם לקביעות ולהנחיות שניתנו בפסק הדין החלקי והצדדים נצטוו להגיש חשבונות מתוקנים בהתאם.

החישוב :

בחישוביהם, נוקטים בעלי הדין בשני מועדים: 10.2.00 ו- 20.11.02.

לגרסת התובע, מסתכמת יתרת החוב נכון ליום 10.2.00 ב- 20,903 ש"ח.