פסק-דין בתיק א 29462/05

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תובענה שטרית על שטר-חוב, ע"נ 16,000 ש"ח, בין צדדים קרובים לחוזה שכירות, ותביעה-שכנגד.

2.       התובע והנתבע-שכנגד (להלן: 'המשכיר') טוען שהנתבעים והתובעים-שכנגד (להלן: 'השוכרים'; אף שהתובע טוען שרק הנתבעת 1 הייתה השוכרת, והנתבעים 2-3 לא היו אלא ערבים לשטר) האריכו את חוזה השכירות, אך לא קיימו את חיובי השכירות בגין תקופת ההארכה. עוד טוען המשכיר כי השוכרים גרמו נזקים למושכר.

3.       השוכרים טוענים שמסמך הארכת השכירות לא היה אלא ניסיון נואל של המשכיר להחתים את השוכרת 1 על מסמך שאותו לא הייתה מסוגלת לקרוא, עקב ליקוי ראיה, ואף לא להבין, עקב אי-שליטה מספקת בעברית, תוך עקיפת השוכר 2 שהיה בעליל המוציא והמביא בעסקה הנדונה, ומכל מקום ההסכמה-כביכול בוטלה למחרת על ידי השוכר 2 בכתב. לפיכך אין השוכרים חבים בגין התקופה שלאחר תום התקופה החוזית המקורית. השוכרים מכחישים את הנזקים למושכר. השוכרים מוסיפים וטוענים בתביעתם-שכנגד כי ביצעו במושכר שיפוצים ונשאו בתשלומים שבגינם הם זכאים לשיפוי מן המשכיר. כמו כן הם תובעים מן המשכיר פיצוי בגין עגמת נפש שגרם להם המשכיר בהתנהלותו הטורדנית.

דיון והכרעה

4.       אומר כבר בפתח הדברים כי בעיקרו של דבר אני מקבל את טיעוני השוכרים בסיכומיהם בכל הנוגע לתביעה העיקרית, ואת טיעוני המשכיר בסיכומיו בכל הנוגע לתביעה-שכנגד. כפועל-יוצא מכך, דין התביעה והתביעה-שכנגד להידחות. להלן אציין דגשים אחדים.

5.       עדותו של השוכר 2 עשתה עליי רושם מהימן. גרסתו בדבר מעמדם של השוכרים כשוכרים- למעשה, ומעמדו כנציג השוכרים כלפי המשכיר, לא נסתרה ולמעשה לא אותגרה בחקירה הנגדית. לא נסתר גם מסמך הביטול המיידי. בנסיבות האמורות, ובשים לב למגבלותיה של השוכרת 1, אני רואה את ההיתפסות למסמך ההארכה שבוטל כחוסר תום לב. לפיכך אני קובע שהחוזה הסתיים בתום התקופה החוזית המקורית.

6.       המשכיר הודה בחקירתו שכל החיובים שפורטו על ידיו, מלבד הנזקים הנטענים במושכר, נובעים מתקופת ההארכה הנטענת. לאור קביעתי לעיל, נדחים כל החיובים הנטענים הללו.

7.       השוכרים תמכו את גרסתם בדבר המצב התקין שבו השאירו את המושכר בצילומים מרשימים שצירפו. בכך עבר נטל הראיה המשני אל המשכיר להזים את הרושם העולה מצילומים אלו. המשכיר, שעדותו עדות יחידה של בעל דין, לא הרים נטל זה.

8.       הדרך המקובלת לקבלת החזקה במושכר בתחילתה ובסיומה של תקופת שכירות כוללת עריכת פרוטוקול מסודר של מצב המושכר, תוך הצבעה בזמן אמיתי על כל אי-התאמה בין מצבו הנוכחי למצבו המיועד לפי החוזה. צד שחדל מלפעול כאמור, לא יוכל להסתמך על טענות כבושות בדבר אי-התאמה כאמור.

9.       המשכיר לא הציג פרוטוקול כאמור, ולא הוכיח את טענתו בדבר נזקים במושכר בהשוואה למצבו בעת מסירתו לשוכרים. לפיכך המשכיר לא הוכיח את תביעתו גם בפריטים אלה.

10.   גם השוכרים לא הציגו פרוטוקול מסירה המצביע על אי-התאמה בין מצב המושכר במסירת החזקה למצבו בכריתת החוזה. אדרבא: הפרוטוקול המצורף לחוזה, שנכרת ימים ספרים לפני המסירה, מורה להפך. עדותם של השוכרים בעניין זה נוגדת מסמך בכתב, ואין מקום לקבלה גם מטעם זה.

11.   נראה שהשוכרים סברו וקיבלו על עצמם את מצב המושכר כפי שקיבלוהו למעשה, ומן הסתם הסתמכו על כישוריו וקשריו הטכניים של השוכר 2 והתכוונו להכניס במושכר שיפורים על חשבונם-הם. ככל שביסוד הדברים עמדה ציפייתם לשכירות ארוכה - ציפייה זו לא עוגנה בחוזה, ויש לראות באי-התממשותה משום טעות בכדאיות העסקה בלבד. הערכה זו נתמכת על ידי הצהרת השוכרים בסיכומיהם כי לא התכוונו לתבוע את המשכיר, ולא היו עושים כן לולא התביעה העיקרית. השוכרים גם לא הוכיחו כי פנו למשכיר בזמן אמיתי ודרשו ממנו לשאת בהוצאות שונות בגין המושכר. לפיכך אין הם רשאים, בשיהוי רב ובדיעבד, לדרוש ממנו לשפותם על הוצאות שונות שנשאו בהם בגין המושכר, על דעת עצמם, ולפי סטנדרטים ועלויות שהם קבעו.

12.   לגבי ההוצאות שהשוכרים מייחסים לרכוש המשותף אומר כי לפי החוזה על השוכרים לשאת בתשלומי וועד הבית, בין שאר "כל ההוצאות המוטלות על הדירה" [סעיף ז']. השוכרים לא הוכיחו כי מכלל זה יש להחריג את הוצאות שהם תובעים שיפוי בגינן.

13.   למשכיר הייתה זכות חוזית לבקר במושכר עם שוכרים וקונים פוטנציאליים. אם סברו השוכרים שהמשכיר משתמש בזכות זו שלא בתום לב, היה עליהם להתריע על כך בזמן אמיתי ולתת לו הזדמנות לתקן את דרכיו. משלא הוכיחו השוכרים את התנהלותו הטורדנית הנטענת של המשכיר, וכי התריעו לפניו כאמור - לא הוכיחו גם את תביעתם בפריט של עגמת הנפש הנטענת.

סיכום

14.   עיקר תביעתו של המשכיר נשענת על הנחתו בדבר תוקף ההסכם על הארכת החוזה. שאר חלקי התביעה הם פכים קטנים ונזק כללי שלא הוכחו. משקבעתי שהסכם ההארכה, אם בכלל היה לו אי-פעם תוקף (לכאורה הוא נחתם בנסיבות של 'לא נעשה דבר'), בוטל כדין למחרת היום - קרסה התביעה העיקרית. 

15.   התביעה-שכנגד צמחה כתגובה לתביעה העיקרית. בחלקה היא מתיימרת לסתור מסמך בכתב באמצעות עדות בעל-פה, ובחלקה סתם לא הוכחה החבות הנטענת. בכך קרסה התביעה-שכנגד.

16.   התוצאה היא, אפוא, כי הן התביעה העיקרית, השטרית, והן התביעה-שכנגד, נדחות בזה.

17.   תיק הוצל"פ מס' 01-07115-05-0ייסגר.

18.   לאור התוצאה האמורה, אין חיוב בהוצאות.

ניתן היום, כ"ב בניסן, תשס"ז (10 באפריל 2007), בלשכתי.