פסק-דין בתיק א 29455/04

עיסוקה של התובעת הינו אחות בבית החולים קפלן שברחובות.

הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בתפעול תכנית אשראי מסוג "ישראכרט" בישראל.

בין הצדדים נחתם חוזה כרטיס חיוב (להלן: "החוזה") שמכוחו הנפיקה הנתבעת לתובעת כרטיס חיוב (להלן: "הכרטיס").

ביום 26/01/03 גילתה התובעת כי בפנקס ההמחאות שלה חסרות מספר המחאות, ובעקבות כך התעורר חשדה שמא החבר שלה שעמו עברה להתגורר ביום 01/12/02 גנב את השיקים וכן עשה שימוש בכרטיס שלה ללא ידיעתה או הרשאתה. התובעת הודיעה לנתבעת על מעשי החבר וביקשה מהנתבעת לבטל את הכרטיס, ולהמציא לה את פירוט החיובים שנעשו בין 09/02 לבין 01/03. לאחר מכן הגישה התובעת תלונה במשטרה.

הנתבעת ביקשה מהתובעת כי תסמן בדף הפירוט את החיובים שנעשו ללא הרשאתה ותשלח את הפירוט בחזרה.

לטענת התובעת במהלך התקופה הנ"ל חוייבה בסך של 11,627 ש"ח בשל העסקאות שנעשו ללא ידיעתה. לאחר סימונן שלחה התובעת את דף הפירוט אל הנתבעת.

ביום 11/02/03 פנתה התובעת אל הנתבעת ותגובתה הייתה שיש להמתין לתוצאות החקירה המשטרתית.

ביום 08/07/03 דרשה התובעת מהנתבעת כי תשיב לידיה את הסכומים אשר חוייבה בהם שלא בידיעתה וזאת בלי קשר לתוצאות החקירה המשטרתית שטרם נסתיימה.

הנתבעת דרשה כי התובעת תיבדק בפוליגרף אך האחרונה סירבה בעצת ב"כ. ביום 18/09/03 חזרה הנתבעת על עמדתה כי תמתין לתוצאות החקירה המשטרתית בטרם תבצע פעולה כלשהי.

ביום 12/12/03 לאחר שהנתבעת לא הגיבה למספר מכתבים ששלחה התובעת, נערכה פגישה בין ב"כ התובעת לבין מר יעקב נריה סגן מנהל מחלקת הביטחון בנתבעת שבסיומה הובטח לב"כ התובעת כי הנתבעת תשלח את תגובתה תוך 14 יום מיום הפגישה בכתב. ביום 05/01/04 בשיחה טלפונית בין מר נריה לבין ב"כ התובעת נאמר כי הנתבעת החליטה שלא להחזיר לתובעת את סכומי הכסף וזאת לאור סירובה של האחרונה לעבור בדיקת פוליגרף.

ב"כ התובעת טוען כי הנתבעת פעלה בחוסר הגינות ותום לב שכן לא נימקה בכתב את עמדתה, ולא השיבה לתובעת את הכספים בגין החיובים שנעשו ללא ידיעתה או הסכמתה, וכן טען כי ע"פ החוק התובעת אינה מחוייבת לעבור בדיקת פוליגרף בכדי לקבל כספה בחזרה  ומה גם שאמינותו של המכשיר מוטלת בספק.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי כל השימושים והחיובים שנעשו בכרטיסה של התובעת נעשו על ידה או בידיעתה ו/או בהסכמתה וכן עולה כי מכל החיובים הנ"ל צמחה לתובעת טובת הנאה.

הנתבעת טענה כי מדף הפירוט שנשלח אל התובעת ובו סימנה את החיובים שנעשו שלא בהסכמתה עולה כי בין חיוב לא מוסכם למשנהו היו חיובים מוסכמים ולא מוכחשים לכן דין טענותיה להידחות.

הנתבעת טענה כי בכל חודש נשלח לתובעת כמו לכל לקוח דף פירוט חיובי הכרטיס לחודש שחלף והתובעת לא התלוננה עד לחודש 01/03 על שימושים שלא נעשו בידיעתה או הסכמתה ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה.

כן טענה הנתבעת כי הודיעה לב"כ התובעת מפורשות כי התובעת מעורבת בשימוש בכרטיס ולכן אינה זכאית להחזר כלשהו.

לסיום טענה הנתבעת כי התובעת לא נדרשה להיבדק בפוליגרף כתנאי לתשלום אלא הוצעה לה דרך זו לסיים המחלוקת בין הצדדים והדבר לגיטימי לחלוטין.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון:

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך התובעת המבקשת סעד, נושאת בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן עא 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358,364).