פסק-דין בתיק א 2944/00

1.         התובעות 1 ו-2 הן תאגידים בשליטת התובע 3, אשר באמצעותן הוא ביצע בקבלנות עבודות מתכת שונות. ב - 1993 התקשרה התובעת 1 בהסכם עם חב' אהרונסון בע"מ, לפיו התחייבה היא לבצע עבורה עבודת קונסטרוקציה מפלדה בתחנת הרכבת "שלום" בתל-אביב, על פי תנאי המכרז בו זכתה.

            התובעת 1 התקשרה עם הנתבעת 3 (להלן: "אפשטיין"), (ביום 5/10/93), בהסכם לפיו הוכנסה נתבעת זו כשותפה לביצוע הפרויקט (ראה נספח א-3 לתצהיר ת/1).

            במקביל, ועל מנת לאפשר את ביצוע העבודות בפרויקט, הועמדו לתובעת 1 ו/או לשותפות שתי הלוואות (אחת ע"ס 250,000 ש"ח והשנייה ע"ס 350,000 ש"ח) ע"י הנתבע מס' 1 (להלן: "הבנק"). כן העניק להם הבנק ליווי פיננסי בהתאם לתנאי ההסכם. סכומים אלה הועברו בסופו של דבר מחשבון השותפות לחשבונו הפרטי של התובע 3 בבנק לאומי לישראל לשם כיסוי חובותיו אצלו, וזאת כנגד שעבוד דירתו של התובע 3 לטובת הבנק (על פי שטר משכון שנחתם ביום 9/11/93).

            באוקטובר 1994 נחתם הסכם בין הנתבעת 2 (להלן: "רבדים") שהיא תאגיד, בשליטת הבנק, לבין התובעת 1, לביצוע עבודת מיגון ושיפוצים בקומת הקרקע של בניין ברחוב אלנבי בת"א, בו שוכנים משרדי הבנק. העבודות בוצעו ועל פי חשבון סופי שהגישה התובעת 1 לרבדים הסתכמה עלות העבודות בלמעלה מ - 4.5 מיליון ש"ח. תמורה זו לא שולמה במלואה לתובעת 1, כפי שיפורט בהמשך.

            לציין כי ב-1995 המחתה תובעת 1 את זכויותיה והתחייבויותיה על פי ההסכם עם רבדים לטובת התובעת 2.

2.         את התובענה שבפני מפנים התובעים נגד כל שלוש הנתבעות, היינו הבנק (נתבעת

1), חב' רבדים (נתבעת 2) ושותפתה של התובעת 1 חב' אפשטיין (נתבעת 3).

            מהבנק תובעים התובעים השבת סכומי כסף, שהועברו אליו שלא כדין, לטענתם,  ע"י אפשטיין, או השותפות בינם לבין אפשטיין, שבנתה את פרויקט תחנת השלום, לאחר ביטול הסכם הפשרה שנחתם ביניהם ביום 15/3/96. עוד עותרים התובעים להצהרה לפיה כל סכומי ההלוואות שניתנו לה ע"י הבנק (250,000 ש"ח ו - 350,000 ש"ח), הוחזרו במלואם וכי אין הם חייבים עוד לבנק כספים כלשהם.

            משכך עותרים התובעים להצהרה בדבר פקיעתו של השעבוד או המשכון שרשם הבנק על ביתו של התובע 3.

            מחב' רבדים (נתבעת 2) תובעים התובעים השבת יתרת הכספים שלא שולמו להם, לטענתם, עבור ביצוע עבודות המיגון והשיפוצים, על דרך של קיזוז מחובותיהם לבנק, שכן לטענתם רבדים והבנק חד הם.

            מאפשטיין תובעים התובעים סעד הצהרתי כפי שיפורט בהמשך.

            משהומחו זכויותיה של התובעת 1 לתובעת 2 (ביום 24/5/95) ומשנמחקה התובעת 1 מפנקס רשם החברות ואינה קיימת עוד, הוריתי ביום 1/2/05 למחוק אותה כתובעת מכתב התביעה (בש"א 2374/05).

            כאן המקום לציין, כי טענת התובעים באשר לזהות בין הבנק לחב' רבדים בהקשר לדרישתו לקזז את חובה של רבדים מסך חובם לבנק, טענה זו אין בה ממש.

מדובר בשני גופים או תאגידים נפרדים, בעלי אישיות משפטית נפרדת. אמנם הבנק הוא בעל השליטה ברבדים, אך עובדה זו אינה מצדיקה "הרמת המסך" ביניהם וקיזוז חובות הדדי, אם אכן כאלה קיימים, כפי שטוענים התובעים. אין כל קשר או זיקה משפטית בין התחייבויותיהם של התובעים כלפי הבנק לבין ההתחייבויות ההדדיות בינם לבין רבדים.

3.         תביעות התובעים נגד הבנק

            את תביעותיו הכספיות נגד הבנק ממקדים התובעים, ובעיקר התובע 3 (להלן: "טל"), בטענה כי ביתו של טל שועבד ע"י הבנק להבטחת חובות השותפות בין התובעת לבין אפשטיין שהוקמה, כאמור, לשם בניית פרוייקט תחנת השלום שלא כדין.

 לדבריו, ביקש הוא לפרוע את חובותיו האישיים לבנק כנגד מחיקת השיעבוד על ביתו, ואולם הבנק סירב לבטל השעבוד, בטענה כי השיעבוד נועד להבטיח אף את חובות השותפות - חובות שלא נפרעו.

            עיון בתנאי שטר המשכון על פיו שועבד ביתו של טל, אינו תומך בטענת טל.

נרשם בו במפורש, כי המשכון נועד להבטיח חובותיה של התובעת 1, בין שמדובר בחובותיה של זו במסגרת השותפות עם אפשטיין ובין אם בחובות אחרים. עוד עולה כי החובות שהחזרתם הובטחה ע"י שעבוד הבית, לא היו מוגבלים בסכום. למותר לציין, כי שטר משכון זה נחתם ע"י טל כבעל הבית וכממשכנו, ואין טענה מצד התובעים לגבי כשרות חתימה זו (ראה ס' 1 לשטר המשכון נספח ד' לתצהיר נ/10). עוד צוין בשטר המשכון במפורש, כי המשכון נועד להבטיח תשלום חובותיה של התובעת 1, המוגדרת כ"נערב" בשטר המשכון, והן של טל אשר מוגדר כ"ממשכן" (ס' 1 לשטר המשכון).